יום בחיי העבודה הקשה ביותר שהיה לי בחיים - לעבוד אצל הפעוט שלי

כמו רבים מכם, אני הורה לפעוט. אולי לא כמוך, אני גם שחקן עובד (כשיש לי מזל גדול מאוד), קומיקאי, סופר, מנהל אמנותי בתיאטרון קומדיה, ומודל לרגליים (אין בדיחה). אה, ויש לי בעל שעובד שעות מטורפות כשף. אנחנו בהחלט לא חיים את אורח החיים 9 עד 5. הקיום שלי מורכב כרגע מאיזון בין עבודות פרילנסרים, רדיפת החלום שלי מהכוכב הקומי (כאילו, סיטקום יהיה נחמד! האם זה יותר מדי לשאול ?!), לעבוד מהבית ולנסות לשמור על מה שנשאר מהשפיות שלי - אתה יודע, לחיות את חיי הטובים ביותר יש המון חיתולים צועקים, קקי ודמעות לאורך הדרך. בעיקר שלי.

למצוא זמן לכתוב דברים מצחיקים כשחייך סובבים סביב הבוס הגרוע ביותר אי פעם - הפעוט שלך - זה לא בדיחה. האם ציינתי להצחיק אנשים זה לא בהכרח תפקיד בתשלום? משוגע, אני יודע, כי כולנו צריכים לצחוק. מתברר, כדי להאכיל את "הבוס" אמר, אני צריך לעבוד כמה הופעות, ובגלל לוח הזמנים המדהים שלי שעומד בפני הרודן המקסים הזה בכל גחמה, הם חייבים להיות גמישים. זה כמו להרכיב פאזל, אבל החלקים לא תמיד מתאימים אז אתה פשוט צריך לדחוף כמה מהם לשם, ולקרוא שזה נעשה! הקומדיה הזו כותבת את עצמה, חברי. הנה יום טיפוסי:

7:22 בבוקר: תתעורר בבהלה ששכחתי לכוון את האזעקה שלי. נחש מה? לא! קבעתי את זה - לשבע בערב, כך שהוא מעולם לא הלך.

7:25 בבוקר: הבנתי שלא הייתי צריך לקום בשעה 7:30. זה היה אתמול, להופעה של אולם התצוגה שלי. ממה זה מורכב, אולי תשאלו? אני מנסה לדגמן אמן דוגמאות של נעליים והחברה בוחרת מה הם יכניסו לייצור כדי שתוכל לקנות. אני דוגמנית נעליים כבר 17 שנה! אני יכול להיות כמעט בן 40, אבל הרגליים שלי לא נראות יום מעל גיל 18.

7:26 בבוקר: פיפי, שכן הטוט שלי מסרב לתת לי פרטיות ושואל אם אני צריך לקפוץ. אני לא, אבל אני מעריך את ההתעניינות שלו.

7:30 בבוקר: להשיג לבן חלב, להכין קפה. תשכח לצרף סיר קפה. לנקות קפה. הכינו עוד קפה.

9 בבוקר: הכינו "חלב דגנים" שמורכב מכל דגני הבוקר המעופשים שיש לי וחלב. גם אני שף! (אפילו לא קרוב, אבל מצביע על יצירתיות.)

10:15 בבוקר: המשרד פתוח. בדוק דוא"ל, עבר הגשות לתצוגה, התמודד עם אמנים מעצבנים כמוני.

11:30 בבוקר: הכינו ארוחת צהריים.

11:40 בבוקר: כנראה שזה "אי ברוטו!" הכינו ארוחת צהריים מספר שתיים.

11:41 בבוקר: לא רוצה ארוחת צהריים מספר שתיים. אני אומר לו שזה ממקדונלד'ס. עכשיו הוא רוצה את זה.

11:42 בבוקר: שומר על איפה ה"צעצוע המשמח "שלו ו"למה לא יכול ללכת ל'דונלד 'לאכול?"

11:43 בבוקר: זורקת ארוחת צהריים מספר שתיים על הרצפה בהתפרצויות זעם.

11:44 בבוקר: התלבט אם מוקדם מדי לפתוח יין.

11:45 בבוקר: זה לא.

הבנתי שהילד שלי שקט יותר מ 15 דקות, יש לי פריקות פנימיות קלות. אני צורח את שמו. מעולם לא ידעתי באיזו תדירות הייתי אומר (צועק, יותר נכון) את שמו. עצה ללא התייעצות: חשוב על כך בבחירת שם התינוק שלך!

12 בערב: גוגל בעצמי. (אני יודע אני יודע.)

12:16: תוהה למה לא שמעתי מהסוכן שלי לאחרונה. אולי הם חושבים שאני סתם יושב על הישבן שלי ונהנה עם מכסה המנוע של אמא? בבהלה, אני מיד מזמינה את עצמי בתוכנית קומית - אני חייבת לוודא שאנשים יודעים שאני עדיין בזה! (כל עוד המופע נגמר בשעה 22 בערב, כי אמא משלמת למטפל 20 דולרים אמריקאים כל השעה.)

12:18: תראו חשבון בנק. לחץ על כסף. אני ההפך מ"נוזל ". צריך להזמין הופעה בהקדם האפשרי.

12:20 אחר הצהריים: נפל בבור הארנב של אינסטגרם. מרגיש זקן, מכוער ומסכן. וכולם מסתובבים בלעדי. בלה.

12:30 אחר הצהריים: הבנתי שהילד שלי שקט יותר מ -15 דקות, היה לי פריק פנימי קל. אני צורח את שמו. מעולם לא ידעתי באיזו תדירות הייתי אומר (צועק, יותר נכון) את שמו. עצה ללא התייעצות: חשוב על כך בבחירת שם התינוק שלך!

12:31: לנקות את פליי-דו, שנמרח לתוך השטיח ועכשיו נראה כאילו הטרולים הקימו את כל זה. (BTW, ראית את הסרט הזה? אנה קנדריק, ג'סטין טימברלייק, זואי דשנל ?! כאילו, כל כך משעשע. אפילו אחרי שצפית בו שבעה ימים ברציפות. אלוהים יברך.)

12:40: לנקות קקי כלבים. יש לי צ'יוואווה בכירה שהפכה את זה למשימה שלה להפוך את חיי לגיהינום מאז שהבאנו את אחי לילך הביתה. כל הכיף והמשחקים להתייחס לקקי שלך כמו לילד שלך עד שיש לך ילד בפועל. טעות שלי.

12:50 אחר הצהריים: אכלו שאריות מארוחת הצהריים הראשונה, וכן, ארוחת צהריים שתיים, שנפלו על הרצפה.

דואג לספר לי איך הכל "איכס", תוך כדי מריחתו על כל השולחן. זו המסעדה הגרועה ביותר שיצא לי לעבוד אי פעם.

13:00: קח את הבן לפארק. הוציא $ 6 על בר גלידה בובספוג מכנסמרובע שהוא מתחנן עבורי ואז מסרב לאכול "חברים". דורש להיאחז בזה עד שהוא נמס לספוג נוזל בלתי מזוהה של דמות. דמעות. הוציאו 4 דולר על גלידה חדשה - נטולת פנים שהוא לא יכול להתאהב בה.

14:30: תן לבני iPad כדי שאוכל לעמוד בתאריך הכתיבה שלי.

14:30 - 16:00: תסיים את הכתיבה, כן! (אבל תרגיש אשמה, בו!)

16:00: קח את האייפד משם.

16:15: עוד עבודה נכנסת. מדוע הסרתי את אייפד טאנג? נאבק בין כל הרגשות האלה, צריך להיקלע לעבודה, ורוצה לראות TMZ.

17:00: TMZ היה שווה את זה.

17:30: הוא בוכה על אבא חסר, "איפה פליי-דו ??", והוא רוצה חטיף אבל לא את כל מה שיש לי.

17:45: אני מכינה שלוש ארוחות ערב שהוא מבקש במיוחד ואז לא אוכל. דואג גם להגיד לי איך הכל "איכס", תוך כדי מריחתו על כל השולחן. זו המסעדה הגרועה ביותר שיצא לי לעבוד אי פעם.

17:50: עוגיות זה! אני מוותר.

18:00: שלח צוות ניקוי מטבח: פני הצ'יוואווה.

18:15: צפו בסיפור הצעצוע של סיפור 3 דרך סרטון יוטיוב מטונף בפעם השלישית היום. בשום דרך אני לא משלם כדי לקנות את הסרט הזה שעכשיו אני יכול לבצע מחדש מחדש במילה אחר מילה. נסה אותי! אני מאתגר אותך.

8 בערב: צפו בתצוגות קומדיה של שיפורים דרך מצלמת הקן (כן, זה חלק מתפקידי), רשמו הערות. התפוצץ לרגע במחשבה שכולם ישנאו אותי כשאני מציין פתקים שאמרו. מטיל ספק ביכולת שלי להיות מנהיג כשאני אפילו לא מסוגל לגרום לילד שלי לקחת אותי ברצינות.

20:22: הבנתי שלא אכפת לי מה אנשים חושבים. אחד הדברים הגדולים להתבגרות ולהיות אמא הוא שיש לי שטויות אחרות להתמודד איתן. כאילו, שטויות מילוליות. אם כבר מדברים….