הייתי רק כשנה מהנקה של התינוק הראשון שלי כשהתחלתי לנסות להבין איך לא להסתדר איתי. למרות שנהנתי מהיבטים של הנקה - הירידה המהירה במשקל, בלי לווסת, מהזמן האיכותי ביליתי עם התינוק שלי - זה פשוט הרגיש שזה כמעט הזמן לנקוט את ההנקה, מה גם שהיא בדיוק התחילה לנשוך במהלך סיעוד הנקה. לא משנה מה עשיתי כדי לתקן את התנהגותה המוטעית - להוריד אותה מהנגיסה באמצע, להעמיד פנים שהיא בוכה, להרים את קולי - שום דבר לא הצביע אותה.
אז כמה חודשים אחרי יום הולדתה הראשון של בתי, החלטתי להפסיק להניק תרנגול הודו קר. בהתחלה שקלתי לעקוב אחר כמה מהעצות שמצאתי באתר ליגת לה לצ'ה שהמליצו לגמול את בתי לאט, אבל העקיצות והצחוק הבלתי פוסקים כשניסיתי למשמעת אותה בגלל שפגעה בי, עזרו לי להחליט פשוט לנתק אותה לגמרי. אבל מהר מאוד הבנתי שזה הולך להיות לי הרבה יותר קשה לגמוע את בתי מאשר שזה היה בשבילה.
במשך שבועות תכננתי את הפרישה שלי מהנקה, שוקל את היתרונות והחסרונות של גמילה. בהחלט היה חלק ממני שהפחד להפסיק להניק את הבת שלי, כי פחדתי לאבד את הפעם שלנו אחד על אחד ואת הקשר האחות החזק שלנו. אבל ידעתי גם שלשים קץ לסיעוד פירושו שאצליח להחזיר חלק מגופי שהפסיק מזמן להרגיש שהוא שלי.
ידעתי מה אאבד, אבל לא חשבתי שאאבד את זה מהר ככל שעשיתי.
סוף סוף יכולתי לארוז את צמרות ההנקה וחזיות הנקה. סוף סוף יכולתי להיפרד מכריות השד והמשאבה שליוותה אותי לעבוד כל יום ויום במשך יותר משנה. סיום ההנקה פירושו של סביר להניח שאקבל את המחזור שוב בקרוב, מה שיאפשר לי להתחיל בטיפולי פוריות כדי לנסות לתינוק אחר. כל יתרונות הגמילה האלה פשוט נשמעו כל כך טובים עד שכבר לא יכולתי לראות את החיסרון של לא להניק עוד.
ידעתי שסיום ההנקה פירושו שכבר לא אשמע את הבת שלי קוראת "אמא, אמא" ורצה אלי כשעברתי דרך הדלת אחרי יום עמוס במשרד. ידעתי שזה אומר שלא תהיה לנו יותר זמן אחד על הספה בזמן שאניקתי אותה, או רגעים נעימים במיטה בזמן שהניקתי אותה לישון. ידעתי מה אאבד, אבל לא חשבתי שאאבד את זה מהר ככל שעשיתי ולא ציפיתי שכבר לא אהיה מקור נחמה לבת שלי.
דמיינתי את הגמילה כתהליך ארוך ומושך, שבו הבת שלי הייתה בוכה ותתאים לאחר שאמרתי לה לא עוד הנקה. אולם תוך שבוע סיימתי הבת שלי. היא הפסיקה לבקש חלב והיא כבר לא חיפשה את שדי לנחמה. הבת שלי פתאום לא הייתה זקוקה לי; היא פשוט הייתה זקוקה למישהו שיחזיק אותה.
פעם הייתי היחיד שיכול היה לנחם את בתי. פעם הייתי היחיד שיכול להרגיע את הכאב שלה ולדבר אותה מהתמוססות מלאה. עכשיו, היא תפנה למישהו חוץ ממני לשם נחמה.
בדיוק ככה, הבת שלי התחילה ללכת לבעלי במקום אליי כשצריך היה להירגע אחרי שנפילה או להתסכל. פעם הייתי היחיד שיכול היה לנחם אותה. פעם הייתי היחיד שיכול להרגיע את הכאב שלה ולדבר אותה מהתמוססות מלאה. עכשיו, היא תפנה למישהו חוץ ממני לשם נחמה. התגעגעתי אליה, וכאב שזה לא נראה שהיא מתגעגעת אלי.
לקח לי קצת יותר מחודש להרגיש בנוח עם הנורמה החדשה הזו. למדתי לקבל ובסופו של דבר אני מרגיש גאה שבתי כבר לא סמכה רק עלי כדי לנחם אותה כשהיא הייתה זקוקה לחיבוק או שבעלי יעזור להרגיע אותה. עם זאת מה שבסופו של דבר הבנתי הוא שרק בגלל שהקשר שלה עם בעלי התחזק, זה לא בהכרח אומר שהקשר שלי איתה נחלש. זה היה שונה - אבל חזק באותה מידה, ויש לי גמילה להודות על כך.
