7 דברים שליליים שאתה אומר על עצמך שיכולים לבטל את הדברים החיוביים שאתה אומר לילדים שלך

מטרה ראשונית של כל הורה, מלבד האכלה, לבוש ושמירה על הילד שלהם, היא ללמד אותם לאהוב את עצמם. אנו רואים את הטוב ביותר בבני האדם הזעירים שדחפנו מגופנו או אימצנו או גידלנו מאז חזרה מתי, ואנחנו רוצים שגם הם יראו את זה. כמובן שקידום המודעות העצמית הוא חשוב והוראת הענווה היא דבר של מה בכך, אך בחברה שמרוויחה מתיעוב עצמי של האדם, חיוני שאנו כהורים נלמד את ילדינו אהבה עצמית, כבוד עצמי ועצמי -קבלה. למרבה הצער, בניסיון ללמד את כל הדברים החשובים הללו לילדינו, אנו שוכחים לעתים קרובות לתרגל את מה שאנחנו מטיפים לנו כשמדובר בעצמנו.

אני אשם מאוד בשכחה להראות לעצמי אהבה, ובאחרונה הובאתי מודע לכך שהדבר משפיע לרעה - ולמעשה מבטל - את כל מה שאני מנסה להכניס לבני. כשאני מסתכל במראה ואומר לעצמי שאני "שמן מדי" או "לא מושך מדי" או "מדי", אני בעצם אומר לבני שהוא לא צריך לאהוב גופות של נשים (או את שלו, כנראה) בגלל שלהם פגמים. אני מנציח סטנדרט לא מציאותי של יופי קונבנציונאלי, וזה לא יכול רק לפגוע בבני בעתיד, אלא לפגוע בנשים שבני בא במגע איתן.

ממש כמו במטוס, כשאומרים לנו "במקרה חירום" לשים את מסכות החמצן שלנו לפני שאנחנו מסייעים לילדינו, עלינו לאהוב את עצמנו, להיות טוב לב לעצמנו ולדבר באופן חיובי עם עצמנו, כך שאנחנו יכולים לסייע לילדינו לעשות את אותו הדבר. וכמובן (באופן מביך) יש עוד דוגמאות רבות לכך שהדברים השליליים שאנו אומרים על עצמנו, מבטלים את כל החיוביים שאנו מנסים ללמד את ילדינו. להלן כמה:

"אני לא יכול …"

אני לא יודע מה איתך, אבל האמירה "אני לא יכולה" הפכה לי כל כך טבעית, בזמנים מסוימים ובמקרים ספציפיים, שהיא מתגלגלת מהלשון שלי ללא מחשבה שנייה. אבל נשיאת גישה תבוסתנית מלמדת את ילדינו שהם כנראה צריכים פשוט לוותר לפני שהם מתחילים. חשוב להיות מודע כמובן למגבלות, ואני לא רואה שום דבר לא בסדר בהשמעת יכולותיך כשצריך, במיוחד אם זה במצב שעלול להיות מסוכן, אך אל תשכח שתמיד תוכל להשתפר ב אותם ושהניסיון של הדבר חשוב בדיוק כמו ביצוע הדבר.

"אני מכוער / לא מושך, ומאחל לאף / קיבה / רגליים / עיניים היו שונות"

ביקורת על המראה שלנו כמעט ונראית טבע שני, מה גם שרבים מאיתנו נשים לימדו כי בעלות על היופי שלנו או קבלת מחמאה הופכת אותנו לרדודים, שטחיים ומרוכזים בעצמנו. אבל האמת, כל הזמן לפרק את גופך ולהצביע על פגמיך מלמד את ילדיך לעשות את אותו הדבר. הבנות יתחילו להאמין שהן לא יפות כמו שהן, מכיוון שלא משנה כמה פעמים אומרות לאמהות שלהן שהן יפות בעצמם, הן רואות את האמהות שלהן לא מאמינות בכך. ובנים ימשיכו להאמין כי גופות נשית נטולות תמונות, נטולות פגמים, הן איך שנראות בפועל.

"אני כל כך טיפש, אני לא יכול להאמין לי …."

אתה לא טיפש. בטח, כולנו עושים דברים מטופשים מדי פעם, אבל אנחנו לא טיפשים. הורדת האינטליגנציה שלנו מול ילדינו מלמדת אותם שכשהם מבצעים טעות הם לא אנושיים, הם טיפשים.

"אני לא מספיק טוב / מספיק מספיק חכם / מספיק חזק ל …"

הורים רבים מבלים את רוב חיי ילדיהם או ילדיהם, ואומרים להם שהם מושלמים בדיוק כמו שהם. לא מדובר רק בקבלה של הגוף וחיוביות הגוף, אלא בקבלה עצמית כולה. מי שאתה, הדבר שבתוכך שמסביר את אישיותך ורגשותיך ומניעך, שווה לאהוב ולקבל אותו בדיוק כמו החיצוניות שלך. אם לא תעשו זאת בעצמכם, איך ילדכם ילמד לעשות את אותו הדבר? איך הם ילמדו להיות בטוחים או להאמין בעצמם כאשר הם פונים למכללה או להיכנס לראיון עבודה או לדבר את דעתם, כשראו ושמעו את אמם בעקביות אומרת לעצמה שהיא לא מספיק טובה לדברים שהיא רוצה?

"זה מאוחר מדי בשבילי …"

אני כל זה על היותי מציאותי לגבי מצבים, אבל אני לא חושב שזה בריא לשחק ברעיון שברגע שפגעת בגיל מסוים או שהשגת "ציון דרך" מסוים בחיים, אתה לא יכול לעשות דברים מסוימים יותר. הורות אינה עונש מוות, והיא גם לא גיל. בטח, יתכן וזה יהיה קשה יותר ודורש יותר מאמץ ויותר כסף ורשימה של דברים אחרים, אבל זה לא בלתי אפשרי. אני יודע שכל הורה רוצה שהילד שלהם יפיק את המקסימום מהחיים, אז למד אותם שהם יכולים לעשות זאת בעצמך.

"לא מגיע לי …"

אתה כן. לא משנה מה אתה חושב שאתה לא מגיע, אתה בטח כן. אני מתכוון, אולי אתה באמת בן אנוש נורא, אבל רוב הסיכויים שאתה לא מכיוון שהעובדה היא, שמעטים מאיתנו כן, אפילו אם כולנו מרגישים לפעמים שאנחנו הגרועים ביותר. ואם אתה באמת מרגיש שלא מגיע לך משהו שאתה רוצה או צריך, קח את התחושה הזו והפוך אותו למעשה טוב. התנדב במקלט מקומי או תרם בגדים או כסף לאנשים הזקוקים, ותן את הדברים שיש לך למי שמגיע להם דברים דומים, אך לרוע המזל אינו מסוגל לקבל אותם. אבל אל תגיד שלא מגיע לך אהבה או הבנה או טוב לב, כי האמירה שאתה לא ראוי לדברים טובים זה בשקט ללמד את ילדיהם שהם גם לא, וכשהם יגיעו לעולם הם רק יקבלו את מה הם באמת חושבים שזה מוצדק.

"מה שאני חושב / אומר / לא משנה"

לכל אחד יש קול, מחשבה, יכולת, וכולם תקפים. צריכה להיות לנו הזדמנות להיות נוכחים ושומעים, אבל אם נחניק את עצמנו זה לא יקרה. כך שלא רק שנמנע מעצמנו להיות בעלים על קיומנו החוקי, אנו נלמד את ילדינו שלא מגיע להם לדבר או לחשוב בקול רם או לעשות את הדברים שהם רוצים לעשות. המחשבות והרגשות שלנו תקפים, ואם ניתן לעצמנו רשות להאמין בכך, ילדינו יתחילו להאמין שגם שלהם תקף.