7 חתיכות של עצה זועק אני כל כך שמחה שהתעלמתי

הימים הראשונים של ההורות הם לעתים כה מתישים וכל כך מבלבלים, עד שזה פלא שאיש מאיתנו מצליח לקבל החלטות קוהרנטיות לגבי שינה. אולי זו הסיבה שאימוני שינה מעוררים כל כך הרבה דיונים, מעוררים כל כך הרבה דעות, ויש להם כל כך הרבה אפשרויות שנקבעו לרשות ההורים; מה נשמע טוב ומה עובד עבור משפחה אחת עשוי ואולי לא עובד למען משפחה אחרת. כשמדובר בבני שלי, אני כל כך שמחה שהיו כמה תרגילי שינה וקוראים עצות שהתעלמנו מהן, מכיוון שבן זוגי ואני בסופו של דבר השתמשנו בהכלאה של שיטות שהתאימו למשפחה שלנו.

זה בדרך כלל היבט מהדהד של לגרום לילדך לישון במשך הלילה, שכל כך הרבה אנשים מתעלמים ממנו. לעיתים רחוקות היא "אפשרות" אחת בכל שימוש במכלול שלה. בדרך כלל, הורה או הורים יתערבבו ויתאימו, ויוסיפו היבט אחד של שיטת אימון שינה אחת לאחרת, עד שהם ימצאו את המשולבת שמתאימה להם ביותר ולתינוקם. השילוב שלנו היה בעצם חלק אחד מתכרבל, חלק אחד משפשף אחורה, חלק אחד זוחל-לאט-מחוץ לחדר, ואז חלק אחד מתכווץ כשבנו התחיל לבכות בכל פעם שהיד שלנו הגיעה אל ידית הדלת.

ברצינות, היו אלמנטים של קריאה שאימצנו, וחלקם לא. בננו עכשיו בן שנתיים וישן די טוב (דפוק על עץ), כך שבשלב מסוים לחץ על משהו. אם היינו צריכים לעשות את זה שוב, כנראה שהייתי מבלה פחות זמן בהתמקדות במה ששמעתי על כל שיטה מסוימת, ויותר זמן לבטוח באינסטינקטים שלי (ובבן זוגי, שהיה הרבה יותר טוב לנהל את בננו באמצע הלילה דמעות ממה שהייתי). הייתי גם מרפה מהרעיונות האלה לגבי "לבכות זאת" הרבה יותר מוקדם:

שבאמת היינו צריכים לעשות את זה

התראת ספוילר: לא היינו צריכים לעשות את זה. יכולנו להתאים את חלקי השיטה שהתאימו לנו ולשחרר את השאר.

שהיינו בהחלט צריכים לקרוא ספרים מסוימים

אני יודע שכל מי שהמליץ ​​לנו על ספרי הדרכות שינה עשה זאת במיטב הכוונות. יש לי זיכרונות מאוד מובחנים של חיוך והנהון בשליש השלישי שלי, בעוד אשתו של עמית ניסתה לדקלם את שם הספר בו השתמשו בעלה.

אני שונא לומר את זה, אבל מעולם לא קראתי את הספר הזה.

שהיינו צריכים לעקוב אחר שגרת מנויים

לקחנו שהספרים היו הנחיות והצעות יותר מאשר מרשמים. במיוחד מכיוון שהיה לנו טיול לראות את המשפחה המתוכננת ממש כשהיינו בעיצומם של אימוני שינה, שכפי שאתה יכול לדמיין, הספרים לא ממש התייחסו אליהם.

שנאלצנו לחכות מספר מסוים של דקות לפני שנתנחם את בננו, ובכל פעם

כן, אני מבין שלהעניק הזדמנות לתינוק להרגיע את עצמו הוא אחד הדיירים העיקריים של השיטה. עם זאת, לדעתי, אחד הדיירים העיקריים בהורות הוא מענה לצרכי של בני. אז היו הרבה פעמים שמשהו שקראנו או שמענו יצא מהחלון ואני ובעלי הקשבנו לאינסטינקטים שלנו.

שכל הורה צריך לטפל בחלקים מסוימים בתהליך

וידוי: אביו של בני ניווט את דרך אימוני השינה יותר ממני. הכל חוזר לדבר הזה שאמרתי עליו שהוא טוב יותר בטיפול בדמעות של שעת לילה מאוחרת. הרבה יותר סביר היה לי לפצח תחת לחץ (אני בטוח שהעובדה שאני ישן עמוק יותר העיב גם את ההתעוררות שלי) מכפי שהיה, אז עשינו את מה שהכי טוב לשנינו, לאו דווקא מה שהספרים הציעו.

שעלינו לנסות לשבת בכיסא ולהעביר אותו הלאה והלאה מהחדר בזמן שבננו נרדם

הייתה לנו ספה נוספת בחדר הילדים של הבן שלי, שכעת כשאני חושב על זה, כנראה יש הרבה קשר לגרסה המוטה שלנו לאימוני שינה. ובכל זאת, לא עמדתי להרחיק את הספה רחוק יותר והתרחק מהעריסה, כך שגם עצה זו יצאה מהחלון.

שלא נראה לנו שנכרבל את התינוק שלנו לישון

כן, לא. לא אכפת לי ממי אתה, מאיפה אתה, מה עשית, אני לא מתכוון להקשיב לך אם אתה אומר לי לא להתכרבל עם בני. התכרבלות היא פחות או יותר הסיבה שהפכתי להיות הורה מלכתחילה, כך שעד שזה הבן שלי יגיד לי להפסיק, הם יהיו עמוד התווך במשק הבית שלנו.