תוכן עניינים:
- זה מרמז שיש כמות אידיאלית של זמן להניק
- משתמע כי סיעוד מלא לטווח ארוך הוא מוגזם או ארוך מדי
- זה מטעה אנשים על מה ש"נורמלי "זה …
- … ומרכזים נורמה תרבותית ספציפית במקום הנורמה הביולוגית
- זה גורם לאנשים להתמקד יתר על המידה בפן "האוכל" של סיעוד
- זה מבלבל
כאם מניקה וכפמיניסטית, אני מאמינה בתוקף שכשמדובר בהנקה, עלינו לתמוך בכל בחירה שהורים סיעודיים וילדיהם יבחרו. אני מאמין שזה בסדר לגמרי לא להניק בכלל, או שאמא תפסיק מתי שהיא תרצה. אני גם מאמין שזה בסדר לחלוטין להמשיך להניק עד שילדך יחליט להפסיק, וזה בדיוק במקרה הנורמה הביולוגית. זו אחת הסיבות שאני מאמין שעלינו להפסיק לקרוא לזה "הנקה מורחבת" כאשר אמהות וילדים מחליטים הדדיות לינוק מעבר לניתוק שרירותי כלשהו, ופשוט לתייג את כל ההנקות ככאלה, ללא קשר לגיל הילד של האחות.
על פי כרטיס הדו"ח האחרון של ההנקה של המרכז לבקרת מחלות ומניעה (CDC), 81 אחוז מהתינוקות הטריים בארה"ב הניקו בשלב כלשהו בחייהם, נתון שיורד לשיעור של פחות מ 52- אחוז בשישה חודשים (כאשר 22 אחוזים יונקים אך ורק עד לנקודה זו). בהתחשב בכך, אני מבין שאמהות כמוני, שמתכננות לינוק עד שהילדים שלנו ייגמלו מעצמם (או עד שאחלה מזה, המוקדם מביניהם) בהחלט נמצאות במיעוט. מבחינה מספרית, בחברה שלנו אנו מניקים פרק זמן "מורחב", אם כי משך הזמן הלא מורחב אינו בדיוק ברור או מוסכם בקלות.
זה נראה לי מוזר. אחרי הכל, אם אנו מתכוונים להגדיר משהו כ"מורחב "כל דבר, צריכה להיות נורמה מוגדרת בבירור (ועדיף שיהיה ניתן להגן עליה מדעית) כדי להשוות אותו אליו. זה גם נראה לי בעייתי ממספר סיבות אחרות, בעיקר מכיוון שקשה מספיק לחיות בגוף נשי בלי שמושג תרבותי אחר צף שגורם לאנשים אחרים להרגיש שהם רשאים להגיד לי מה אני צריך ולא צריך להיות עושה עם גופי שלי.
דמיין את הזעקה אם אנשים התחילו לקרוא לבחירה להפסיק את ההנקה לפני שנתיים בערך "גמילה מוקדמת". אנשים שבחרו או היו חייבים להפסיק את ההנקה מסיבות לגיטימיות רבות ירגיזו בצדק, מכיוון שהמונח מרמז שהם עושים משהו לא בסדר בכך שהם מחליטים לעצמם ולמשפחותיהם מתי היה צריך לעשותם. אותו היגיון חל על "הנקה מורחבת", מכיוון ש:
זה מרמז שיש כמות אידיאלית של זמן להניק
ארגונים שונים הציעו המלצות שונות לגבי כמויות זמן שהן אידיאליות להניק כדי להשיג יתרונות מסוימים שזוהו במחקר קשור. לדוגמא, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) ממליצה להניק ילדים באופן בלעדי, כמו בשום נוזלים או מזון מוצק אחר, במשך ששת החודשים הראשונים לחייהם, ואז להניק יחד עם מזון מוצק מתאים לפחות בשנה הראשונה שלהם. ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ גם להניק ילדים באופן בלעדי במשך ששת החודשים הראשונים שלהם, אך הם ממליצים להורים לינוק יחד עם האכלת מזון מוצק במשך שנתיים ראשונות לפחות, ועם זאת כמה זמן גם אם וגם ילד רוצים לאחר מכן.
אבל בכנות, באופן אישי, כמות "האידיאלי" האמיתית של זמן ההנקה היא ארוכה ככל שיהיה אם וילד רוצים, בהנחה שיש להם גישה לסוגים אחרים של אוכל וטיפול בריאותי. פרק זמן זה משתנה מאם לאם וילד לילד, אך הקצאת מונח כמו "מורחב" לכמה אפשרויות האכלה במקום אחרות גורמת לזה להראות שיש אידיאל מוגדר.
משתמע כי סיעוד מלא לטווח ארוך הוא מוגזם או ארוך מדי
לחברה שלנו כבר ממש תמיכה לא עקבית בקבלה של אמהות וילדים סיעודיים. מצד אחד, המנטרה "השד הכי טוב" נחבטת בעצם בראשה של כל אם ברגע שהיא נכנסת להיריון (אם לא מוקדם יותר). מצד שני, אנשים רבים עדיין מתייחסים לחוסר כבוד לגופם של נשים, ורואים בהנקה איכשהו מגונה או פסולה. קשה לאמהות מיניקות לכבד את זכויותיהן במקומות ציבוריים, במקום העבודה ובמקומות אחרים, וזה מתקשה עוד יותר ככל שילדיהן מתבגרים, מכיוון שאנשים עדיין מתקשים להבין שהנקה אינה מינית. רמיזה כי סיעוד מעבר לקו זמן שרירותי "מורחב" מעביר את המסר כי אין צורך לכבד או להבטיח את זכויותיהם מעבר לציר הזמן ההוא, וזה פשוט לא בסדר.
זה מטעה אנשים על מה ש"נורמלי "זה …
ממש כמו ש"הנקה מורחבת "מציעה שיש זמן אידיאלי לינוק, זה גם גורם לאנשים להאמין שהזמן שלפני ההנקה נחשב" מורחב "הוא פרק הזמן" הרגיל ". זה מרתק ומבלבל הורים שמוצאים עצמם מתקרבים לאותה תקופה, ובכל זאת הם ו / או התינוקות שלהם אינם מוכנים להיגמל כמעט בשום מקום.
בהתחשב בהמלצות השונות לגבי משך זמן האחות, היא שוב מבלבלת (ובמובנים רבים, מרתיעה באופן פעיל) אנשים רבים מלמקד אחר אחת או יותר מהיעדים המומלצים (במיוחד המטרה של ארגון הבריאות העולמי), על ידי רמיזה של סיעוד מעבר לכמות קצרה יותר של הזמן מתחייב לינוק למשך זמן נוסף.
… ומרכזים נורמה תרבותית ספציפית במקום הנורמה הביולוגית
ברחבי העולם גמלים לעתים קרובות בכל מקום בין גיל שנתיים לשבע. הסיבה לכך היא שכמו כל דבר אחר בהתפתחות הילד, יש מגוון רחב מאוד של נורמלי. אז המונח "הנקה מורחבת" מניח שהתנאים התרבותיים והחומריים הספציפיים שחווים מערביים בני המעמד הבינוני והמעמד הגבוה - חווים אי הבנה וסטיגמה נרחבים סביב שדיים של נשים וביולוגיה של ילדים; זמינות רחבה של פורמולה מסחרית; מים נקיים להכנתם; הזמן והמרחב לשטיפה, עיקור ואחסון בקבוקים וכדומה - הם "נורמליים", ואילו כל מה שקיים אי פעם מחוץ לחוויה תרבותית מוגבלת זו ותקופת זמן קצרה וייחודית יחסית היא איכשהו אב תקינה.
זה גורם לאנשים להתמקד יתר על המידה בפן "האוכל" של סיעוד
בדומה למונח "הנקה" באופן כללי יותר, המונח "הנקה מורחבת" גורם לאנשים להתמקד בעיקר או באופן מוחלט בפן התזונתי של הנקה, ולא בכל הסיבות האחרות לכך שיונקים יונקים את הצעירים שלנו. (כי בסופו של דבר אנחנו יונקים.)
סיעוד לא נוגע רק לאוכל וזו הסיבה שזה עדיין דבר בריא וכדאי לעשות גם אחרי שילד צעיר החל לאכול מוצקים. סיעוד נועד גם לעזור לילדים לפתח את מערכת החיסון שלהם (שאמהות וילדיהם הצעירים חולקים בהתחלה), לפתח צמחיית בטן בריאה, נוחות ועוד.
זה מבלבל
כל שאר השיקולים בצד, נראה שלכולם הגדרה שונה של מתי ההנקה עוברת מלהיות רק מניקה להנקה " מורחבת ". עבור חלקם, אחרי שישה חודשים, לאחרים זה אחרי שנה, ואחרים אחרי שנתיים. כאשר מונח יכול להתכוון ליותר מדי דברים שונים, הוא פשוט מפסיק להיות שימושי, מה שאומר שהגיע הזמן להפסיק להשתמש בו.
