תוכן עניינים:
- "אתה צריך שטיפת ידיים?"
- "החיתול שלך מלא?"
- "איפה המוצץ שלך?"
- "אתה בקיעת שיניים?"
- "מה יש בחולצה שלך?"
- "איפה השגת את זה?"
- "מה לא בסדר?"
כשאנחנו שואלים את הפעוטות שלנו שאלות, רוב הזמן אני ובן זוגי נרגשים ממנו לענות. תגובות לאלו הקלות כמו "איפה בטן?" ו"איפה אצבעות הרגליים שלך? "ו"מה המשמעות של החיים?" לעתים קרובות נותנים לי פרצי גאווה כה לוהטים ומתפוצצים, שהם כמו רצפי פעולה מסרטי שנות ה -80. עם זאת, כידוע לכל ההורים, עלינו לשאול את ילדינו כל מיני דברים, ולא רק את הדברים המהנים. בעוד שכמה מהשאלות הטובות ביותר לשאול את ילדיכם יכולות להביא לתוצאות מדהימות, מעוררות מחשבה, חינוכיות, מצחיקות, חלקן … אממ … אולי לא.
לרוב - מכיוון שלפעוט שלנו יש למעשה את הכישורים המילוליים של פעוט - האינטראקציות שלנו עם הילד החיצוני הן מחית של שילובים נרגשים ועם זאת קצוצים של מילים, הברות, מחוות ומצביעים (כל כך הרבה הצבעה). כלומר, אם היינו סופרים את כל הדברים שהוא יכול להצביע עליהם כחלק מאוצר המילים שלו, ספירת המילים שלו תהיה עד, כמו, מיליארדי מילים. ובעוד אני בטוח לגמרי שהוא מבין יותר ממה שאבא שלו ואני אומרים לו מאשר הוא מסוגל לומר בחזרה, אבוי, האינטראקציות שלנו עדיין די חד צדדיות. המשמעות היא שאנו נאלצים לבקש ממנו מידע רב בהרבה ממה שהוא מציע כרגע, כולל אך לא מוגבל לשאלות כמו:
"אתה צריך שטיפת ידיים?"
אחת מרגשות ההורות הכי פחות אהובים עלי, בין התחושה לראות אותו משתעל על הצג כשהוא מתקרר, ולשמוע אותו מתחיל לבכות אחרי שהוא סיים לאכול, הוא הרגע הבהול הזה שמכה בראשך ונשטף למטה. עמוד השדרה שלך כשרואים את ידיו הולכות למשהו מפוקפק בשטח, או בארגז החול, או מתחת לספה. בבקשה, בבקשה, אנא תני לו להיות גדול מכדי להכניס לפה שלו, בכלל לא לח, ומעוקר.
"החיתול שלך מלא?"
אם אני שואל, יש לי כבר ניחוש די טוב מה התשובה. אבל אנא רק תן לי את רגעי ההכחשה האחרונים. זה כל מה שיש לי.
"איפה המוצץ שלך?"
כנראה אי שם מלוכלך שיחייב אותי עכשיו לשטוף אותו, וזה אומר שאני צריך להפסיק להניח כאן לידך על הרצפה. רגע מה? מי אמר את זה?
"אתה בקיעת שיניים?"
בסדר, תן לי לנקות את לוח הזמנים שלי ולוודא שיש לנו הרבה קפה בהישג יד. זה עומד לרדת.
"מה יש בחולצה שלך?"
אני רק הולך להמשיך ולהניח שזו בוץ, ואנחנו לעולם לא נדבר על הרגע הזה עוד פעם.
"איפה השגת את זה?"
בשבוע שעבר בני מצא את כפתור הפאניקה המרוחק שמכבה את אזעקת הבית שלנו. אפילו לא ידעתי שיש לנו כפתור מצוקה מרחוק שמכבה את אזעקת הבית שלנו אבל למרבה המזל עכשיו כל הבלוק שלנו עושה זאת! ילדים הם ניסים.
"מה לא בסדר?"
כי אם עלינו לשאול, יש בעיה. וכפי שידוע לכל הורי הפעוטות, בעיות - כמו עוף מבושל פחות, מופעי פרסים שנמשכים זמן רב מדי וחלב שפג תוקפם - הן הגרועות ביותר.