6 דברים שאתה מאבד כשאת אמא עובדת, ו 6 דברים שאתה מרוויח

יש המון מחשבות ומאמרים ארוכים המתארים עד כמה קשה להיות אם עובדת. בין אם יש להם משרות מתוך העדפה או מתוך צורך, אמהות עובדות מופצצות בשאלות ופסקי דין, בעקביות בחסדי הנחות פיקטיביות של אנשים אחרים או בחירות הורות שונות. בכנות, אמהות רוויות שיקול דעת והנחות לא הוגנות, לא משנה מה הן עושות: אם את אמא שהייה בבית, את עצלנית; אם את אמא עובדת, את אשה בהמה קרה, מוזנחת ואנוכית שתגדל ילדים איומים. אין ניצחון כשמדובר בסטריאוטיפים שמוטלים על אימהות, וזה - למרבה הצער - משהו שאנחנו רגילים להתמודד איתו. אבל כשמדובר בבחירות המקצועיות שלנו, הדברים יכולים להתחמם במיוחד.

ולאימהות עובדות, כמוני, קל להתגונן. קל לכבות לחלוטין ולכבות את כפתור הנפח ולהיות כה איתנים בהחלטה שלנו לעבוד ולהורה בו זמנית, עד שאנחנו מתעלמים מההזדמנויות להיות כנים לחלוטין עם עצמנו ומצבינו. (לא? רק אני? טוב, אז בסדר.) אני מבזבזת יותר מדי מזמני בהגנה על בחירתי או מונעת את האשמה הכרוכה בכך, שאני מתעלמת לחלוטין מהיתרונות והחסרונות של להיות אמא עובדת. וכמו כל דבר אחר בחיים, חשוב לקחת צעד אחורה מדי פעם ולהעריך לא רק את הבחירות שאנו מבצעים, אלא את ההשלכות של אותן בחירות.

כי כשמדובר באם עובדת, אני מאבד כמה שאני מרוויח, ואני מרוויח ככל שאני מפסיד.

אני מאבד שינה

כמובן שאפשר לומר זאת על כל ההורים, אבל כשאני מחליטה לעבוד ולהורה, פירוש הדבר שזמן שאוכל להקדיש לנשנוש או לישון, זה זמן לבילוי תאריך יעד או להצטרפות לשיחת ועידה. להיות עובד טוב ואמא טובה זה עניין של עדיפות מה חשוב ומה לא, ובכן, שינה פשוט לא עולה יותר מדי ברשימה הזו.

אני מקבל זמן לעצמי

אמנם, זה הזמן לעבוד, אבל כשהעבודה שלך היא משהו שאתה אוהב, זמן העבודה בעבודה הוא זמן לעצמך. זה נהדר להיות רגעים שבהם מישהו זקוק למישהו שאינו פעוט.

אני מאבד זמן בפארק

קשה לשבת בפנים מול מחשב ולעבוד, בידיעה שאני יכול להיות בחוץ עם הבן שלי בפארק, לתת לו להתרוצץ ולשחק ולעשות פעוטות. לפעמים אני חושב שזה ממש לא הוגן שאני מבקש ממנו להתנהג בבית יותר ממה שהייתי צריך אם לא הייתי עובד. שלום, אשמה.

אני מרגיש תחושת השלמה

אין הרגשה טובה יותר מאשר ליצור משהו, ולדעת שמה שנוצר לא יכול היה להסתיים אלמלא עבודתי. אני חושב שחשוב (בשבילי) למצוא תחושת הישג מחוץ ליכולת ההתרבות שלי.

אני מאבד את היכולת לעשות פרויקטים מהנים

אין לי את היכולת להרים ולנסות את האומנות והיצירה המעורערת ביותר-אבל-בסופו של דבר. אני לא מבלה זמן באצבע בצביעת וכריתת קרטון ונותן לבן שלי להדביק אטריות מקרוני יחד, וזה גורם לי להרגיש שאני נכשל. הייתי שמחה לשבת ולבלות את הזמן הזה, ליצור איתו, אבל אין זמן.

אני זוכה לחופש פיננסי נוסף

אני לא יכול לשקר, הכסף הנוסף שמגיע עם העבודה נחמד. זה מאפשר לנו את היכולת לצאת לחופשות משפחתיות, לרכוש לבני את הדברים שהוא צריך (כי וואו, ילדים גדלים סופר מהר) ולהתמכר (לחלק) מהדברים שהוא רוצה. לא צריך להילחץ על שטרות זה, ובכן, זה די מדהים.

אני מאבד בית נקי ללא הרף

בואו נודה בזה, לפעמים הכלים והכביסה והאבק נופלים לצד. כמובן שמטלות הבית הללו אינן רק אחריותי ובן זוגי בהחלט מושך את משקלו, אך מכיוון ששנינו עובדים במשרה מלאה וממלאים את אחריות ההורות שלנו, בסוף היום בו הבן שלנו ישן, היינו מעדיפים לשבת למטה, להירגע ולחלוק לאזור עם כמה נטפליקס מיושן ומוצלח במקום לנקות.

אני חווה תחושת גאווה

אני אוהב להגיד שאני מצליח, בלי קשר עד כמה ההצלחה הזו היא פחותה. אני אוהב לתרום כלכלית למשפחתי. אני אוהב לעבוד לקראת משהו על בסיס יומיומי, ולראות את הפירות של אותה עבודה קבועה.

אני מאבד זמן עם חברים

עם אחריות עבודה ואחריות הורות, אחריות משפחתית ותחומי אחריות על הבית, קשה יותר ויותר לבלות זמן לחברים. כמו שאמרתי קודם, להיות עובדת טובה ואמא טובה זה עניין של סדרי עדיפויות, ולפעמים החיים מפריע לשעות מאושרות ולילות בילדות. (למרבה המזל, יש טקסטים.)

אני מרוויח זמן עם עמיתים לעבודה

אני מתענג על ההזדמנות לדבר עם מבוגרים אחרים, בדרך כלל על תחומי עניין משותפים (גם אם עניין זה הוא דוח או גיליון אלקטרוני). נחמד להבין אנשים אחרים - חלקם שיש ילדים וחלקם לא - כאשר רוב השיחות שלי הן עם פעוט שיכול להגיד סכום כולל של 10 מילים.

אני מאבד את אמוני

יש זמנים שאני משוכנע לחלוטין שאני עושה הכל לא בסדר. לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה להיות עובדת טובה כי אני אמא, ואינני יכולה להיות אמא טובה כי החלטתי לקבל עבודה. לפעמים אני מרגיש שאני עושה את הבחירות השגויות ואת ההחלטות הגרועות ביותר והבן שלי יהיה זה שבוצע באופן שלילי. הספק העצמי והאשמה והתשאול הפנימי המתמיד (אני שומע) הם תקינים. זה לא באמת מקל על ההתמודדות, כמו כשכולם במשרד שלך חולים בשפעת ואתה כמו "אוקיי, מגניב, אבל זה לא גורם לי לשפוך למצוץ פחות, אם כי אני מניח שזה מקל הספק שלי לגבי החולשה היחסית של מערכת החיסון הספציפית שלי."

אני זוכה להערכה עצמית

ואז, כמובן, יש ימים שאני מרגיש שאני יכול לעשות את הכל. אני סופרוומן מגלם, מסוגל להכין ארוחת בוקר ולעמוד במועד אחר ולנקות את הבית, להכין ארוחת ערב ולקבל העלאה, הכל בגבול אחד. בטח, בימים אלה מעטים ורחוקים (אם נהיה כנים) אבל כשאני לוקח צעד אחורה ומסתכל על כל מה שהשגתי, אני מבין שאני חזק ממה שאני חושב שאני.