7 מחשבות אחרי לידה שיהיו לך על בן זוגך, שאסור לך להתבייש בהן

כל הניסיון שלאחר הלידה אינו מוסבר בקלות, מכיוון שהוא משתנה מאישה לאישה עם דרגות חומרה שונות. אולם דבר אחד בטוח; זה תהליך קשה לעזאזל ותמצא את "הנורמלי החדש" שלך אחרי שנולדת תינוק ובו בזמן התאוששת מהלידה. יתכן שאולי אפילו תהיינה לך כמה מחשבות על לידה של בן / בת הזוג שלך שאתה לא בהכרח יכול לשלוט בהן (או שאתה רוצה להודות בכך שאולי יש לך). אני כאן כדי לומר לך שאתה לא צריך להתבייש באף אחד מהם, לא משנה כמה הם נראים לאחור בדיעבד. ברצינות, לא ארור.

לפני ההיריון הראשון קראתי על שפע של חוויות ואפשרויות אחרי לידה, אך רק עד שחוויתי זאת ממקור ראשון הבנתי את עומק הבדידות והבלבול שהפעם תספק. המום, מותש, סובל מדיכאון אחרי לידה ומנסה לעמוד בתדמית זו של אשת העל שהייתה לי בראש, כנראה שהיה מעט מבן זוגי שיכול היה לעשות כדי להיות כל מה שהייתי צריך.

אני אוהב את בן זוגי ולזכותו ייאמר שהוא ניסה כמיטב יכולתו. עם זאת, הניווט בחיים החדשים האלה וההורמונים שגברו עליי הקשו על שנינו לאחר חיי הלידה. מבחינתי זה היה כל כך הרבה יותר מאשר להסתגל לחיים חדשים כאמא, והיה כל כך הרבה מעבר לשליטתי; איך גופי נרפא, איך הרגשתי ודברים שחשבתי על בן זוגי, טובים ורעים כאחד. למרות שזה נורמלי לעבור עליות ומורדות כשאתה הורה חדש לגמרי, זה לא תמיד מרגיש ככה כשאתה עובר את זה. לכן, עם זה בחשבון, הנה כמה מחשבות שעשויות להיות לך בנוגע ללידת בן / בת הזוג שלך, שאתה ממש לא צריך להתנצל עליהן:

"אני סובל בגללך"

עם שיא ההריון, הלידה והחיים לאחר הלידה, קל לרצות להאשים את בן / ת הזוג בתרומה למצבך הנוכחי. כלומר, אני יודע שיש לי.

הגוף שלי עבר הרבה helluva, כך שזה לא נראה סופר הוגן שהוא עמוק בתוך משחק פלייסטיישן עם צלחת כנפיים ובירה, בזמן שאני מתמודד עם הנושאים המתמשכים אחרי הלידה כמו דליפת חלב, שריפת פיפי, תינוק קוליקי. רק אומר'.

"בטח שיהיה נחמד שיש חופש כה רב"

אצל תינוק חדש, המקלחות מעטות ורחוקות בין השינה, השינה אינה קיימת, ואכילת ארוחות מאוזנות פירושה בעצם כל מה שאוכל לשלוף מהארון בין האכלות. אז, אממ, למה לעזאזל בן זוגי מריח נחמד, נראה כאילו קיבל לילה שלם שלם ויש לו צלחת צבעונית של כל מה?

זה כמעט כמו שאנחנו חיים על שני כוכבי לכת שונים (כי היינו).

"אתה לא לוקח מספיק יוזמה עם התינוק. בכלל."

כן, תינוק זה הרבה עבודה. ברוך הבא לעולם ההורות שלי, יקירתי. זה זה שחייתי בו מאז שהשתנתי על מקל וגיליתי שאני בהריון, וזה עולם שלעולם לא ייגמר.

זה היה מגניב אם בן זוגי היה זה שקפץ לעזור לתינוק לפני שהייתי צריך לשאול (מכיוון שעשיתי את רוב ההרמה הכבדה מאז ההתעברות).

"מדוע אני היחיד שעושה עבודות כרגע?"

כשרק ילדתי ​​תינוק ומתמודד עם רגשות אחרי לידה ותפקודים גופניים שאינם בשליטתי, אני לא אתבייש בכך שהייתי רוצה שבן זוגי יוביל את ההובלה בכל הדברים שקשורים לעבודה. בין אם זה כביסה או בישול או כל חלק מהמשימות שאני מבצע בכל יום ויום, זה לא עוזר ליחסינו להרגיש כעס. אז בבקשה, אתה יודע, עזור.

"אתה פשוט לא שם בשבילי"

אה, השמחה של רגשות אחרי לידה. זה נסיעה כ"כיפית ". איכס.

דקה אחת הייתי מרגישה בסדר גמור, ואז לאחר מכן הייתי בוכה דליים על רצפת האמבטיה. חוסר היכולת של בן זוגי לדעת להתמודד עם התנודות הבלתי פוסקות אולי לא היה מכוון, אבל אני לא יכול להתנצל על כך שהרגשתי שננטשתי ונשארתי להבין דברים לבד.

אני בטוח שהרבה נשים מרגישות כך; כשאתה סחוט ועצוב ומאושר בבת אחת ואולי בן הזוג שלך לא מבין את זה, גם אם הוא או היא מנסים, אתה מרגיש מבודד. אם רק בן זוגי יכול היה להיות זה שחווה את ההיריון והלידה, אולי היה לו יותר חמלה להציע.

"אני אעשה זאת בלעדיך"

אני לא יכול לספור כמה פעמים איימתי לעזוב את בן זוגי באותה השנה הראשונה לאמהות. בהתמודדות עם דיכאון אחרי לידה, הסתכלתי לעתים קרובות על החיים דרך היקף קטן במקום המציאות הרחבה. הייתי טוענת שהייתי יכול לעשות את הכל בלעדיו - כי בעיניי הייתי ממילא עושה הכל לבד - בלי להתחשב בדברים שהוא עשה.

אבל אני לא מתביישת בכך שהרגשתי כך, מכיוון שזו הייתה הדרך היחידה שיכולתי לבטא כמה לבד הרגשתי באותה תקופה.

"בבקשה אל תעזוב אותי"

בקצה השני של קשת הרגשות, כשלא תכננתי לעזוב את בן זוגי או לדרוש ממנו ללכת, התחננתי בו שיישאר. כאמור, לידה זה ממש כמו טריק נפשי גדול ולעולם לא תדע מה תרגיש. זו לא אשמתך, מכיוון שהיא לא הייתה שלי, ולמרבה המזל בן זוגי הבין.

לקח לי זמן לעבור את ימי הלידה שלי, ובכנות, זה גבה את יחסיי על הזוגיות שלי עם בן זוגי, אבל עברנו דרך. זה טבעי לחלוטין שיש הרבה רגשות בלתי נשלטים בשלב שלאחר הלידה ואסור להתנצל על אף אחד מהם. זה יעבור (אני הוכחה).