10 מנטרות הכרחיות לנשים המתמודדות עם הנקה

כשבן זוגי ואני הבאנו את בננו הביתה, ההנקה הייתה ברשימת הדברים שגרמו לאתגרים. למען האמת, למרות שעברו כמה שנים והזיכרון שלי עשוי להיות מעט רעוע, אני חושב שבטוח לומר שזה היה המאבק הכי גדול שלי כאמא חדשה. אם אימהות אחרות שדיברתי איתן הן אינדיקטור כלשהו, אני לא לבד. שיחות הפפ הנפשיות שלעיתים קרובות העברתי לעצמי היו מוטיבציה ברמה הבאה, מכיוון שזה מה שנדרש כדי להבין את הדברים כשמדובר ביכולת להניק את בני. היו כמה מנטרות נחוצות לנשים שנאבקו בהנקה שחזרתי לעצמי לעיתים קרובות.

כמובן, אני לא אומר שמנטרות חוזרות בלי סוף היו הסיבה היחידה שבני והפכנו בסופו של דבר למקצוענים מניקים. הלוואי ויכולתי לומר זאת, אבל ברוח הכנות והשקיפות השלמה, היכולת להניק זה הרבה יותר קשה מאשר פשוט למלמל כמה משפטים מעוררי השראה לעצמך. שוב, אני משוכנע שגם המנטרות הבאות לא פגעו. בסופו של דבר אתה עושה את מה שאתה צריך לעשות, אישה לוחמת של אמא מניקה, את.

לצורך השיא, הניסיון שלי מגיע בקפידה ממישהו שנאבק בהנקה אך בחר והצליח פיזית לעמוד בזה. יש המון סיבות לכך שאמא שנאבקת בהנקה תחליט לא להמשיך, או לא יכולה להמשיך, ואני רוצה לוודא שהאמהות הללו יודעות שגם אני רואה אותן. עם זאת, למי שמסוגל להמשיך להניק, רשימה זו עשויה להועיל:

"רק עוד האכלה, יום, שבוע, חודש …"

אם אי פעם אתה נמצא בנקודה בה כל האכלה היא קרב, גיליתי שלקחת אותם בזה אחר זה מועילה כשניסיתי לשמור על נקודת מבט נחוצה. או שאולי, מבחינתך, זה הגיוני לקחת את זה יום, שבוע או חודש בכל פעם. מה שעובד עבורך, כמובן. מבחינתי זו טקטיקה נחמדה במיוחד מכיוון שתחושת ההקלה שמגיעה אחרי שתשלים את אותה סשן האכלה נוסף, היא בונוס נחמד.

"זה עוד האכלה שלעולם לא אצטרך לעשות שוב"

וידוי: אימצתי את המנטרה הספציפית הזו מעצות עבודה עמוקות ומועילות להפליא שקיבלתי פעם אחת (אך אינני זוכר מה מקורן). עצה זו הציעה למעשה להסתכל על כל התכווצות ככזו שלעולם לא תצטרך לחוות שוב. כמובן שיהיו לך כאלה שונים, אבל זה? ובכן, זה נמצא בספרי התקליטים. ניתן להשתמש באותו היגיון גם בהנקה.

"אני יכול לעשות את זה"

נשמע די פשוט, נכון? זה יכול לחולל נפלאות, במיוחד כאשר מתווספות גם כמה נשימות עמוקות.

"זה לא יהיה ככה לנצח"

בדומה להריון, גם מאבק ההנקה יכול להרגיש ארוך יותר ממה שהוא באמת. נחמד לזכור שבסופו של דבר זה יעבור. אתה יודע, כמו עונת הבחירות הזו.

"אני שומע שאולי אני אפילו מתגעגע ליום אחד הזה"

למען ההגינות, לא חשבתי שזה אפשרי. עכשיו כשאני בסוף מסע ההנקה שלי, הבנתי שזה לא מעשה ההנקה שאני ממש מתגעגע אליו (אני באמת די ניטרלי לגבי זה). זו הקרבה והקשר השגרתי שזכיתי לחוות עם בני. עם זאת, אני משתדל לא לתת לזה להפריע לי יותר מדי מכיוון שכעת שהוא מבוגר אני מוצא דרכים אחרות להישאר מחוברים אליו שמתגשמים בדרכים שונות (פיגי-גב, למשל, הם הריבה החדשה שלי).

"יום אחד, התינוק שלי יעריך את זה"

לפחות אני אוהב לחשוב כך. אני כבר מצפה ליום שאשב אותו ואומר "יש לך מושג מה עברתי, בן?"

רק צוחק. בערך.

"אני אחראי"

קל להרגיש שההפך הוא הנכון כשכל עולמכם מסתובב סביב שמונה קילוגרמים של דמעות וירוק. עם זאת, אתה המבוגר. אתה ההורה. אתה זה שמתקשר טכנית לצילומים.

"זה לשנינו"

לעיתים הנקה יכולה להרגיש קורבן, אך כדאי לזכור שהתינוק שלי אינו היחיד שמרוויח מהמאמץ שאני עושה. אני לא בטוח אם זה מנטרה כמו בדיקת מציאות. זה עוזר לשמור על דברים בפרספקטיבה, אבל כדאי לזכור.