תוכן עניינים:
הורות קשה, החל ממציאת האנרגיה לעבור את הטחינה היומית ועד לגרום להם לצחצח שיניים. אבל מעט שנים לא הייתי אמא שהיתה קשה יותר מאשר לנסות להסביר את מותו של בן משפחה לילדים. המוות קשה, מפחיד ופורץ לב מספיק כשלעצמו. זה דבר שאנחנו לא רוצים לחשוב עליו ורוצים נואשות להגן על ילדינו. הצורך ליידע אותם בזה קשה ומוחץ.
להסביר מילולית כל דבר לילד זה זדונית. אולי הם יבינו ברמה מסוימת, אולי הם לא יעשו זאת. אולי מה שאתה אומר יעניין אותם מספיק כדי לשמוע את כל מה שיש לך לומר, אולי זה לא. אולי תהיה להם תגובה הולמת … אתה מקווה. יש גם סיכוי שהם יתעסקו לחלוטין במה שאמרת להם במשך ימים, שבועות ואפילו חודשים. אז אתה יכול לראות, אם כן, כיצד העלאת נושא המוות יכולה להיות מעט מטונפת, במיוחד כשצמוד לחוסר הנוחות והצער שלך.
ביקשתי מאמהות אחרות לשתף את חוויותיהן בהסבר על המוות לילדיהן, מכיוון שזה קשה, וכנראה שנוכל ללמוד אחת מהשנייה.
"לורי"
ג'יפי"היו לנו כמה מקרי מוות במשפחה שלנו בשנים האחרונות. בתי הייתה בת 5 כשדודה שלי נפטרה ושמרנו על זה פשוט. דודה ג 'הייתה חולה ונפטרה ועכשיו היא בשמיים. בתי קיבלה את התגובה הפשוטה הזו. אנחנו השתמשנו בזה גם למקרי מוות אחרים. חווינו לאחרונה את מותו של ילוד במשפחתנו וזה היה קשה יותר להבין אותה. הסברנו מה קרה וכמה כולם אוהבים את התינוק ואיך זה בסדר לבכות ולהרגיש עצוב "זה היה לפני ארבעה חודשים והיא עדיין מגדלת את התינוק לעיתים קרובות, אבל יותר לשאול אם בן דודי, אמו של התינוק, הולך לתת ל'תינוק בשמיים 'בקרוב אח."
הלן
ג'יפי"התמודדנו עם הרבה מהם. ההסבר הפשוט שלנו הוא שגופם פשוט ויתר."
טרי
ג'יפי"אני חושש שהייתי צעירה מדי ועצובה מכדי לעשות עבודה טובה. נראה שהיא עשתה את זה בצעד … רק כשהיא התבגרה הבנתי לגמרי את ההשפעה שמות אביה באמת השפיע עליה, כמו גם את האבל הנעלם שלי."
ארין
ג'יפי"לרוע המזל, הילדים שלי איבדו שתי סבתות גדולות שניהלו איתן קשרים קרובים. שמרנו על זה גם פשוט ופשוט אמרנו שלפעמים כשאתה מתבגר אתה יכול לחלות ולמות, אבל עכשיו הם היו בגן עדן. אמרנו היה בסדר להיות עצוב ולבכות ולשאול שאלות. למעשה לקחנו את שני הילדים להלוויה של סבתי בשנה שעברה - הם היו בני 3 ו -5 - והילדה בת 5 עדיין מדברת על כמה שהיה נחמד לחגוג את חייה. הם הבינו הרבה יותר ממה שציפיתי להם."
טרייסי
ג'יפי"ילד שלי בן 6 איבד את סבו, סבתו ודודתו הגדולה כל 14 חודשים. הסברתי לו שהם עכשיו בשמיים ונראה אותם ביום מן הימים. הוא היה / בסדר עם זה. הוא לא מעלה אותם בכלל. באופן מוזר, איבדנו שני חיות מחמד (חתול וכלב) באותה תקופה באותה תקופה. הוא מדבר עליהם כל הזמן וכמה הוא באמת מתגעגע אליהם ולפעמים יבכה."
רנה
ג'יפי"לצערי עברנו כל כך הרבה שנים האחרונות. איבדנו את אמי, פתאום, בינואר 2017. זה הוביל להרבה, הרבה שאלות, שיחות קשות ודמעות. חמותי בדיוק הלכה לעולמה בשבוע שעבר אחרי מחלה ממושכת והכול שוב עולה לפני השטח. התנהגות אחת שאנחנו עוברים היא 'נטישה'. היא כל כך חוששת שנלך ולעולם לא תחזור. היא שוכבת איתנו ולא תשחק לבד. זה ייקח זמן ואני שוקלת לטיפול כדי שיהיה לה פורקן לאבל. אין לי שום עונה אבל כולנו מנסים להבין את החיים בדרך חדשה עכשיו."
רחל
ג'יפי"סבי נפטר כשהבנים היו בני 3 ו -3. אמרנו לילדים שמתים זה כשהגוף שלך מפסיק לעבוד, זה קורה בדרך כלל כשאתה זקן ושחוק (סוג של ארנב Velveteen Rabbit) אבל אפשר גם לחלות או שנפצעו קשה ומתים בכל גיל. אמרנו שזה בסדר להיות עצוב ולהתגעגע אליהם, ולמרות שהם נעלמו לנצח, תמיד יהיו לנו הזיכרונות שלהם מהם. אמרנו די אותו דבר כשהיינו צריכים לשים את הקשישים שלנו בשבוע שעבר. אנחנו אתאיסטים, אז אין דיבורים בבית שלנו."
אמילי
ג'יפי"חווינו זמן לא מבוטל של מקרי מוות אצל בני משפחה קרובה בילדי. החיים הקצרים שלנו. אנחנו מסבירים את המוות כחלק מהחיים, לפעמים אנחנו מצפים לזה ולפעמים אנחנו לא. כשמישהו מת אנחנו מפסיקים להיות מסוגלים לראות אותם ו אז אנחנו צריכים לעבוד כדי להרגיש אותם ולשמוע אותם. אנחנו חוגגים אותם כל שנה ביום הולדתם ומכבדים אותם ביום השנה שלהם. אנחנו עובדים כדי שהילדים יבינו שבמוות הגוף נעצר אבל הרוח מתרחשת בנו. אנחנו תמיד לשאת אותם איתנו. זה עוזר בעצב ונצח."
"אנג'ליקה"
ג'יפי" כשניסיתי להסביר את מותו של אבי לילדים שלי, למדתי את החשיבות של לדעת את הגבולות שלך, במיוחד כשאתה מתאבל, ונתתי לאשתי לעשות את ההרמה הכבדה. ניסיתי כל כך הרבה פעמים להתחיל את השיחה אבל אני פשוט לא יכול היה להיות זה שיגיד את המילים. היה מלאך ארור ואמר לילדנו בן ה -5 וה 5 שהוא נעלם. ברגע שהיא שברה את החדשות, ישבנו יחד לדבר על המשמעות של מוות והיינו די פתוחים על הרעיון שאנחנו באמת לא מכירים וגם שהרעיון מפחיד אותנו. אנחנו לא דתיים אבל הצגנו את רעיון השמיים וגם את הרעיון שאתה פשוט סוג של עצירה. דיברנו גם על הרעיון ש אנחנו תמיד יכולים להחזיק אדם אהוב בחיים בליבנו ובזכרונותינו והבהרנו שתמיד שמחנו לדבר על כמה שאנחנו אוהבים את סבא או כשאנחנו מרגישים עצובים ומתגעגעים אליו."
מרסי
ג'יפי"ילדתי בן 6 ואני דיברנו על זה בלילה השני. סבתא באה לבקר ושאלה איפה סבא (הוא עבר לפני שנתיים). אנחנו לא משפחה דתית, אז דיברנו על איך הכל היקום מורכב מאטומים קטנים זעירים - מאנשים לדברים. ואיך שכאשר מישהו נפטר האטומים שלהם פשוט משמשים לייצור דברים חדשים, כך שאנשים שאהבנו ואיבדנו נמצאים בכל מקום. היא מאוד אהבה את הרעיון וחיבקה אותו ("אז, סבא ג'ימבו יכול להיות בשמיכה הזו והוא איתי אם אני מתרכז בזה? "). דיברנו גם על איך כשאנחנו חושבים על אנשים שאהבנו זה כמו שהם איתנו, חיים בזכרונות שלנו. זה באמת הוא רעיון שמעניק לי נחמה גם כמבוגר."
בדוק את סדרת הווידיאו החדשה של רומפר, Bearing The Motherload , בה הורים לא מסכימים מצדדים שונים של סוגיה מתיישבים עם מתווך ומדברים כיצד לתמוך (ולא לשפוט) את השקפות ההורות של זו. פרקים חדשים משודרים בימי שני בפייסבוק.
