תוכן עניינים:
- הם לא השתמשו בצג וידאו לתינוקות
- לא היה מומחה שינה בשיחה
- הם לא התייחסו לפני השינה כאל ניסוי מדעי
- בחנות הספרים לא הייתה מעבר שלם שהוקדש לשינה של תינוקות
- מכונות סאונד לא היו דבר
- לפעמים תינוקות פשוט נרדמים בזמן (מתנשפים) צופים בטלוויזיה
- הם לא תיעדו כמה זמן התינוק שלהם ישן באפליקציה או בכל מכשיר נייד (או בכל מקום אחר)
- שפשוף מעט סקוטי על חניכיים של התינוק נחשב כסיוע שינה סביר
- הם הרדימו תינוקות לישון על בטן
- לא הייתה להם קבוצת אמהות בפייסבוק שתתחייב איתם (במיוחד בלילה)
כשאתה לומד את הפילוסופיות של ימינו על הורות, היית חושב שאנחנו רחוקים מאות שנים מהדרך בה הורים לילדים בשנות ה -90. לפני קצת יותר מעשרים שנה, אם היית שואל אמא אם היא "הורה לקשר", היא בטח תחשוב שאתה מדבר צרפתית. מסוגי הצעצועים שהורים קנו את התינוקות שלהם, הדברים פשוט נראו שונים בהרבה בשנות ה -90, לטוב ולרע. דרכי הלינה של הורים מאומנים בשנות ה -90 לעומת עכשיו זה כמובן דבר נוסף להתפעל. אחרי הכל, כמה דרכים יש לעזור לילד לישון, נכון?
כשאני מסתכל אחורה על הדרך בה הוריי הפרטיים לימדו את אחותי הקטנה - שנולדה בראשית שנות ה -90 - לישון דרך הלילה, קשה אפילו לקרוא לשיטה שלהם "אימונים". אני לא חושב שההורים שלי מיוחסים לפילוסופיה מסוימת. בעיקרון הם שמו את אחותי למיטה ואם היא בכתה, הם נתנו לה לבכות, ואם זה נעשה בלתי נסבל, הם הרימו אותה והרגיעו אותה. הם לא תיזמנו דבר או קראו ספר עם מיליון הצעות. אני לא זוכר שזה עניין גדול, או שמישהו מדבר על זה כל כך הרבה. זה פשוט, אתה יודע, קרה.
בקיצור, אימוני שינה לא היו דבר בשנות ה -90. זה בהחלט מחוויר בהשוואה לעסקת הפריקים הגדולות שעשיתי עם שני הילדים שלי כשהיו תינוקות. אז כן, הדברים משתנים ובחירות ההורות מתפתחות, וזה אף פעם לא ברור יותר מאשר כשאתה מסתכל על אימוני שינה בשנות ה -90 הטובות. אה, נוסטלגיה.
הם לא השתמשו בצג וידאו לתינוקות
כשאחותי הקטנה עברה הכשרה בשינה, או כל גרסת האיש העצלן של מה שהורי עשתה כדי להבטיח שהיא תקבלה שינה לילי, אני לא זוכר שום סוג של צג שמשמש בביתנו; וידאו או אחרת. אני מאמין שההרגשה של הוריי הייתה שאם היא תבכה, הם ישמעו את זה בסופו של דבר. אחרי הכל, לא חיינו בארמון ואם אחותי הייתה רוצה להישמע היא הייתה מודיעה לכולם.
עכשיו, כשאני הולך לבתים של החברים שלי שם יש תינוק חדש, יש מספר מכשירים מהודרים. אני יכול להיות בדירה בגודל 700 מטר מרובע ויוקמו שלושה צגים נפרדים שצפויים לכל תנועה של התינוק.
לא היה מומחה שינה בשיחה
מומחי שינה? חה. ההורים הכי קרובים בשנות ה -90 שהגיעו למומחה שינה התקשרו להורה או לגיסם שלהם. לא היה איש מקצוע של 500 דולר ללילה שאתה יכול לשלם כדי לישון בביתך וירסן אותך מלהיכנס לחדר של התינוק שלך בזמן שאתה זועק. בשנות ה -90, אם התינוק שלך בכה, התחבאת בשירותים ונתת למקלחת להתרוצץ, או שנכנסת והגעת לתינוק שלך והסתכלת על פעולות לידה עד עלות השחר.
הם לא התייחסו לפני השינה כאל ניסוי מדעי
הורים בשנות ה -90 לא ממש טרחו עם דברים כמו מעבר לשינה 20 דקות קודם לכן כדי לבדוק אם זה ייתן לתינוקם "מתיחת שינה" ארוכה יותר. הם לא מדדו גדלי אצבעונים של חלב כדי לבדוק אם הכמות שהתינוק שלהם שתה השפיע על שנתם. ובכן, לפחות הורי משנות ה -90 לא עשו זאת.
כשאחותי הייתה תינוקת, אם הייתה מתעוררת במהלך השעות הראשונות של השינה, לא היה שום פריק-אאוט גדול או "מה יכול היה לגרום לדבר כזה לקרות, אלוהים אדירים !?" רגע, ואחריו התייעצות לאורך שעות של לוחות אינטרנט באינטרנט וכל הספרים בנושא שינה. הם פשוט הרימו אותה, החליפו לה את החיתול, הסתובבו אותה קצת והושיבו אותה.
בחנות הספרים לא הייתה מעבר שלם שהוקדש לשינה של תינוקות
אני לא בטוח שבאותה תקופה היו יותר מזוג ספרים על תינוקות בכלל, מלבד מה לצפות כשאתה מצפה וספר של ד"ר סירס, קל וחומר ספרים (או מעבר ספרים) המוקדשים לשינה של תינוקות לבד.
עכשיו אתה יכול להיכנס לחנות ספרים ולמשוך את שיערך בניסיון להחליט לאיזו "שיטת הורות" אתה מייחס ואיזה סוג מחנה אימוני שינה אתה שייך. יש כל כך הרבה גישות שונות לגידול תינוקות, אימוני שינה, האכלה, אתה קורא לזה, זה יכול לגרום לאדם להתגעגע לזמן הרבה יותר פשוט. כמו שנות ה -90.
מכונות סאונד לא היו דבר
אני די בטוח שלהורי לא היו מכשירי סאונד מפוארים שיעזרו באימוני השינה שלהם. אם הזיכרון שלי משרת אותי נכון, הייתה מכונה סאונד סופר-פייט-פייז-פרייס ענקית גדולה, שהייתה חצייה בין אקווריום לחללית, שאמי הוצמדה בחצי פה לצד עריסה של אחותי (וזה כנראה החזיק אותה ערה יותר מאשר זה עזר להירדם.
לפעמים תינוקות פשוט נרדמים בזמן (מתנשפים) צופים בטלוויזיה
זה לא יהיה לגמרי מחוץ לתחום עבור הורה משנות ה -90 לתת לתינוק שלו להירדם תוך התנדנדות בכיסא ממונע קטן מול בארני וחבריו.
אחותי ניממה הרבה מול הטלוויזיה ואמי לא כתבה פוסטים בבלוג הווידויים באורך העמודים על איזו אם נוראה היא עושה דבר כזה. (אחותי עדיין נסעה לווסר והייתה פמיניסטית צעירה במיוחד, כך שהיא גם לא "הרסה" בשום דרך). ובכל זאת, אני עדיין מרגיש רע בכל הפעמים בהן נתתי לילדי לנמנם מול הטלוויזיה כשהיו תינוקות, כי פחדתי מכדי להזיז אותם כי זה עלול להעיר אותם. אנחה.
הם לא תיעדו כמה זמן התינוק שלהם ישן באפליקציה או בכל מכשיר נייד (או בכל מקום אחר)
בשנות ה -90, אם תינוק ישן, זה היה זה. אנשים לא קיימו יומן בנושא ולא התחברו למכשיר כלשהו. ההורים שלי בקושי אפילו דנו בכמה זמן התנומות של אחותי או כשהיא הלכה לישון לילה קודם.
עם שני ילדי הקלטתי כל דקה של עצם עין מלידה ועד כשנה, באפליקציות שונות באייפד ובאייפון כמו גם בכתבי עת בכתב יד, כי טוב, אני משוגע וגם זלל לעונש. במהלך אימוני שינה רשמתי כמה זמן הם בכו לשנייה, שרק הכניסה את הסכין לליבי עוד יותר עמוקה.
שפשוף מעט סקוטי על חניכיים של התינוק נחשב כסיוע שינה סביר
האם בקיעת שיניים הורסת את מסיבת השינה של התינוק שלך? ההורה של שנות ה -90 לא חשב הרבה לשפשף מעט סקוטש על החניכיים של התינוק כדי לעזור להביא את הקידדו לארץ החלומות.
ההורים של היום מתלוצצים על דברים מסוג זה, אך לא היינו מעזים להודות לעשות את זה כמו באמת, מבלי לקבל שיקול דעת גדול מצד ההורים האחרים בשכונה.
הם הרדימו תינוקות לישון על בטן
רק באמצע שנות ה- 90 החלו רופאי ילדים להאיץ את ההורים להרדים תינוקות על גבם כדי להפחית את הסיכון למוות בעריסה בעריסה. אז כשהגיע הזמן למיטה, תינוקות כנראה ישנו הרבה יותר טוב מכיוון שכולם ישנו על הבטן שלהם - שכפי שהרבה הורים יודעים, עוזרת לתינוקות לגרש דלק ונוטה לגרום להם להרגיש טוב יותר סביבם.
אני זוכר את הפעמים הרבות שעזרתי להניח את אחותי הקטנה למיטה, וזה תמיד היה על בטנה. וזה, אני בטוח, הסיבה שאמא שלי והייתי כל כך הרבה בעיות לראות עין בעין כשהיו לי ילדים משלי. בכל פעם שהיא הייתה צופה בתינוקות שלי, היא הייתה אומרת, "אבל אפילו אחותך הושכבה על הבטן במיטה, וזה היה ממש רק אתמול! איך כל כך יכול היה להשתנות? "אמי נשבעה שהילדים שלי ישנו מתיחות ארוכות יותר אם רק הייתי מקשיבה לה ומרדימה אותם על הבטן.
לא הייתה להם קבוצת אמהות בפייסבוק שתתחייב איתם (במיוחד בלילה)
בעוד שרוב הדברים של פעם גורמים לאמא מודרנית להשתוקק לימים פשוטים יותר, הדבר היחיד שאמי ואני יכולים להסכים עליו הוא הכרחיות של קבוצת אמא של פייסבוק. בעוד ההורים שלי לא עשו אימונים שינה רשמית עם אחותי, אמי הייתה אוהבת שתהיה חברה שתעבור איתם - גם אם זו הייתה חברה וירטואלית - תוך כדי לחימה על מנת לפקוח את עיניה כשאחותי תישלח בבקבוק שלה שעה לא מרוצה באמצע הלילה.
אני תמיד אוקיר את תחושת הקהילה שהרגשתי, בידיעה שאני לא לבד באמצע הלילה. הקבוצות הללו עזרו במיוחד כאשר חשתי תסכול מתקופת רגרסיה בשינה, או שהתחלתי לשכנע את עצמי שאני עומד לאבד את דעתי אם אצטרך לנסות לבכות זאת פעם נוספת לעזאזל.
