תוכן עניינים:
יכול להיות הרבה מזוודות אישיות וחברתיות המחוברות לאופן שבו אנו מאכילים את ילדינו. אנו מופגזים בהודעות מהתקשורת, מחברינו וקרובי משפחה בעלי כוונות טובות, וכולם טוענים כי "השד הכי טוב". כתוצאה מכך, אמהות יכולות לשאת כמות עצומה של בושה סביב שיש ו / או בוחרות להאכיל את התינוקות שלהן. אני מסור לסיים את הבושה הזו ומאמין שסיפורים אישיים יכולים לעזור לנו לעשות את זה בדיוק. במילים אחרות, כאשר אמהות מתממשות בכאב של האכלת פורמולות, ההשפעה שיש לבושה וסטיגמה על אנשים אמיתיים, ממש הופכת למובנת מאליה, כמו גם הצורך שלנו לחבר באופן קולקטיבי, כחברה, את הסטיגמה של האכלת פורמולות. לגמרי.
נכנסתי להיריון הראשון בחיובי שאני הולך להניק את הילד שלי באופן בלעדי עד שהוא או היא החליטו שיש להם מספיק. האמנתי לתפיסה השגויה השכיחה שהנקה היא הדבר החשוב ביותר שיכולתי לעשות עבור ילדתי (למרות שוויתרתי על גופי כדי לגדל אותם ולהביא אותם לעולם). אבל הדברים לא ממש הסתדרו כמו שדמיינתי כשתינוק נולד, בגלל טראומה בילודים ותת-היצע. הייתי הרוס. הרגשתי שהגוף שלי בגד בי וכתוצאה מהבגידה ההיא, אני משחרר את התינוק שלי בצורה הכי גרועה שאפשר.
ביליתי חודשים בשאיבה כך שלפחות אוכל לתת לתינוק קצת חלב אם לאחר שסירבו לשד לצמיתות רק בגיל 6 שבועות. העובדה שעדיין הייתי צריכה להוסיף עם פורמולה הותירה אותי טובע באשמה כה עזה. לאמיתו של דבר, במשך החודשים הראשונים הייתי מאכיל את התינוק רק במוצא חלב אם ובן זוגי היה משתלט על הבקבוק השני ומלא הפורמולה. פשוט לא יכולתי להביא את עצמי להאכיל את הנוסחה שלי לתינוק.
החלק הכי גרוע? מעולם לא סלחתי לעצמי עד השנה שעברה. הבושה הזו השפיעה ללא ספק על מערכת היחסים שלי עם ילדתי הבכורה, שמלאכה 8 בספטמבר. זה לא צריך להיות ככה. האמת, קורא יקר, זה לא אמור להיות כך. אני יודע שאם הייתי מקשיב והתחברתי לאנשים אחרים עם סיפורים דומים, שלמים עם חינוך וסליחה, הייתי בסדר בסדר הרבה יותר מוקדם.
הסיפורים האלה הם המתנה שלי לעצמי לשעבר. אני מקווה, כתוצאה מכך שהאימהות הללו מדברות בפתיחות ובכנות על האכלת פורמולות, נוכל, יחד, לסלול את הדרך לדיאלוג אוהב יותר סביב האופן בו אנו מאכילים את התינוקות שלנו. עלינו להיות נחמדים יותר לעצמנו, זה לזה.
סטף, 39
ג'יפי"זה הרגיש כמו כישלון. הייתי כל כך מסודרת להניק אבל לא הספקתי והיא איבדה יותר מדי משקל. בקבוק הפורמולה הראשון שנתתי לה הייתה הפעם הראשונה שהיא נראתה שמחה ומרוצה. זה שבר אותי קצת.
אבל הפעם הראשונה שהאכלתי את הנוסחה הצעירה שלי הייתה שונה לחלוטין. ידעתי שהוא לא הספיק והייתי גאה לתת לו את מה שהוא צריך כדי לשגשג ולהימנע מהשהייה של ה- NICU לצהבת."
בעילום שם
"סוף סוף הסכמתי להשלים עם פורמולה לאחר שהניקתי את בני כל 20 דקות במשך כמעט שלושה ימים רצופים. זה לקח שיחה דומעת עם האחות הלילה בתפקיד שהחזיקה את ידי דרך ההחלטה. היא נתנה לי את ההבטחה כי לא עשיתי שום דבר לא בסדר, אבל שמה שעשיתי לא היה בר-קיימא (ושאני לא נכשל בשום דבר ולא ויתרתי על שום סיכוי להניק בהצלחה). אז ההצטברות הייתה מלאה בדאגות ואשמה, אבל על ידי בפעם שנתנו לו את הנוסחה, הייתי שלם עם ההחלטה (שלא לדבר על כך עייף שבקושי יכולתי לראות ישר)."
ניקול, 38
ג'יפי"נתתי לעצמי אישור להזנת קומבו לאחר שנאלצתי לחזור לעבודה אחרי שנולד ילדתי השנייה. לנסות לשאוב, לאחסן ולהעביר מספיק חלב כדי לענות על צרכי התינוק היה מתיש ומלחיץ מהראשון שלי. נתתי לתינוק שלי בקבוק פורמולה כמה שבועות לפני שהתכוונתי לנסוע לראשונה וזה היה מפואר. זו הייתה הפעם הראשונה שנהניתי להאכיל את התינוק שלי. היה לי איבזור כואב ולא הבנתי כמה חששתי להניק אותו עד לבקבוק הראשון הזה. הוא לקח את זה כמו אלוף והחלטתי מיד להפסיק להניק. פורמולה נתנה לו את כל מה שהוא צריך, ולא הייתי צריכה לפגוע או להלחץ להאכיל אותו."
אן, 32
ג'יפי"הרגשתי שמתייחסים אלי כאל ילד שלא יכול לטפל בתינוק כראוי. נאלצתי להשתמש בפורמולה רק פעם אחת, כשבתי קיבלה צהבת. היו לי כל המידע (והגיבוי של יועצת ההנקה והאחיות)) שאמרו שזה מיותר, שזה לא סוג של צהבת שתועיל לנוסחה, והרופא התעקש שאני פשוט מסכן את חיי של ילדיי אם לא אשתמש בפורמולה במשך 24 שעות. הרגשתי בריון וכמו שלי סוכנות הוסרה. לא משנה כמה אנשי מקצוע ברפואה אמרו לי שאני צודק, הרופא שקבע אם עלינו לעזוב או לא הכריז הכרזה, ולכן היינו צריכים לעקוב אחריו."
בעילום שם
ג'יפי"הפעם הראשונה שאכיל אותו פורמולה הייתה בניגוד לרצוני, אז אני לא בטוח שזה יעזור הרבה. הבהרתי לצוות בית החולים באופן קיצוני שהתכוונתי להניק באופן בלעדי. נולד בשעה 02:56 והיה רעב עד השעה 06:00 בבוקר באותו היום. האחות, בחוכמתה האינסופית, חשבה שעדיף לתת לי לישון! לקח לו יומיים לגרום לו לתפס אחרי זה, ואחרי אחד יועץ אחות / הנקה מאוד מסור ישב איתי במשך שש שעות בסך הכל למחרת כדי לגרום לו להאכיל ממני נכון. בסופו של דבר הלכנו להאכלות משלימות מכיוון שלא ייצרתי מספיק. אני עדיין מאשים את האחות הזו עד היום."
בעילום שם
ג'יפי"אני חושב שזה די עצוב שזה גרם לי להרגיש עצוב וככישלון להשלים. עם בכורי קראתי כל ספר שיכולתי לשים ידיים ודיברתי עם כל אחד אחר ולקחתי עצות של כל השאר כיצד להאכיל את התינוק שלי באופן ספציפי, הנקה אותה, ומעולם לא יכולתי להרגיש בנוח.
זה היה מאבק מהיום הראשון. היה לי בראש כל מה שקראתי וכל מה שכולם אמרו לי ופשוט לא הצלחנו למצוא את החריץ שלנו. היו לי את כל ההדים האלה לדברים של כל אחד אחר בראש. היא הייתה אומללה, הייתי אומללה, ועדיין השתדלתי לאחות.
לבסוף, נתן לה איזו נוסחה. היא אכלה בשלווה ואז ישנה בשלווה. המשכתי להרגיש אשמה. המשך לחקור הנקה בניסיון להבין בדיוק מה עשיתי לא בסדר כדי שלא אכפיל את זה. ואז הבן שלי בא. הייתי בדיוק כמו 'הנה ציצים, ילד', והוא היה כמו 'נהדר תודה' וזה היה זה. פשוט עשינו את הדבר שלנו. האכלת הנוסחאות לראשונה הגיעה עם מבול של אשמה, עצב וכישלון. שזה מגוחך. הפד הכי טוב."
עלישה, 44
ג'יפי"הרגשתי כמו כישלון מוחלט ומוחלט מכיוון שבכורי לא נצמך וגיליתי אחר כך (עם התינוק השני שלי) שאני ממילא לא מפיק חלב טוב. היו לנו 'תמיכה' ו'עצות 'סופר מטורפות מאנשים ש היו אמורים להיות מסוגלים לעזור.
בכיתי ובכה במשך ימים. בכיתי במשך ימים. הנקה לא עבדה. הבנתי שהלחץ לא טוב לאף אחד מאיתנו ולכן המשכנו עם הזנת פורמולות ואז הייתה הקלה.
למרות שבני עבר ריפלוקס וכל חווית ההאכלה שלו כשהיה צעיר לא הייתה נהדרת, הרגשתי שהפורמולה חסרה משהו אבל לא יכולתי לספק לו שום דבר אחר. הרגשתי כמו כישלון כי רציתי להניק.
אני מאמין שאמהות צריכות לספק לתינוקות שלהן (בקבוק או שד) עם זאת זה עובד עבורן, אבל נשים מביישות אחרות שלא יכולות להניק כך שהיה קשה להתמודד בהתחלה. עם התינוק השני שלי, הייתה לנו תמיכה ממשית בהנקה ואסטרטגיות למדו. היא הנקה במשך תשעה חודשים אבל היינו צריכים להשלים מכיוון שלא הייתי מפיק-על. ובכל זאת הרגשתי שגאיתי מעט."
בעילום שם
ג'יפי"ובכן, השימוש בפורמולה היה קצת הקלה. לא השתמשתי בה הרבה, כי העדפתי להניק, אבל בשלב מסוים אחרי שהתחיל ללכת (בגיל 9 חודשים) הוא היה שקוע מדי בכדי לעבור לשבת בשקט ולהניק אז התחלתי להתייבש, אפילו עם המשאבה, ובשלב הזה הוא העדיף בקבוק כי הוא יכול לאכול תוך כדי תנועה.
"עם, נתתי לה רק את הפורמולה פעם או פעמיים. היא שנאה את זה. גם היא לא הייתה שותה חלב פרה. זה בדיוק כשהתחלנו להבין שהיא עלולה להיות סובלנית ללקטוז."
בעילום שם
ג'יפי"הפעם הראשונה שבני קיבל נוסחה, היה בן 3 ימים בחדר המיון בשעה שלוש לפנות בוקר, אחרי שהוא לא הפסיק לצרוח שעות על גבי שעות. במיון חשבו שהתינוק שלי נראה בסדר וכנראה שהוא רק רעב. הם נתנו לבעלי 2 גרם נוסחה כדי להאכיל את בננו והוא הפסיק לבכות, נגח אותו ומיד הלך לישון.
הרגשתי כמו כישלון נורא והייתי ממש המומה ומומה מכיוון שכל ה'מחקר 'שעשיתי, ואינפוגרפיות בגודל הבטן שקראתי, גרמו לזה להישמע כאילו תינוקות בקושי היו זקוקים לאוכל בימים הראשונים. אחת האחיות ניסתה לגרום לי להרגיש טוב יותר ואמרה משהו על כך שבטווח הרחוק זה יכול להיות נחמד לתינוק להיות מסוגל לקחת בקבוק חלב שאוב או פורמולה (כדי שלא הייתי צריך להיות איתו 24/7 בערך יכולתי לישון יותר). הייתי כל כך חצוף כלפיה והלוואי שאוכל לחזור ולהתנצל!
בכל אופן, אחרי שבוע של הזמן המלחיץ ביותר בחיי והסתפק בכך שלתינוק שלי לא היה שום עניין להציב ויכולתי רק לשאוב כמה אונקיות ביום, החלטתי להאכיל באופן בלעדי בפורמולה. הייתי עדיין נבוך לפרסם תמונות של האכלת בקבוקים במדיה החברתית במשך זמן מה, אבל די מהר הבנתי עד כמה לא נכון ואומניסט רוב הדברים שהאמנתי קודם לכן וזה עשה לי די ביטחון.
הבן שלי בן 3 ואני כל כך אסיר תודה שאני חי בזמן ובמקום שנוסחת תינוקות בטוחה ומזינה (חלב מדעי מדהים) היא אופציה!"
בעילום שם
ג'יפי"מעולם לא עשיתי כי פחדתי שאכשל. האם היא אי פעם רעבה? לא. אבל הייתי בנקודה של תשישות מוחלטת ולא הייתי צריכה להיות כל כך מיליטנטית כלפי עצמי? כן. הפד הכי טוב."
נאמר מספיק.
