6 דברים שהורים מטיילים עם ילדים כל כך עייפים לשמוע

אני מרגיש שדבר שאנחנו לא מחשיבים מספיק קרובות הוא שילדים הם אנשים. כמו אנשים ממשיים, שלמים, אנושיים, כמו מבוגרים, אך קטנים יותר. אני יודע, זו רעיון מטורף וחלקם עשויים להזדקק לזמן קצת כדי לעכל את הרעיון. אתה מבין, יתכן ולילדים יש חלומות, שאיפות, אישיות (רבים בכוונה; האם פגשת אי פעם ילד בן שנתיים שלא נראה שיש לו גרסה כלשהי של הפרעת זהות דיסוציאטיבית?). אפשר אפילו לילדים - לחכות לזה - לאהוב לטייל. לדוגמא: רשימת חג המולד של בתי מורכבת מרשימת מדינות. היא אומרת שאני חופשייה לבחור בכל מדינה ברשימה אבל כל מה שהיא רוצה זה ללכת לשם. לכבוד יום הולדתה האחרון, גמרנו באתר נופש עם משקה ביד וחוף לבדה. לכן, כשמדובר בילדים ותאוות נודד, החבילה הקטנה שלי נמצאת בשכבות, כמו הרבה בני אדם זעירים אחרים. מה שאין להם (מה שאין לי, אני מניח שהוא מדויק יותר) זה סבלנות לאנשים שאומרים דברים פוגעניים או מעצבנים להשתמש כשאנחנו מטיילים.

אם ילדים הם אנשים - בואו ונמשיך ונאמר שזו עובדה, ונשתדל לזכור את זה כל ימי חיינו - יתכן ויהיו להם זכויות בלתי ניתנות לבריאה. וחלק מהזכויות הללו עשויות להיות כרוכות בחופש לחיות את חייהן (כולל נסיעות לפעמים) מבלי לשמוע נבלות חסרות משמעות מהמבוגרים שהם פוגשים בדרך. כאמא של הולדת נסיעות הולכת המאבדת את דעתה כשמועד תאריך תפוגה של הדרכון מתקרב, אלה הדברים שנמאס לי לזרוק את דרכי כשאני והילד שלי בורחים יחד להרפתקה.

"אתה כל כך אמיץ."

אני מבין שלעתים קרובות זה משמעות טוב אבל לא אכפת לי. באומרת לי שאתה חושב שאני אמיץ לנסוע עם הילד שלי, אתה מציע שיש משהו לא בסדר או לא נורמלי בטיול עם ילדים. מכיוון שזה נוגד את כל פילוסופיית החיים שלי (ראו: "יש כמה שיותר הרפתקאות לפני שאמות"), אני מתנגד לשימוש בה. כמו כן, אם אתם תקועים במטוס עם ילדכם או שאתם נמצאים במפגש השלישי שלכם ביום עם תיק גב ורוד בגרירה, יתכן שלא תרגישו אמיצים. אתה עלול להרגיש רצח. ואף אחד לא צריך לדבר עם אנשים במצב נפשי זה.

"זה טיסה ארוכה. האם הם הולכים להיות בסדר?"

יש לך מושג כמה זמן נדרש ילד לשבת במהלך יום הלימודים הממוצע? גם אני אבל אני יודע שזה ארוך מהטיסה הזו אל JFK. כמו כן, אתה חושב שיש אפילו את הסיכוי הקל ביותר שאני לא יודע כמה זמן הטיסה הזו? אני אמא. אני רע. הורדתי את כמות הבידור המדויקת הדרושה, כולל קטע של 20 דקות "רק עלינו והבחור שלידנו הכעיס אותי" למקרה שנשב לידך ודלי הבורות שלך. במילים אחרות, כן, הילד יהיה בסדר. תודה ששאלת.

"כדאי שתשמור עליהם בשקט."

אממ, מה? האם נוכל להכיר בבקשה שיש קבוצה של נערים פרטיים שיכור שתי שורות למטה שרק אתגר את הדייל למשחק של בירה פונג? תראה, אני מבין שיש סטיגמה חברתית שמציעה שילדים אינם סוררים ומעצבנים אבל אני די ארור בטוח שהילד שלי לעולם לא יהיה חזק כמו שהיוונים הזויים השיכורים האלה שמתלבטים בכדורגל כמו התחממות כדור הארץ לא עומדים להרוג את כולנו.

"מה, אתה לא יכול לקבל מושב?"

כן, זה בעצם משהו שנשאלתי. תראה, אם אני על מטוס לפריז עם העגון שלי, יש סיכוי סביר שזה בגלל שאני רוצה להיות איתה במטוס לפריס. יש החלקה על הקרח ממש על מגדל אייפל בהפסקת החורף והייתי נראה מטופש אם הייתי עוברת לבד. רגעים כאלה הם הסיבה שהיה לי אותה מלכתחילה. בנוסף, היא גאון נסיעות והיא מדברת עם אנשים אז אני לא צריכה. מיניון לזכייה.

"מדוע שאצטרך להחליף מושבים מכיוון שלא תכננת מראש?"

זוהי התגובה הסטנדרטית של לפחות תריסר אנשים במטוס כאשר הדיילת מכריזה שמשפחה הייתה רוצה שאנשים יחליפו כדי שיוכלו לשבת יחד. הרשה לי להקדיש רגע זה לתיקון תפיסה שגויה: כן תכננתי קדימה. הזמנתי את הכרטיסים האלה חודשים מראש והחברת תעופה דפקה והכניסה אותנו לשורות נפרדות. אני מעריך את ההתנשאות שלך ואת ההנחה שבגלל שדחפתי ילד מהגברת שלי, ברור שאני לא מסוגל לתפקד בכל רמה סבירה וזו חייבת להיות הטעות שלי. אמנם אני תומך לחלוטין בתפיסה הזו שיש לך בי (שקרים; אני לא), זו לא הייתה אשמתי.

אם אתה לא רוצה להחליף מושבים, בסדר. אבל נחשו מה? לא אכפת לי שתתקע ליד הילד שלי 14 שעות רצופות, וגם היא לא. יקירי הקטן הוא התערובת המושלמת של רוע וגאונות. היא תשאל אותך שאלה כל עשרים שניות לגבי כל הטיסה ואז תצחק מטורף כשראשך מתפוצץ. אל תטרחו לבוא למצוא אותי, נורית חגורת הבטיחות להדק דולקת.

"האם תרצה לסחור במושבים כדי שתוכל לשבת ליד ילדך?"

לא. עדיין כועס על הדמות בסיפור הקודם ואני פסיבי-אגרסיבי ובלתי רציונלי מספיק כדי להוציא אותו ממך. לא משנה מה תעשה, אל תתן לה סוכר. טיסה נעימה.