10 שאלות לא ראויות שכל אמא רוצה לה לשאול את רופאת הילדים של ילדה

כשבני היה תינוק הייתי זקוקה להרגעה מתמדת לגבי בריאותו ורווחתו. עשיתי כמיטב יכולתי כדי להעריך אותו ולטפל בו, אבל עם כל כך הרבה דברים חדשים להבין (פריחות? קשתות של קקי קקי? הפסקות הנשימה המפחידות האלה?), הרגשתי לעתים קרובות כאילו אני נמצא מעל הראש. כעת, כשהוא מבוגר, והייתי די בעניין של "אמא" זה די זמן, עברתי דרך הרבה מהשאלות שהטרידו אותי במקור. עם זאת, יש לי כמה שאלות לא הולמות לרופאת ילדים של ילדתי, שלעולם לא אעזור לאומץ לשאול, אך עדיין לא אוכל שלא לתהות.

כשאנו יושבים בחדר הבחינות ובני מקפץ מהקירות (ברצינות, מדוע אין יותר מהם חלונות?), זה נראה כמו עדיפות רבה יותר להעביר את המינוי מאשר לחפור באמת בחלק מה התעלומות הלא פתורות האלה. הלוואי והייתי רוצה שהרופא של הילד שלי יעשה את אחת מתיבות השאלות האנונימיות האלה, כמו שעשינו ביחסי מין בחטיבת הביניים, שם נוכל לשאול כל מה שרצינו בלי לחשוש משיפוט (וכל עוד הסוונו כראוי את כתב היד שלנו).

אבוי, "תיבת השאלות הבלתי הולמת" אינה דבר במשרדו של רופא הילדים של הבן שלי, ולכן אני משאירה למכשירים שלי. לעת עתה, אני אשמור על השאלות האלה לעצמי (ולכולכם, כמובן) בתקווה שבסופו של דבר הם פשוט יענו בצורה קסומה והכל בכוחות עצמם. כלומר דברים מוזרים קרו, נכון?

"מה השאלה הכי מטורפת שהורה אחר שאל אותך אי פעם?"

לא שאני רוצה להתלוצץ על חשבונם, אבל אני פשוט רוצה להיות מסוגל לצחוק בנימוס ואז ללכת, "אז מה התשובה?" אתה יודע, למקרה שזו גם אחת השאלות שלי. (בואו נודה בזה, זה כנראה).

"מה הדבר הגדול ביותר שראית אי פעם?"

אני יכול להתמודד עם זה, אני מבטיח. אני עמוק בשנתיים וחצי בעומק החיתולים, אז אני מוכן ומוכן לשמוע את כל מה שנמצא בצד השני של השאלה הזו. תביא את זה, דוק.

"עד כמה הילד שלי מתקדם ואינטלקטואלי מבחינה אינטלקטואלית? היה כנה ובאמת אל תהסס להתפאר."

אולי זה לא היה לגמרי מחוץ לשדה אם הרופא שלי יעלה את הנושא. אבל, אם היא לא הייתה עושה זאת? אם היא אה, אני לא יודע, בודק את אוזניו ואני מפריע לה לשאול על הברק שלו? כן, די בטוח שכך לא עובדים מינויים של רופאים.

"האם אנחנו המטופלים המועדפים עליך אי פעם?"

מבחינה הגיונית, זה קל. אני יודע שזה לא תפקידו של רופא הילדים של הבן שלי להרגיע אותי שאני אמא מדהימה שנעימה לשוחח איתה והיא כל הזמן מנצחת בכל "הדבר האמא" הזה. ובכל זאת, יהיה ממש ממש נעים לשמוע שאני, במיוחד ביום בו אני מאחר לפגישה עם בני והסוודר שלי מבפנים החוצה.

"איפה ההורים המשוגעים בעיר הזו מסתובבים?"

אני יודע שהיא יודעת את התשובה לשאלה הזו. אני בטוח שהיא רואה מגמות בקהילות ההורות בעיירה ומחוצה לה, אז תגידו לי; מאילו פארקים אני צריך להימנע ואילו ספריות אסור לי לעולם ללכת לשעת סיפור? עזור לי לעזור, טוב, אני.

"בסולם של 1 עד 10, כמה טוב היית אומר שאתה נמצא בעבודתך?"

באמת, מה שאני שואל כאן הוא, "עד כמה אתה סביר לטעות?", אבל אני מנסה להכיר לפחות בנורמות חברתיות כשמדובר במשרד הרופא.

"אם הילד שלי מחליט לפחד מירי היום, כמה אתה מצחיק ומסיח את דעתך?"

האם אתה יכול לעשות רושם מכובד של מיקי מאוס? לא? איך קול השירה שלך? לאחרונה הוא ממש עבר את מקדונלד הישנה. לא? האם נוכל לקחת אחות אז?

"איך אתה יכול לעזור לילדים חולים כל הזמן בלי שהלב שלך יתפוצץ? כמו כן, האם אוכל לחבק אותך?"

אני אהיה בלגן. הייתי בלגן ערפילי ודומעת יום ולילה ובכל שעה בכל יום מעכשיו ועד סוף הזמן כפי שאנחנו מכירים אותו. עליהם לתת פרסי נובל נוספים כדי שכל רופא ילדים יוכל לקבל פרסים.

"ברצינות, מה יידרש כדי לבצע שיחות בתים?"

יש לי חברה שלפני כמה שנים טענה שהרופא שלה התקשר לשיחת בית זמן קצר לאחר שנולדה בתה. אפילו לא ידעתי שזאת עדיין אפשרות בתקופה המבלבלת והמודרנית הזו, והייתי עושה די הרבה כל דבר (לא מוותר על בכורי) אם זה אומר שהדוק של הבן שלי פשוט יבוא כשהתקשרתי.

"מה אתה לא אומר לי, באמת?"

יש משהו, נכון? אתה שומר ממני לפחות סוד אחד, לא? האם זה קשור לכמה שהילד שלי מוכשר ומדהים להפליא? או איך הוא הפעוט הכי חמוד ומוערך ביותר שראית אי פעם? או כיצד מיומנויות ההורות שלי אינן בתרשימים? לא? זה לא זה? ובכן, מה זה, דוק?