7 שלבים רגשיים של טעיית ההורות הגרועה ביותר שלך אי פעם

הורות אינה נועזת בלב. למען האמת, זה בקושי עבור החזקים שבלב. זה בוחן אותך בדרכים שמעולם לא דמיינת, ובמקביל מזכיר לך את כל הדרכים בהן אתה "נכשל" (או שעלול להיכשל). אם טרם עשית טעות בהורות, קח אותה ממני - זה הכי גרוע. למעשה, ישנם שלבים אמוציונליים של עשיית טעות ההורות החמורה ביותר אי פעם ואני עברתי כל אחד אחרי כל אירוע טראומטי.

כשבתי הייתה כמעט בת שלוש, היא קפצה על המיטה שלי (כמו לעיתים קרובות) כדי לשבת איתי. אני זוכר שלא הייתי מודע לחלוטין כשביקשה לרדת, ותוך שניות - במקום שידיי יניחו אותה בעדינות לרצפה - היא החליקה דרך קצות אצבעותי והיכה בראשה בפינה החדה של השידה. בדומה לקליפ בהילוך איטי, זו סדרת אירועים ששיחקתי במוחי לאורך השנים. היה לי הכוח למנוע את זה, ולא עשיתי זאת. כשישבנו בחדר המיון חשבתי על כל מה שקרה ואיך, אפילו אחרי שבגדתי בה, היא עדיין אהבה אותי. זו מימוש מפוכח.

זה לא דבר קל להבין (ולקבל) שתרמתי לכאבי של ילדתי, אך עם הזמן וככל שקרה תאונות חדשות וסביר להניח שיקרה שוב, השלבים הרגשיים הפכו קלים יותר לסבול (אם כי לא פחות טראומטיים). למעשה, אני חושב שסבלתי הרבה יותר גרוע מטעויות מטומטמות שנעשו עם הלידה השנייה שלי, אבל אני מטעה.

האמת היא שאם אתה הורה, טעויות הן בלתי נמנעות. התשלום הטוב ביותר הוא מה שלומדים מכל אחד מהם. בהתחשב בזה, הנה השלבים הרגשיים של טעיית ההורות הגרועה ביותר שלך אי פעם. זכרו: אתם לא ההורה הראשון, או האחרון, שמתעסק בצורה מרהיבה. תבטח בי.

אתה אומר לעצמך "זה לא קורה"

גם אם אתה ממש שם כפי שזה קורה, לפעמים לוקח רגע או שניים נוספים לחיבור הנקודות. במקרה של בתי, ראיתי אותה נופלת, אבל לא הבנתי שזה נובע מאחיזתי הרופפת - רק אחרי שהיא הכה בראשה. מאותו הרגע קדימה, החלטתי שאחזיק הכל באגרוף קפוץ, למקרה.

אתה אף פעם לא יכול להיות בטוח מדי, נכון?

אתה שואל את עצמך "איך זה קרה?"

לא, ברצינות. אני יודע שהייתי על המיטה, והיא הייתה על המיטה. ואז, איכשהו, היא הייתה על הרצפה, בוכה. זו חוויה מחוץ לגוף שכן אתה עדיין מעבד את הדרך בה הדברים ירדו. אתה כמעט הופך לבלש בחיפוש אחר תשובות קונקרטיות לשאלות כמו "מי קירב את המיטה כל כך קרוב לשידה?" ו- "איך היא עלתה למיטה מלכתחילה?"

התשובה לשניהם, כמובן, היא אני. עשיתי את הדברים האלה. אתה עלול להגיע למסקנה אחרת.

אתה תוהה "מי ייתן לזה לקרות?" בקול

הרי זו לא אשמתי! איפה ההורה האחר שלה? אני בטוח שאמרתי שאחזור לסלון בקרוב אז למה מישהו שלח אותה להיכנס למיטה שלי? תגיד לי מי!

אם אתה תוהה מאותו דבר ולא נראה שאתה מצליח להצביע על אשם הטעות הספציפית הזו הייתה או שהיא, תן לחלק הזה ללכת. בסופו של דבר, זה באמת ובאמת לא משנה. זה רק חשוב שהילד שלך יהיה בסדר ובטוח, אז נוטים לזה קודם.

אתה דואג שילדך לעולם לא יסמוך עליך שוב

עכשיו כשאתה חושב על זה, אולי זו הייתה אשמתך. אם הייתי חוזר על צעדי באותו יום גורלי, יכול להיות שהייתי עסוק רק קצת. אולי היה לי את הטלפון ביד או שהמופע האהוב היה בטלוויזיה. אני לא זוכר את כל הפרטים אבל מקווה שזה לא מציק אותה עד סוף חייה, ובמקום זאת היא ממשיכה לסמוך עלי.

בכנות, מה אם איבדתי את אמון? האם טראמתי אותה לנצח? מה אם היא שונאת שידות עד סוף חייה? בשלב זה, אין חשש קטן מדי כי בלי אמון, מה יש לך?

אתה מרגיש אשם לא ייאמן

עכשיו, לאחר שקיבלתם את מילאתם תפקיד בכל הורות שנכשלת בה הייתם חלק, האשמה והבושה שנקלעו אליו. קשה.

במקרה שלי, רציתי להקלח את בתי עם כל האהבה והחיבוקים (והצעצועים) האפשריים. רציתי שהיא תדע שהיא יכולה לסמוך עלי וזו הייתה תאונה. אמנם היא למעשה לא כל כך הושלמה מהאירוע בהמשך, אך הפנים הקטנות שלה בחדר המיון הן כל מה שאני באמת זוכר באותו יום. זה עוד הזכיר לי להיות יותר מודע כשהיא רוצה את תשומת ליבי וזה שיעור שלדעתי הייתי צריך באותה תקופה.

אתה מרגיש חסר אונים

כעת, לאחר שעברתם דרך ההכחשה, תמצאו את עצמכם בתפקיד המוזר הזה, חסר האונים הזה. כשאתה חוזר על האירועים בראש שלך, בידיעה שאין שום דבר שאתה יכול לעשות כדי לשנות את התוצאה כעת, אתה עלול לשקוע עוד יותר בתחושה המוחצת שהיית צריך למנוע את הטעות הזו לקרות. זו העבודה שלך כהורה.

כמוני, הרגעים שלאחר מכן רק גיבשו עד כמה אני באמת חסר אונים לחלוטין. בטח, אני יכול לעשות את הדברים הרגילים, הצפויים ולקוות לטוב, אבל בסופו של דבר הדברים יתרחשו בשליטתי. אז בעצם כל מה שאני יכול לעשות עכשיו הוא להתבוסס בצער, כנראה לנצח.

אתה מבין שאתה לא מושלם וטעויות קרות

והנה אנו: קבלה. זה, ללא ספק, השלב הקשה ביותר לטעות הורית. זה אומר שאני יכול לעשות כל שביכולתי כדי לבחור את הבחירות הטובות ביותר עבור ילדי, ובכל זאת, אני אכשל. אני ישות לא מושלמת, מקווה לגדל ילדים טובים והגונים שלא שונאים אותי או מזכירים לי תקופה בה נתתי לבכור שלי ליפול בשידה.

אם לא היית מודע כבר, הורות אינה קלה ולעיתים יקרה דבר שעשוי להכות אותך רגשית. כאשר אתם עוברים את השלבים שלעיל, פשוט דעו שאתם עושים כמיטב יכולתכם ובשלב מסוים, כל זה יהיה זיכרון רחוק. בעיקר מכיוון שאתה בטח עושה טעויות נוספות כדי להאפיל על המפגש הזה. הישאר שם, קורא יקר. אתה מצוין.