9 פעמים כיתת אמי ממש הצילה את הידוע לך-מה

בטח שמעתם את המשפט "צריך כפר לגדל ילד". מניסיוני, זה נכון. אבל הבנתי גם שלוקח כפר של אמהות אחרות כדי לעזור "לגדל" אותי לאמא שאני גם צריכה להיות. זו הסיבה שאני כל כך אסירת תודה לקבוצת החברים שלי מהאמא, ואני לא מגזימה כשאני אומרת לך שהייתה כל כך הרבה פעמים שכיתת האמא הזו ממש הצילה לי את התחת. אני לא יכול לדמיין את החיים בלעדיהם, ובכנות לא רוצה לנסות. אני באמת לא הייתי האמא הכי טובה שיכולתי להיות אם הם לא היו כאן מריעים אותי ומגבים אותי ותומכים בי בכל צעד ושעל.

מעולם לא הייתה התמיכה שלהם נחוצה יותר מאשר כשהפכתי להורה יחיד. קבוצת החברים של אמא שלי העניקה לי את התמיכה והביטחון הדרושים לי כדי לעזוב את בעלי המתעלל, לשרוד כאם חד הורית עובדת, ובסופו של דבר, כשהייתי מוכנה, החזירתי את עצמי לשם והתחלתי לצאת שוב. עכשיו לאחר שנישאתי בשנית, גם חולית אמי עדיין כאן בשבילי. אם אני מרגיש בודד, אני יכול לפרסם ברשת בקבוצת ההורות שלי ומישהו תמיד זמין לפטפט, לערוך תאריך משחק או לצאת לשתות. כשאני זקוק לייעוץ בנושא הורות או זוגיות, אני יודע על מי אני יכול לסמוך על מנת לספק אוזן קשבת, תמיכה לא שיפוטית, ולפעמים איזו אהבה קשוחה אובייקטיבית שתעזור לי לעבור את זה. כך גם כאשר אני זקוק לדחיפה להערכה העצמית שלי. המילים שלהם חשובות ויכולות אפילו לשנות את דעתי לגבי ההרגשה שלי עם עצמי וזה אומר הרבה.

למדתי במהלך השנים שחברות לאמא לא נחמדות רק הן יכולות לעשות או לשבור את החוויה שלך כאמא. אני יודע שזה נשמע גבושני, אבל לגמרי לא הייתי יכול לעשות את זה בלעדיהם, ואני כל כך שמח שאני לא צריך.

כשעזבתי את בעלי לשעבר

באדיבות סטף מונטגומרי

כשעזבתי את בעלי לשעבר, לא חשבתי שאשרוד כאם חד הורית. בכנות, אולי לא היה לי אם זה לא היה לסגל אמי. קבוצת החברים שלי עם אמא נתנה לי את האומץ לעזוב אותו, עזרו לי לזוז, להביא לידידות על הילדים שלי והביאו לי טקילה. הם היו כמו מדור המעודדות האישי שלי. אני לא יודע מה הייתי עושה בלי העזרה והעידוד שלהם, ואני כל כך שמחה שלעולם לא אצטרך לגלות זאת.

כשהייתי זקוקה לאינטראקציה בין מבוגרים

להיות אמא זה עסק בודד, במיוחד כשאתה עובד מהבית והולך ימים בלי לראות מבוגר אחר שהוא לא בן הזוג שלך, בריסטה או קופאית בטרגט. אני תמיד יודע שאם אני זקוק לחבר, אני יכול להתפרסם בקבוצת ההורות שלי באינטרנט ומישהו יהיה זמין לשמוע אותי פורש על חיתולים פרגניים ואבנים מצוברחות, ובלי לשפוט אותי או לגרום לי להרגיש כמו אמא רעה.

כשהייתי חולה

באדיבות סטף מונטגומרי

לאחרונה קיבלתי אבחנה רפואית ממש מפחידה. קבוצת החברים שלי מהאמא השלימה את הפחדים שלי, ואפילו עזרו לי למצוא רופא חדש כאשר זה שראיתי ביטל את הסימפטומים שלי. כמה מהם הציעו ללכת איתי לפגישה הבאה שלי למקרה שגם הרופא הבא שלי יהיה מזלזל. והם דאגו שאעשה טיפול עצמי, כי כשאתה חולה קל לשכוח את הדברים הקטנים … כמו להתקלח או לאכול טוב.

כשהייתי במנוחה

להיות במנוחה הכי טובה זה כל כך קשה. לא רק שאתה מרותק לביתך או לבית החולים, אלא שיש לך גם מצב רפואי שעשוי להיות רציני, ולהריב את התינוק לדאוג לו. החברים של אמא שלי לגמרי הצילו את התחת שלי בזמן שהייתי במנוחת מיטה - הביאו לי אוכל, שוחחתי איתי ברשת, ואמרו לי שאני צריך להפסיק לגוגל את הסימפטומים שלי. אפילו זרקו לי מקלחת תינוקת וירטואלית, אתם. כן, בכיתי מכוער.

כשהייתי בדיכאון

באדיבות סטף מונטגומרי

דיכאון הוא אידיוט משקר. הוא אומר לך שאתה כלום, שאתה אף אחד, ושדברים לעולם לא ישתפרו. אני מרגישה מבורכת לקבוצה של חברים של חברות אמא כנות באופן בוטה שיגידו לי כשהדיכאון שלי משקר. אני אפילו לא רוצה לחשוב על איך יראו החיים בלעדיהם כלוח נשמע.

כשהייתי זקוקה לישיבה

אני לא יודע איך הייתי יכול להסתדר עם כל המצבים של "הו ש * ת" שאני מוצא את עצמי לעיתים קרובות בלי חברים שמוכנים כמעט תמיד לתינוק. בין אם זה לאירוע מיוחד, נושא לא צפוי שמשאיר אותי תקוע בעבודה ולא מצליח להגיע למעון יום לפני שהוא נסגר, או מצב שמותיר אותי בלי מעון יום בכלל, הם שם.

כשהייתי אחרי לידה

באדיבות סטף מונטגומרי

אני לא מתכוון לשקר, התקופה שלאחר הלידה הייתה קשה כל שלוש הפעמים שחוויתי אותה. היו לי אתגרי הנקה, סבלתי מדיכאון וחרדה אחרי לידה והרגשתי כל כך בודד ומבודד. החברים של אמא שלי הביאו לי אוכל, ניקו את הבית שלי, לקחו את ילדתי ​​הגדולה יותר למעון יום וממנו, הביאו לי יין ואף פעם לא שפטו אותי על זה שלא לבשתי חזייה או מכנסיים אמיתיים כשהם באו לבקר.

כשאני זקוק לבלות

אימהות זקוקות לילות בחוץ ופעם אחת על אחד עם מבוגרים אחרים. עלינו לנער את המונוטוניות של ההורות או את התסכולים של היום, או פשוט לא לגעת בו בילד במשך, כמו, שעה רצופה. מישהו מכיתת אמי כמעט תמיד זמין למלא את הצורך הזה, ואני כל כך אסיר תודה כי זה כל כך הכרחי.

כשהייתי זקוקה לשיפור הערכה עצמית

באדיבות סטף מונטגומרי

כיתת אמי רואה אותי - לא רק את מערך הפגמים שאני רואה כשאני מסתכלת במראה - כאדם עז, חזק, מסוגל, שיכול לעבור את הקשים הקשים ביותר. כשאני מרגיש "פחות מ", אני יכול לסמוך עליהם שיבנו אותי. הם חוליית אמי. הם חברים שלי. הם הכפר שלי. אנו עוזרים אחד לשני לגדל את ילדינו, ומדי פעם מצילים את התחת של זה. אבל אולי הכי חשוב, אנחנו מגדלים זה את זה.

|