תוכן עניינים:
- "מתי הייתה הפעם האחרונה שהניקתם?"
- "אני פשוט לא רוצה"
- "עשיתי את הזבל הזה כל היום"
- "לאחד מאיתנו היה סוג אחר של יום"
- "סבלתי את התינוק תשעה חודשים, אז …"
- "אני הולך לעשות זאת שוב מחר"
- "הראש שלי מרגיש כמו משקל מת כרגע"
- "ברור שהתינוק מבקש ממך"
- "אתה לא יכול לראות שאני מתעוות עין אחת מאבד אותה באמת?"
- "אם אני מאבד עוד רגע משינה אני לא בטוח שאפשר לסמוך עלי שאטפל בתינוק הזה מחר"
יש כל כך הרבה רגעים קסומים שאתה מקבל לחוות כשאתה נולד. ואז הלילה מסתובב, ופתאום הדברים לא כל כך קסומים. באופן אישי, בן זוגי ואני התמודדנו עם יותר מדי ויכוחים על תורם להביא את התינוק כשהתינוק התעורר בצעקות באמצע הלילה. שנינו שחוקים כהורים טריים, אבל כאם הרגשתי כאילו מגיע לי הפסקה. אז כן, יש דברים שאמא באמת מתכוונת כשהיא אומרת לבן זוגה, "הגיע תורכם", וכבן זוגה של עובד-יתר, מקופח-שינה, פוטנציאלי-עדיין-מרפא-מהטראומה-של לידה אמא חדשה, תפקידך ללמוד לקרוא בין השורות.
לבן זוגי יש עבודה מאוד תובענית, עבורה היה צריך להתעורר מוקדם וללכת אליו כשהיה בכורנו. סיכמנו מראש שאהיה המטפלת העיקרית בתינוק בלילה, כשהתינוק יגיע. תיארתי לעצמי שאוכל להתמודד עם שתיים עד שלוש השכרות בלילה כדי לינוק למשך 20 דקות בערך, ואז לשיר לתינוק שיר קטן חזרה לישון. אבל זה היה לפני שהתינוק הממשי, החי, הנושם והלא ישן לעולם לא נכנס לחיינו. התינוקת שלנו לא הייתה התינוקת שציפיתי שהוא יהיה מהחשיפה המוגבלת שלי לתינוקות ישנים, משתלבים ונעימים שביקרתי בבתיהם של אנשים אחרים או שעברתי על המדרכה. התינוק שלי יילל במשך רוב שעות הערות שלו, ואפילו נראה לא מרוצה בשנתו. שינה, לרוב, הייתה מגע והלך.
בן זוגי הסתגל לפרדיגמה החדשה הזו כשהתינוק הגיע, וחילק את האחריות המטפלת בלילה כי, טוב, ברור. אבל מכיוון שהתמודדתי עם מופע אימה של חיי הילודים במהלך היום בזמן שבן זוגי היה בעבודה, הייתי מדולדל עוד יותר משעות הלילה. כשהגיע תורי להביא את התינוק פשוט לא יכולתי. רציתי לעבור את הדולר. אז כשאמרתי לבן זוגי שהגיע תורו, אני שיקרתי רוב הזמן, אבל זה בגלל שבאמת ניסיתי לתקשר כמה דברים אחרים, כולל הדברים הבאים:
"מתי הייתה הפעם האחרונה שהניקתם?"
יש אי שוויון אמיתי בעבודה כאשר הורה אחד סיעודי והשני אינו. כשהייתי מניקה ומשמתי חובה לילית, פירוש הדבר היה ש"הביא את התינוק "היה שעה שלמה וחצי. בני ינקה לסירוגין, כששנינו נסחפנו מתוך השינה ומחוצה לה, למשך עד שעה. לאחר סיעוד ההנקה ייקח 30 דקות ומעלה להחליף את החיתול שלו ולהתנדנד, להתנדנד ולהניע אותו חזרה לישון. כשהגיע תורו של בן זוגי להביא את התינוק, זה אומר שביקשתי ממנו להביא את התינוק פיזית, להחליף אותו, להביא אותו אליי לינוק ואז להחזיר את התינוק לישון כשסיימתי. כן, ידעתי שזה אומר להפריע לשינה של בן זוגי בשני פרקי זמן נפרדים, אבל הוא עדיין לא היה צריך לוותר על שעה שלמה מחייו לסיעוד.
בן זוגי, לעומת זאת, חשב שזה לא הוגן. "למה אתה לא יכול פשוט להביא את התינוק מכיוון שאתה ממשיך להניק אותו?" כי, הסברתי, לפעמים קבלת התינוק עשויה לארוך עד 20 דקות אם היה פיצוץ חיתולים שמחכה לך באותו החתול, וזה 20 דקות שינה בהן אוכל להשתמש. דו.
"אני פשוט לא רוצה"
ג'יפילפעמים כשאמרתי שהגיע תור בן זוגי להביא את התינוק, זה בגלל שפשוט לא רציתי. האם זו לא סיבה מספיק? להיות אמא זה קשה. אני לא מתבכיין, אכפת לך, אני מציין עובדה. אל תבינו אותי לא נכון, אהבתי להיות אמא, ממש כמו בשעות היום בשעות היום וכשהתינוק שלי היה חמוד מדי פעם ולא צרח בהיסטריה או סירב לישון לא משנה כמה זמן הקפצתי אותו.
"עשיתי את הזבל הזה כל היום"
ג'יפיכשאתה אמא שוהה בבית במשרה מלאה, כמו שהייתי אחרי שנולדתי התינוק הראשון, זה יכול להיות קשה במיוחד לשרוף את הנר בשני הקצוות. העבודה במשמרת יום ולילה היא מתישה פיזית.
הדבר החיובי מכל הפעילות והעבודה היה בכך שזכיתי להגדרת רגליים משמעותית אחרי ששת החודשים הראשונים של היותי אמא בפעם הראשונה. בני נדרש שילוב של 30 דקות של קטניות רגליים וסקוואטים, שבוצע על ידי איתי בזרועותיי, כדי להירדם, יום או לילה. באמצע כל ערב נתון הייתי מותש. רגלי היו זקוקות למנוחה וידעתי בוודאות שבן זוגי ישב ליד שולחן העבודה כל היום. כן, הוא עבד קשה, אבל הוא השתמש בשרירי המוח ולא בשרירי הרגליים. כמו כל הספורטאים, הייתי זקוק לזמן להתאושש.
"לאחד מאיתנו היה סוג אחר של יום"
ג'יפיהשתתפתי, קיפחתי, ירקתי ונשאבתי הלאה. אני מבין שלבן הזוג שלי היה גם יום קשה, אבל במוחי זה היה שונה מאוד. הייתה לו סוכנות על גופו. רציתי להתפשט מעל מיטתי ולהישאר שם, ללא הפרעה, כל עוד אפשרי פיזית.
"סבלתי את התינוק תשעה חודשים, אז …"
אי שוויון נוסף שקשה להתווכח במאזן ההורות הוא העובדה שסחבתי את התינוק שלנו ובן זוגי לא. אמנם יש הרבה דברים שאני בטוח שבן זוגי היה נהנה לו הוא היה מסוגל לשאת ילד (התחושה החמה של החיים הצומחים בתוכך, הכוח של הכל והקשר לתינוק שלך) הוא היה עדיין די מבוענת שאמא טבע עובדת כמו שהיא עושה. אני מרגיש כאילו עשיתי הרבה עבודה מקדימה, ומשם ואילך בן זוגי היה חייב לי. כך שגם אם הוא קיבל את התינוק בפעם האחרונה, מדוע לא יכול היה להיות תורו להביא את התינוק שוב?
"אני הולך לעשות זאת שוב מחר"
ג'יפיכשיש לך יילוד זה יכול להרגיש כאילו כל יום הוא סצנה בסרט יום Groundhog. לפחות ככה זה הרגיש לי. זרוק מנה חסונה של הדיכאון אחרי לידה שחשתי וכל יום הרגשתי כמו תהום אחת מפהקת. השינה הייתה הפוגה אחת שלי מכל זה. למען ההגינות, בן זוגי ואני לא היינו מודעים לכך שיש לי דיכאון אחרי לידה בהתחלה, ולכן זו לא אשמתו שהוא לא התנדב לתת לי לישון עד כמה שהייתי צריך.
"הראש שלי מרגיש כמו משקל מת כרגע"
כל מה שרציתי לעשות זה להישאר עם הראש על הכרית הנוחה שלי ולהעמיד פנים שהתינוק לא בוכה. מותק? מה חומד? האם זה לא נשמע צפירת משטרה? המחסור המצטבר של שינה שהורה חדש מצטבר גורם לראשו של האדם להרגיש כמו טון לבנים בכל פעם שהם מנסים להרים אותו ממקומה של מנוחה.
"ברור שהתינוק מבקש ממך"
יכול להיות שזו הייתה ההזיה המדברת, אבל לפעמים הייתי בטוחה שהתינוק (למרות שהיה רק כשבועיים) נשמע כאילו הוא אומר "דה-דה". ולמה לא, נכון? התינוק ואני בילינו כל שעה ערה יחד, ולעתים נדירות הוא זכה לראות את אביו (כי אביו היה צריך לעבוד כל כך הרבה). מדוע הבן שלי לא יקרא לאביו באמצע הלילה? באותה העת הכל נראה הגיוני לחלוטין. ואז שוב ישנתי, הו, כנראה חמש שעות בסך הכל בחמישה שבועות.
"אתה לא יכול לראות שאני מתעוות עין אחת מאבד אותה באמת?"
ג'יפיכאמא הטרייה לתינוק קוליקי (אמא שלא שמעה אפילו את המלים "ריפלוקס" או "קוליק" בחייה), ושהיא מושפעת לחלוטין מהמושג של תינוק שמתעורר כל 40 דקות לאורך כל הלילה, הייתי על סף אי שפיות. כשאמרתי לבן זוגי שהגיע תורו להביא את התינוק, זו הייתה זעקה לעזרה. לא יכולתי להביא את התינוק הזה. ממש לא יכולתי.
"אם אני מאבד עוד רגע משינה אני לא בטוח שאפשר לסמוך עלי שאטפל בתינוק הזה מחר"
אם הייתי מקבל את התינוק, לא ידעתי מה הייתי עושה עם עצמי. כנראה שהייתי פשוט יושב על הספה שלנו ובוכה על שמיכת החתלה שלו כשהוא יונק ועד שהשמש עלתה. למזלי בן זוגי אינו אידיוט, והוא יכול היה לדעת מתי הייתי זקוק לעזרה והוא הלך להביא את התינוק הזה. תברך אותו.
