תוכן עניינים:
- אימוני שינה
- מיטות מיטה גדולות
- רשתות תלושים
- אפים מדממים
- יריעות קרקע
- כביסה
- כמה רגליים זעירות מארז אגרוף גדול
אם אני כנה, אני חייב להודות שאני אוהב לחלוק מיטה עם התינוק שלי. הם עדיין יונקים בלילה וקטנים מספיק שזורקים אותם (או מיישרים אותם) לא מפריע לשנתם. אני כן זוכר כשחלוקת המיטות הפסיקה להיות כל כך מקסימה עם בני עכשיו בן 5. בערך באותו זמן שהוא התחיל להטמיע את הנספחים המחודדים שלו בכלוב הצלעות של בן זוגי ולבעוט בי בפרצוף, הספקתי. היו לי גם כמה מחשבות בחירה רצות בראש שלך בכל פעם שנבעטו לי בראש תוך שיתוף המיטה. לכל אמא יש את נקודת השבירה שלה, החברים שלי.
אין לי שיקול דעת לגבי הדרך בה הורים אחרים בוחרים לשתף במיטה, לישון משותף או לישון ברכבת. הפיתרון של מיטות פשוט עובד לי ולמשפחתי. כשמדובר בקבלת החלטות לגבי הדרך בה בן זוגי ואני הורים לילדינו, אנו מנסים להקשיב למה שילדינו האישיים זקוקים באמת, מבחינה טמפרמטית ורגשית. ככל שאנו בוגרים לבחור יותר ילדים, אנו חושבים על מה שהכי מתאים לשאר בני המשפחה ובמקביל לספק את צרכיהם של ילדינו כיוון שבכן, כל ילד שונה.
אבל מה עם כאשר הדבר שעבד עבורך, מבאס? מכיוון שזה אכן מבאס, כל הבעיטות בעניין הראש. אני חייב להיות כנה, אלה הרגעים הבלתי נמנעים משיתוף המיטה שאני חושש מהם. ואני יודע שהם באים, במוקדם ולא במאוחר. אז במאמץ להכין את עצמי אחזור לדברים שכל אמא חושבת עליהם כשהתינוק שלהם בועט להם בראש תוך כדי שיתוף במיטה. לפחות כולנו ביחד בזה, נכון?
אימוני שינה
כי כבר איבדתי שן אחת לילדים קופצני ראש. צריך להחליף את הכתרים האלה כל כמה שנים וזה לא יקר. אני אפילו לא צוחק.
מיטות מיטה גדולות
שמעתי את הסיפורים האלה וראיתי את הסרטים האלה שבהם הילדים נרגשים מאוד לקבל את מיטות הילדים הגדולות שלהם. לשני הילדים הראשונים שלי לא היה אכפת אחת מהמיטות הגדולות שלהם. אפילו כשהלכנו לסיפון אותם עם רכבות מדברות ונלחמים בצבים, הם לא התרשמו במועט.
כשעוברים לי בראש בשעה 02:00 לפנות בוקר זה פחות כמו "לחשוב" ויותר כמו תחינה: "בבקשה, בבקשה, תן לילד שלי להיות סופר, להתלהב מהסיכוי למיטה גדולה לילדים!"
רשתות תלושים
ג'יפיאי פעם נבעט בגלגל העין ברגל קטנטנה באמצע הלילה? אתה עלול לצחוק, קורא יקר, אבל אין שום דבר מצחיק בקבלת ההחלטות בשעה 3:00 בבוקר אם ללכת לחדר המיון או לא.
אפים מדממים
אתה מכיר את התחושה הזו שאתה מקבל כשמישהו מכה אותך באף? אתה יודע כשאתה מתחיל לראות כוכבים בכל מקום? כן. כל בוקר אחד כשהילדים המשתפים אותו במיטה נהיים גדולים מספיק, אני רואה כוכבים.
יריעות קרקע
מה התחושה החמה והרטובה הזו שמתפשטת על הגב שלי? מישהו הכניס אותי לג'קוזי? אממ. לא. זה פיפי. התינוק שלי הציץ עלי.
כביסה
ג'יפיכמה רגליים זעירות מארז אגרוף גדול
הדבר האחרון, ודי ברור, שכל האימהות חושבות בזמן שנבעטו בראשם על ידי התינוק שלהם שמשתף במיטה, הוא איך לעזאזל רגליים זעירות כל כך יכולות להזיק כל כך לעזאזל?
האם עדיין חלוקת המיטה שווה את זה? בעיניי זה. אני די בטוח שבגלל זה התפתחתי עם ראש כל כך קשה. אבל טיול הזיכרון הקטן הזה במורד זיכרון מזכיר לי אסיר תודה על הזמן הקצר שנותר לי עם תינוק שלא חולק ראש בו חולק מיטה.
