כיצד כל סטודנט מצליח לנהוג שונה משום ילד שלא הותיר אחריו? הם למעשה שונים מאוד

ביום חמישי, הנשיא אובמה חתם על הצעת חוק חינוך חדשה, אך עדיין לא ברור עד כמה כל סטודנט שמצליח חוק שונה (או יותר טוב מחוק ללא ילדים שנותרו מאחור). אולי אתה זוכר שהנשיא ג'ורג 'וו. בוש חתם על חוק ה- No Child Left Behind Act עוד בשנת 2002 וזה היה נושא שנוי במחלוקת עבור כל מי שמתייחס לחינוך הציבורי. הצעת החוק של אובמה היא מעט גמישה יותר, לטענת התומכים, בכך שהיא עדיין שמה דגש רב על בדיקות סטנדרטיות, אך מעניקה למחוזות ובמורים קצת יותר גמישות באופן פעולתם.

גמישות זה דבר טוב נכון? זו הייתה גם הצעת חוק דו-מפלגתית, משהו וושינגטון די נדיר בעשור האחרון. הנשיא אובמה כינה זאת "נס חג מולד". אך ישנם כמה הבדלים עיקריים ומפתחיים בין החוקים המעמיקים מעט יותר מסתם סיבוב חיובי יותר בתארים שלהם.

ליבה משותפת

אם יש לכם ילדים בבית הספר או שפשוט מכירים מישהו שצריך לעבוד באחד מהם, הליבה המשותפת היא נקודת מחלוקת מרכזית מסביב. הגרעין המשותף נחקק על ידי מדינות לאחר החוק ללא ילד שנשאר מאחור. הצעת החוק החדשה אינה מחייבת מדינות לאמץ תקני ליבה משותפים. למעשה, למעשה, על המחלקה לחינוך להישאר מחוץ לו:

המזכיר לא ינסה להשפיע, לתמרץ או לאכוף את אימוץ המדינה של תקני מדינת הליבה המשותפים שפותחו במסגרת יוזמת תקני מדינת הליבה המשותפת או כל תקן אקדמי אחר המשותף למספר משמעותי של מדינות, או הערכות הקשורות בתקן כזה.

לאן הולך כסף

זה תמיד קשור לבצק. כל ילד שמצליח מאשר עד 24.9 מיליארד דולר ללכת לבתי ספר בשנת 2016, שיצטרכו להיות מאושרים על ידי הקונגרס. אף ילד שלא הותיר אחריו אישר 32 מיליארד דולר, אך מאז שעבר הקונגרס לא בילה בשום מקום קרוב לכך. הם אישרו רק כ 23- מיליארד דולר. לפעמים כניסה לתקציב זה דבר טוב. אולם חלק גדול מהמחלוקת סביב No Child Left Behind נובעת מכמה כסף נכנס לתוכנית וכיצד חולק. נותר לראות אם הרפורמה בחוקים משנה את כמה המזומנים שאנחנו צריכים בכדי שזה יעבוד.

בדיקות ודיווחים

למדינות, לא לילדים. יש הרבה דרישות חדשות במעשה החדש לגבי האופן בו בתי ספר נכנסים עם מחלקת החינוך. אף ילד שלא נותר מאחור דרש ממחוזות בתי הספר לקבוע סטנדרטים "מאתגרים" ולמשוך את כל ציוני המבחנים שהמדינות שלהם יתייצבו בדיווחים למחלקות הפדרליות. כשאתה שומע מחנכים מתלוננים על "הוראה למבחן", זה מה שהם מתלוננים עליהם. כל ילד שמצליח, שוב, קצת יותר פתוח לאלתור, ומשאיר את זה למדינות עם פיקוח פחות ממשרד החינוך.

על המדינות להציב יעדים שאפתניים כדי לסגור את הפערים בין הישגי התלמידים ושיעורי הסיום בקרב קבוצות משנה של סטודנטים כדי לעמוד ביעדיהם. בבתי ספר בהם יותר מדי תלמידים אינם מצליחים להגיע ליעדים ולמדדים אחרים שקבעה המדינה, מחוזות בתי הספר יבטיחו כי הם יקבלו התערבויות מותאמות ותומכים ביחס לצרכי בתי הספר והתלמידים שהם משרתים.

בסך הכל, כל ילד שמצליח נועד לתת למדינות נוספות את הכוח לבחור כיצד הם מנהלים את בתי הספר שלהם. לראות איך זה מסתדר בשטח, ולבקש מהקונגרס לממן את זה כמו שהנשיא אובמה מקווה, זה סיפור אחר לגמרי.