10 דברים שכל אמא חושבת כשהיא דוחפת, אבל לא אומרת בקול רם

אני חושב שבטוח לומר שכל אמא שעומדת בקרוב תוהה איך תהיה לידה, אבל מעט מאוד אמהות בפעם הראשונה יודעות למה לצפות. הכאב יכול להפתיע ולדעתי יש כמה מחשבות שיש לכל אמא כשהיא דוחפת, אבל היא לא אומרת אותן בקול רם כי טוב, היא מתמקדת בדחיקת תינוק מגופה. ואז שוב, אולי היא תוכל למצוא את הזמן להשמיע את דאגותיה. אני יודע שעשיתי. למעשה, אמרתי הכל. העבודה גרמה לי לאבד את המסנן שלי לחלוטין ולא בדרך המכובדת ביותר, זה בטוח.

העבודה קורעת אותך אל האני הבסיסי והראשוני ביותר שלך. זה אינטנסיבי וזה קשה מאוד וזה יכול להיות מפחיד, במיוחד אם מעולם לא חווית את זה קודם. האנשים עם הכוונה הטובה ביותר מנסים להסביר איך לדחוף תינוק מגופך והם מנסים לתת לך מושג מה היקף הכאב, אך אין מצב שמילים יכולות לתאר זאת במדויק. בין אם התאמצתם ללא תרופות ובין אם החלטתם לעבור אפידורל, לידה כרוכה בכמות גדולה של כאב ובכן, זה כואב. אז המחשבות העוברות לך בראש (ולפעמים, ישר מהפה), יכולות להיראות לא אופייניות או אפילו מביכות, אך אל תלחץ. כולם אומרים וחושבים דברים במהלך הלידה המושפעים לחלוטין מהכאב. (במילים אחרות, אף אחד לא יאמין שאתה בעצם שונא את בן / בת זוגך ורוצה לחבוט אותו בתוך הידע שאתה יודע-מה.)

הייתי מתווכח שהדברים שאמהות לעתיד לבוא אומרות וחושבים במהלך הלידה, במיוחד כאשר דוחפים באופן פעיל ורגעים ממפגש עם התינוקות שלהם, אינם מעידים על מיהן אותן אמהות. אז אם אתה יורד מהפסים, דע שאתה לא לבד. הנה כמה דברים שחשבתי, ואני מרגיש די בטוח שהם אוניברסליים.

"זה לא יכול להיות נכון"

אוי אלוהים זה כואב. זה כואב כל כך. אני לא חושב שזה אמור לפגוע ברע הזה. נשים אחרות לא פוגעות בזה רע. בטח יש משהו לא בסדר כי אין מצב שזה נכון.

"OMG אני גוסס. אני באמת מתה."

אז אני בטח גוססת. זה ההסבר היחיד לכמות העצומה של הכאב שאני נמצא בו. אי אפשר לחוות ייסורים כאלה ולחיות, ולכן אני בוודאי בודק. אין מצב שאף אדם יכול לחוות כאב רב כל כך ולחיות לספר עליו.

(טיפ מקצוען: נקבות חזקות כמו לעזאזל.)

עכשיו. "

הוצא אותו, הוצא אותו, הוצא אותו, הוצא אותו. עכשיו. תוציא אותו עכשיו, תוציא אותו.

* לנשום *

הוצא אותו, הוצא אותו, הוצא אותו, הוצא אותו. לא, אבל ברצינות. עכשיו. תוציא אותו עכשיו.

"כן, בורג את זה"

מדוע דוחפים כל כך חזק? מדוע אינני יודע אינסטינקטיבית לדחוף? האם זה לא אמור להיות "טבעי?" שיהיה. אני בחוץ. סיימתי. הדחיפה קשה מדי ואני פורש. זו אני מניפה את הדגל הלבן שלי מכיוון שבשלב זה אני בסדר גמור להישאר בהריון עד סוף חיי.

"אה. לא. קפצתי, לא?"

זה מרגיש כאילו קפתי. קקיתי? או שזה בדיוק מה שמתחשק לתינוק? האם זה באמת אמור להרגיש כמו תנועת המעי הגדולה ביותר בחיי המשוגעים? אלים להורות יקרים מדוע מישהו חשב אי פעם שזה רעיון טוב ?!

"אתה יודע מה? אני לא רוצה תינוק. שיניתי את דעתי."

לא. לא. לא. שיניתי את דעתי. מישהו נכנס לכאן ועושה משהו בקשר לזה כדי שאוכל לחזור הביתה ולצפות בנטפליקס.

"מישהו נותן לי את כל הסמים"

הייתי מעז לנחש שבין אם החלטתם לקבל אפידורל או לא, כל תרופות שתוכלו להשתמש בהן או שלא תרצו פשוט לא יספיקו. אז אם אתם מבקשים בשקט (או לא בשקט) כל תרופה ארורה שיש בבית החולים, דעו שאתם בחברה די טובה.

"פשוט גזור את התינוק. לא, ברצינות."

בסדר, ובכן, אם אתה לא מתכוון להכניס אותי לתרדמת הנגרמת על ידי סמים, בואו פשוט נחתוך את הילד כבר. ברצינות. קטע C. עכשיו. בוא נלך.

"Holy @ #!% אני אמא"

אוי אלים ועבודה יקרים יקרים, זה נגמר. רגע, זה התינוק שלי? קדימה, יש לי תינוק. הנה התינוק שלי. (וכמובן, זה בדרך כלל כשאתה צועק את עיניך המותשות. אל תדאג, אין בושה במשחק הלידה.)

"אני חיה AF"

האם האנשים האלה בכלל יודעים עד כמה אני גדול? כלומר, התבונן במה שיצרתי. תראה מה עשיתי, ממש עכשיו. בן אנוש זעיר זה נמצא בעולם מכיוון שהבאתי אותם לעולם. ווה.