תוכן עניינים:
- "אף אחד לא הולך להילחם על זכויותיך בשבילך."
- "אם יש לך מיקרופון, הגש אותו למישהו שלא."
- "אף אחד לא זכאי לגופך."
- הערכה עצמית ותנוחת גוף
- "אין צעצועי ילד או צעצועי ילדה."
- "אתה יכול להיות כל דבר."
- הרצון והנטייה לשאול שאלות כל הזמן
כשהייתי נערה צעירה קמצמתי את אפי כשאמי הציעה שאני פמיניסטית: "לא. אני לא צריך להיות מיליטנטי. כל הנושאים הסקסיסטיים הגדולים טופלו. "(הו, בגיל ההתבגרות הצעיר, היית כזה אידיוט, מסיבה זו ואינסוף סיבות אחרות.) בהמשך אותה שנה, בשיעור הפסיכולוגיה שלי, הייתי נתון למטח של פרסומות משנות החמישים ועד העידן המודרני, והדגיש את הדרכים הסקסיסטיות בהן הוצגו ונשווקו נשים בפרסום אמריקאי. נדהמתי מהפרסומות המוקדמות; הסקסיזם היה כה בוטה ופוגעני. אבל ראיית ההתקדמות משנות ה -50 הדגישה שהדברים לא נהיו פחות סקסיסטיים - הסקסיזם רק התפתח ופשוט הייתי רגיל לגרסה המודרנית יותר. חזרתי הביתה באותו יום והתנצלתי. אמי חייכה בזחיחות. כל הזמן הזה היא ידעה שאני פמיניסטית, אבל עכשיו אני סוף סוף מודה בזה, והמטרה שלה כאמא פמיניסטית התגשמה.
כמי שהפיק תועלת אדירה מלהיות אמא פמיניסטית, והפמיניזם שלה הפך להיות היבט עצום של מי שהיא, הייתי נחוש בדעתו להבטיח חינוך שוויוני דומה לילדיי. אני רוצה שהם יגדלו בידיעה שהדרך שבה הדברים קיימים הם לא תמיד כפי שהם צריכים להיות. סקסיזם, גזענות ואי-שוויון כללי חודרים על כל היבט בחברה שלנו וזה ידרוש מודעות ומאמץ ליישם את הדברים. אני רוצה להעצים ולצייד אותם כדי לנפץ פרדיגמות קיימות. אני רוצה שהם יבינו איפה הם נכנסים לכל זה ואיפה אנשים אחרים משתלבים בזה. אני רוצה ללמד אותם על הקרבות שניצחו, הקרבות שעוד נותרו להילחם והקרבות שאינם משפיעים עליהם אפילו באופן אישי אלא שהם עדיין צריכים להילחם למען.
אני לא אומר שאני אדבר עם הפעוט והגננת שלי כמו איש ההתנגדות הצרפתית, מעשן גאליאייז ומלטש אקדח בזמן שאני מתייחס לחשיבות המהפכה. אך ישנן דרכים מתאימות לגיל להציג את ערכי הליבה של הפמיניזם שילדים יוכלו לתפוס מימיהם הראשונים, וככה ניטעו לראשונה הזרעים המוקדמים ביותר בשיעורים מורכבים אלה.
"אף אחד לא הולך להילחם על זכויותיך בשבילך."
ג'יפיהרבה פמיניסטיות חשות שחשוב להחדיר לילדם תחושת צדק ותחושת נטילת העניינים לידיים, הן סוציו-פוליטית והן בחייהם. כמובן, אנחנו לא מכניסים את זה למונחים האלה (לפחות לא עד חטיבת הביניים בערך). זה יותר כמו, "היה אמיץ ולעולם אל תפחד לעשות את הדבר הנכון." זה כמו שהאונקלר אומר בסוף הלורקס: "אלא אם למישהו כמוך אכפת הרבה נורא, שום דבר לא ישתפר. זה לא. "(זה בערך הקטע בלורקס בו אני מתחיל לקרוע כל פעם מחדש.) ברור שהורים פמיניסטיים אינם היחידים שאומרים לילדיהם שחשוב לעמוד על מה שהם מאמינים בו, אבל אנחנו רק אלה המלמדים אותם להאמין בעובדה שנשים צריכות להיות שוויון חברתי, פוליטי וכלכלי לגברים. וזה חשוב-במידה-מסיבית.
"אם יש לך מיקרופון, הגש אותו למישהו שלא."
ג'יפיבצדק נמתחה ביקורת על הפמיניזם הזרם המרכזי בכך שהיא מתמקדת בעיקר בשיפור חייהן של נשים לבנות אמריקאיות, סייזריות, מעמד בינוני, לעיתים קרובות על חשבון נשים צבעוניות, נשים להט"בים, נשים עניות, נשים לא אמריקאיות. אבל אם זה לא חוצי, זה לא פמיניזם, ולכן אלה שבתנועה הפמיניסטית עם המיקרופון (לפעמים מילולי, לפעמים מטאפורי) (בעיקר נשים אמריקאיות לבנות-עשירות, סייזריות) צריכות לעשות טוב יותר ולהעביר אותו לאנשים שקולם במידה רבה אל תישמע ללא שמע. שוב, הורים פמיניסטיים לא משתמשים בדרך כלל במילה "אינטרקציונליות" עם הפעוטות שלהם, אלא הם מקדימים אותם ליום שהם עושים בכך שהם מדגישים את החשיבות של הקשבה למה שיש לאחרים לומר, ונותנים להם הזדמנות לומר את זה בקול.
להמשך הנושא של ד"ר סוס, הנה הסיבה שהורטון שומע את מי הוא הספר הטוב ביותר על אקטיביזם ועל עליית הברית שנכתבה אי פעם: הורטון לא מדבר בעד בני האדם. הוא מקשיב להם ואז משתמש בגודל שלו כדי לתת להם במה. הורטון מבין את זה, אתם, ולכן קראתי את הספר לילדים שלי כל הזמן, כי אני רוצה שגם הם יבינו את זה.
"אף אחד לא זכאי לגופך."
ג'יפיאמהות פמיניסטיות לא גורמות לבנות שלהן ללבוש שמלות אם הן לא רוצות, והן לגמרי למטה אם בניהן רוצות ללבוש טוטו. בתני רוצה חתך באז? לך על זה! פיטר רוצה קוקו? מתוק! או אולי מטילדה הקטנה היא ילדה קטנה סטראוטיפית שאוהבת ורודים וסרטים ונסיכות ורוצה מנעולים ותכשיטים ארוכים. גם זה בסדר. התלהבות לביטוי אישי יותר מתירני וחתרנות מגדרית חורגת רק מהדבקה בפטריארכיה. זה קשור לחלוטין לרעיון שאתה ואתה בלבד זכאים לגופך. כן, להורים מותר לעקוף את זה שכשילדים עם קוצר ראייה רוצים ללבוש גופייה באמצע סופת שלגים או כל דבר אחר, אבל באופן כללי אנחנו רוצים שהמלקחה תהיה "הגוף שלך, הבחירה שלך." זה נכון לגבי את הבגדים שהם לובשים, איך הם מעצבים את שיערם ואת מי הם בוחרים לחבק ולנשק. ככל שהם מתבגרים והרעיון של מי שהם מחבקים ומתנשקים מתבגר … קצת פחות ילדותי, נאמר … אנו מקווים שהשיעור הזה של אוטונומיה גופנית מלאה יניח את היסוד למערכות יחסים בריאות ומכבדות.
הערכה עצמית ותנוחת גוף
ג'יפיאנו מדגישים את חשיבות המראה הגופני ודוחים את עצם המושג של סטנדרטים של יופי. אנו שואפים לוודא שילדינו יודעים שאין דרך שגויה להחזיק גוף: גוף טוב הוא כזה שמאפשר לכם לעשות את הדברים שמשמחים אתכם. כמובן שהורים פמיניסטיים מבינים שאנחנו דייוויד שנלחם בגוליית על זה. בנותינו במיוחד מופגזות עם המסר ההפוך בשלב מוקדם ולרוב סופגות אותו בגיל צעיר ומפחיד. אבל עם כל מזל, ההתפתחות הפמיניסטית שלהם תעניק להם כלים לפרק את כל השטויות האלה.
"אין צעצועי ילד או צעצועי ילדה."
אני מאתגר מישהו להמשיך ולנסות להרחיק ממנו את צעצועי הפוני הקטן שלי. או טי-רקס של בתי עם עיני לייזר. אני גם מאתגר מישהו לומר לי שהם משחקים עם הצעצועים שלהם זה לא הדבר הכי מקסים שראית בחיים שלך. הכי טוב כשאני רואה אותם מערבבים את צעצועי ה"נער "עם הצעצועים" הילדה "- בובת תינוק שרוכבת על טריזרטופס, או טינקרבל מתקנת רובוטים - מכיוון שהיא מעודדת יצירתיות הרבה יותר מאשר להדביק אותם בתיבה מוגבלת ומגדרית.
"אתה יכול להיות כל דבר."
ג'יפיאני מרגיש כאילו רוב האנשים, פמיניסטיים או לא, אומרים שהם אומרים לילדיהם שהם יכולים להיות כל דבר שהם רוצים להיות. אבל אני גם מרגיש שבמקום שהפמיניסטיות מובילות את החבילה על זה זה בעצם מעודד אותה. דבר אחד לומר לבת שלך, "אתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה להיות כשאתה גדול, " ולהשאיר את זה בזה. זה דבר אחר לומר, "אתה יכול להיות כל דבר שאתה רוצה להיות כשאתה גדול … עכשיו תנעלי את הנעליים שלך, אנחנו הולכים ליום המדע של הילד, כי נשים אינן מיוצגות תחת תחומי STEM מכיוון שהעניין המוקדם שלהן אינו עודדו אותו הדבר כמו אצל בנים. "או, " היי, בן, הגיע הזמן להירשם לספורט וסתיו לסתיו. האם תרצה לעשות כדורגל שוב, או ששמתי לב שנהנית לראות צפייה אז את חושבת שתוכל לרקוד איתי בקיץ הזה - האם תרצי להשתתף בשיעור ברז? "הורים פמיניסטים מבינים שכשמדובר בגורמים שמשפיעים עליהם קריירה ואינטרסים עתידיים של ילדים, ישנם מיליון הטיות אשר יתבססו על מין, גזע וכלכלה רק אם נזכיר כמה. לכן אנו פעילים בחשיפת ילדינו למגוון תחומי עניין שאולי לא ייחשבו כ"הגיוניים "על בסיס מגדרם.
הרצון והנטייה לשאול שאלות כל הזמן
ג'יפיכמו אצל חוקרי התלמוד, ילדי הפמיניסטיות מעודדים לשאול מיליון שאלות ולעולם לא מקבלים דבר כאקסיומה. "כי" אינה תשובה מספיק טובה לילדים. פמיניסטיות יודעות שכל כך הרבה ממה שהחברה מקבלת פשוט "ככה הדברים" היא סדרה של מערכות שנועדו לדכא ולהפחית, ולכן שאלות הופכות לכלים חזקים במאבק לפרק מערכות אלו. לפעמים זה יכול להיות כאב עצום בתחת אצל ההורים הפמיניסטיים, במיוחד אני מאמין בשנות העשרה. (אם כי מדברים כאם לשני ילדים קטנים: זה כאב בתחת עכשיו. אנחנו לא יכולים ללכת לגן המשחקים כי אני מותשת ולא רוצה ללכת ! תפסיק לשאול אותי למה!) אבל בסוף אנו יודעים ששווה לגדל ילדים שגדלים להיות מבוגרים מתחשבים, סקרנים וסקרנים.
