לפחות פעם אחת בעונה (אם לא יותר), בנות יעבירו פרק בקבוקים הבודק שתי דמויות במסע של עליות וירידות כמו שיש להם שיחה ארוכה וחושפת. בסרט "כלבה אמריקאית", המופע עשה זאת פעם נוספת בעקבות עקבותיה של חנה כשנפגשה עם סופר מפורסם בשם צ'אק פאלמר (בגילומו של מתיו רייס), אותו העריצה פעם, אך לאחרונה התפתלה במאמר לאחר ששמעה על טענות שהושמעו נגד אותו על ידי כמה נשים צעירות. בכך, העבירו בנות הודעה חשובה על הסכמה. זו לא הייתה מסר חתוך ויבש, אלא הודעה שלקחה בחשבון את כל הרגעים המבולבלים והמבלבלים שיכולים להתרחש במצבים עם הפרש כוח.
חנה וצ'אק עמדו בצדדים מנוגדים של סוגיה מפרידה, שניהם מוקדשים לפרספקטיבה שלהם ולצד שלהם בסיפור. צ'אק הואשם על ידי ארבע נשים שונות בכך שהשתמש בכוחו ובהשפעתו בכדי להכריח אותן למין, אם כי, לדבריו, נושא ההסכמה היה "אזור אפור". לא היו לו אלא תירוצים, והתעקש כי חנה צריכה לכתוב על דברים שחשובים במקום, שלא ניתן לכפות על מין אוראלי, וכי חייו שלו נהרסו על ידי טענות כוזבות אלה. כל אלה היו אמירות שנועדו להסיט ולהטות את אהדתה של חנה אליו במקום להתמקד בנשים, אך היא מיהרה לתקן אותו בכל ספירה. היא הבהירה שההסכמה היא דבר שחשוב ועשוי להיות חשוב, ושהחיים שלו רחוקים מלהיות הרוסים - אחרי הכל, הוא עדיין זכה לביקורות נלהבות. פרנסתו הייתה שלמה.
עם זאת, הפרק לא סתם הציג נקודות שיחה חשובות. זה בדק את סוגיית ההסכמה חזיתית עם חנה וצ'אק כשהוא המשיך לתמרן אותה להסכים עם הצד שלו בדברים. היא הייתה מודעת למניפולציות שלו, אך עדיין רגישות להן מאותן הסיבות שהפכו אותה לאמפתית כל כך כלפי הנשים שהוא כפה למין. חנה כיבדה אותו. היא הרימה אליו עיניים במשך שנים. היא התנדנדה מהחרטה שנדמה היה לו והחמיאה ללא רצון מהמחמאות שהרעיף עליה. הוא טען כי ההאשמות היו בדיעבד, ולחנה לא היו כל העובדות; כאשר העביר את גרסתו למפגש אחד הוא אפילו הצליח לגרום לעצמו להראות כמו הקורבן.
הפרק הראה בדיוק כיצד הצליח צ'אק לנצל את הנשים שדיברו נגדו. הוא היה חסר משקל עצמי ומשלים יתר על המידה, מילא את עמדתו שלו וניצל את הכבוד שלהם אליו. ואז הוא הציב אותם במצב בו הם לא ידעו להגיב, וזה בדיוק מה שהוא עשה לחנה. הוא הזמין אותה לשכב איתו תוך כדי התנהלות כאילו זה לא מיני, ואז חשף את עצמו בפניה. נראה היה שהיא לא נוחה וחסרת ביטחון, אבל צ'אק לא היה בתשובה.
זה חשף את התירוצים של צ'אק בדיוק למה שהם היו: מסך עשן. הוא לא באמת הרגיש רע במה שהוא עשה, לא לחנה ולא לנשים אחרות. הוא היה מסוגל לומר את כל הדברים ה"נכונים "בכדי לגרום לזה להיראות כאילו הוא פשוט לא הובן, אבל הכל היה חסר משמעות. הוא לא ממש לא הבין או איכפת לו מהכוח שהיה לו כסופר מצליח להפליא על נשים צעירות בלי אותה טווח הגעה או גישה. רק היה אכפת לו מעצמו וממה שחשבו עליו.
התנהגותו של צ'אק עם חנה הדהדה גם סיפור שסיפרה מוקדם יותר בפרק על מורה שגרמה לה להרגיש מיוחדת אך עקפה כל הזמן את גבולותיו פיזית עמה. שבחיו הקשו עליה להתיר את רגשותיה או אפילו להסביר לאנשים אחרים מה קרה. זה היה מצב שהשאיר את הרגשתה מופרת והשפיעה עליה מתמשכת גם בבגרותה. זה מעולם לא עזב אותה. הדרך בה צ'אק התייחס אליה הלכה באותה דפוס והיה ברור בסוף הפרק שמה שקרה איתו גם לא יעזוב אותה.
GIPHY"כלבה אמריקאית" עסקה עד כמה זה מבלבל ומנוגד להיות במצב במצב שאין לך כוח ואינך יודע כיצד להגיב. הפרק היה לגמרי בצד של הקורבנות ולא התאפק כאשר הראה עד כמה יכול להיות מתעללים מזויפים.
