תוכן עניינים:
- הם צוחקים ובוכים ברגעים אקראיים לחלוטין, בלתי מוסברים
- הם רק רוצים לאכול שטויות
- הם מתעקשים שהם יכולים לעשות דברים שהם פשוט לא יכולים
- הם מגוחכים בקוצר רוח
- הם נרגשים ממש כשהם שומעים שיר שהם מכירים
- הם חסרי חן
- הם חוזרים על עצמם. ללא הרף.
- הם פשוט אוהבים אותך …
- … אלא אם כן הדברים מסתדרים והם מרגישים שאתה צריך לדעת משהו שהשתין אותם
- הם לא שוקלים את ההשלכות של מעשיהם
כל מי שבילה נתח משנות הלימודים בתיכון, במכללה ו / או לאחר הקולג 'בהתמודדות עם חבריו המרוקעים, מוכן היטב לחיים עם גן ילדים. הבחור הקטן שלי בן ארבע, ולעתים קרובות אני מוצא את עצמי סובל מפלאשבקים של שנות העשרים המוקדמות תוך כדי ניסיון לטפל בו ובמקביל מתמודד עם התעלולים שלו. אמנם אין להכחיש שפעוטות דומים לחברים השיכורים שלך שעברו את דרך הדיבור או היכולת לעשות הכל, אולם ילדים בגיל הרך הם החברים השיכורים שלך שעתיים לפני שהגיעו לנקודה זו.
אחרי הכל, החיים הם מסיבה וגיל הרך נראה די מתרגש שהוזמנו. ההתרגשות שלהם יכולה להיות פיצוץ, בטח, אבל הם יצטרכו יד יציבה ועומס סירות של תשומת לב כדי לוודא שהם יוצאים מהמסיבה בחיים ובקטע אחד ולא עם עבר פלילי כלשהו (כי, עבור חלק מהילדים, פסק זמן יכול להיות גם עונש מאסר בפועל).
שום דבר מכל זה אינו כתב אישום נגד ילדים בגיל הרך או על ידי חברים שיכורים, שכן הייתי ילד בגיל הרך וגם חבר שיכור, וחוויתי את חלקי ההוגן בזמני המנגנון כשני. עם זאת, אני חושב שחשוב להבין, הן כהורה והן כדייל של שיכור, שיש מעט מאוד הבדל בין השניים. (מה יכול להועיל, מכיוון שתשתמש באותה מיומנות שתתמודד עם שני סוגים של אנשים.) אל תאמין לי, ובכן נצלול קצת יותר לעומק, נכון?
הם צוחקים ובוכים ברגעים אקראיים לחלוטין, בלתי מוסברים
ילדים בגיל הרך ואנשים שיכורים הם שניהם יצורים אמוציונלים להפליא, מוזרים שמצבי רוחם יכולים להפוך אגורה. דקה אחת הכל שמש וחיוכים וכולם נהנים, ובעקבותיהם הם מתייפחים וזורקים את המשקה שלהם כי הבחורה ההיא מעבר לחדר לובשת את אותה החולצה (למרות שהיא לא, ואתה מנסה להסביר את זה אבל הם לא מקשיבים, הם אף פעם לא מקשיבים כשהם כאלה).
הם רק רוצים לאכול שטויות
אם תישאר למכשירים שלהם, כמעט לעולם לא תראה ילד בגיל הרך או את חבריך השיכור אוכלים ארוחות מאוזנות היטב ומלאות ירקות. הכל על פיצה וקאפקייקס וצ'יפס וצ'יפס. אתה מנסה להסביר להם שהם הולכים לחלות בבטן אם הם ימשיכו, אבל לא אכפת להם והם לא יבכוהו אליך או שישתכפו מהאופן שאתה לא יכול להגיד להם מה לעשות.
הם מתעקשים שהם יכולים לעשות דברים שהם פשוט לא יכולים
"היי! היי!
"כן?"
"תבדוק את זה! אני הולך לקפוץ לכאן …"
"זה כמו מטר וחצי מהקרקע …"
"אני הולך לקפוץ לכאן, להתאזן על רגל אחת, להסתובב כמו בלרינה …"
"לא."
"… להסתובב כמו בלרינה ואז אני הולך לעשות סלטון חזרה ולנחות בשבריר!"
"לא אתה לא."
"אני עושה את זה כל הזמן !"
"אתה לא, בבקשה אל תנסה."
"אני הולך לעשות את זה."
" לא, כי אני ממש לא רוצה ללכת לבית חולים ברגע זה."
הם מגוחכים בקוצר רוח
לא משנה כמה פעמים תבקש מהם לשמור על זה, הם לא יכולים. למעשה, לבקש מהם להשתתק זה אתגר לתת המודע שלהם להתגבר, שבדרך כלל הם מצליחים להגשים.
הם נרגשים ממש כשהם שומעים שיר שהם מכירים
יהיה זה "גלגלים באוטובוס" או משהו אחר סוף השבוע, ילדים בגיל הרך ואנשים שיכורים מרגישים את המוזיקה בוערת עמוק בפנים והם רוצים לחלוק את התשוקה הזו עם העולם על ידי שירה בקול רם ולא במנגינה, כנראה תוך כדי מחיאות כפיים וריקודים גרועים. זו מתנה, באמת.
הם חסרי חן
בקושי יש להם ידית מהלכת, הם כל כך לא מתואמים, אבל הם רוקדים בכל הזדמנות וחושבים שהם מוחצים את זה.
הם חוזרים על עצמם. ללא הרף.
לא משנה מה דעתם, אתם תשמעו על כך ללא הרף. כאילו ידעת שהם באמת אוהבים פרפרים? הידעת שהם רוצים לקשט את כל החדרים שלהם בפרפרים כי הפרפרים כל כך יפים? הידעת שהפרפר האהוב עליהם הוא פרפר יוליסס? OMG, האם ידעת שהם אוהבים פרפרים ושהם הולכים לקשט את החדר שלהם בשום דבר פרט לאוליסס כי הם הפרפר האהוב עליהם בכל הזמנים למרות שיש כל כך הרבה פרפרים יפים אחרים? חזור על מה שמרגיש כמו לנצח.
הם פשוט אוהבים אותך …
הם רוצים להתכרבל בחיקך ולהתרפק איתך (גם אם ברור שהם גדולים מדי מכדי שייכנסו לגמרי לחיקך), ללטף את שיערך ולומר לך כמה הם אוהבים אותך. לפעמים הדברים יקבלו תפנית מלנכולית והם יימשכו עד כמה הם היו עצובים אם יקרה לך משהו אי פעם, אבל בעיקר הכל פשוט מאוד מתוק …
… אלא אם כן הדברים מסתדרים והם מרגישים שאתה צריך לדעת משהו שהשתין אותם
לפעוטות וחברים שיכורים יש שניהם נטייה לסחף את הדבר הקטן והמצחיק הזה שנקרא "יושר". כמובן שמה שהם חושבים שהוא "כנות" הוא פשוט התזה לא מסוננת ונטולת טאקט של כל מה שהם מרגישים ברגע, וזה אולי או לא איך שהם מרגישים ברגע הבא. רגשות אלו הם הפכפכים ולא בהכרח ניתן לסמוך עליהם, אך זה ממילא לא מונע מהם לבטא אותם.
הם לא שוקלים את ההשלכות של מעשיהם
עלייך לקחת בחשבון את ההשלכות הללו עבורם, שזה מעצבן ומתיש ולעתים קרובות גורם לך להרגיש כמו הרס הגדול ביותר בעולם, אבל אתה מנחם את עצמך בידיעה שהם מודים לך על הסיוע כאשר הם יותר קוהרנטיים ומסוגלים.