10 דברים שהרגשתי כשסוף סוף החזקתי את בתי המאומצת בזרועותיי

שלשום, לראשונה מזה חודשים, צפיתי בסרטון של שתי דקות ו -10 שניות של הרגע שבעלי ואני הכרנו את בתנו לפני כמעט שנה וחצי. בכל פעם שאני צופה בזה אני בוכה דמעות גדולות, שמנות, תנין. בראש ובראשונה, מכיוון שאני כה אסיר תודה, שהיה לנו שם חבר כל כך קרוב שצילם את הרגע המדויק הזה, כך שאוכל לנצח להיזכר ולחוות מחדש את הדברים שחשתי כשסוף סוף החזקתי את בתי המאומצת בזרועותיי.

קיבלנו את השיחה שהבת שלנו הגיעה בבוקר שפגשנו אותה, כשהייתה בת 3 ימים. לא שמענו מציץ מהסוכנות שלנו כבר כמה שבועות, והם לא פגשו את אמא הלידה שלה לפני לידתה של בתי כדי להכין איתה תוכנית לאימוץ. הם פשוט קיבלו טלפון מבית החולים, עבדו עם אמה הולדתה מספר ימים והתקשרו אלינו כשהכל היה מסיים. עם זאת, ברגע שקיבלנו את השיחה הזו, כל גופי גרד בחוסר סבלנות. הרגשתי שאני הולך לזחול מהעור שלי רק כדי להגיע אליה.

אחרי שש שעות ארוכות של המתנה לבעלי שיסיים את העבודה - וקיבלנו את טביעות האצבעות שלנו מאז לקח המינוי לקבוע כמה שבועות והיינו צריכים אותם כדי לקחת אותה הביתה - הגענו לבית החולים. לקח לנצח למצוא את הכניסה וברגע שהגענו ללובי, גרמתי לבעלי להפסיק לשנינו לצחצח שיניים לפני שנפגש עם בתנו. (הדברים המוזרים נראים חשובים מאוד כשאתה עומד לעשות משהו מונומנטלי כמו לפגוש את התינוק שלך!) כשהגענו סוף סוף לרצפת ה- NICU, רעדתי מציפייה. בעלי ואני חלקנו סחיטה אחרונה במעלית לפני שחיינו השתנו והפכנו להורים.

למרבה המזל יש לנו סרטון אייפון קטן ומתוק לצילום הרגע בו נכנסנו בדלת, עם תגי השם שלנו שאמרו "אמא" ו"אבא "והפרצופים שלנו מלאים בחוסר אמון שנוכל אי פעם להיות בר מזל שנבחרנו להיות ההורים שלה. ואז? ובכן, אז התחילו הרגשות להכות:

חווית גוף

emilyholmes באינסטגרם

להחזיק את בתי המאמצת לראשונה הרגשתי כמו חוויה גופנית מוחלטת. אני זוכר הכל, אבל אני לא זוכר שום דבר מזה. עברו עידנים מאז שהחזקתי תינוק כל כך זעיר, וזה היה כל כך מוזר להחזיק את הבת שלי.

אסיר תודה

הייתי כל כך אסיר תודה על אותו צרור בוריטו זעיר בזרועותי. באותו הרגע הודיתי כל כך לא יאומן שאני אפילו לא בטוח שאסיר תודה גדול מספיק.

מאוהב

emilyholmes באינסטגרם

הייתי מייד, מלאה ומאוהבת לחלוטין בתינוקת שלי. לא גידלתי אותה בבטני, אבל היא צמחה בליבי וזה היה כאילו היא הייתה שם לאורך כל הדרך.

שמח שמישהו היה שם לווידיאו

אני כל כך אסיר תודה שיש לנו את הסרטון של אותו רגע, כך שאוכל לחיות אותו מחדש בכל פעם שאני מרגיש שאני יכול להתמודד עם זעקה טובה. ברגע שהלכנו בחדר רציתי אותה מיד בזרועותי ומעולם לא רציתי להרפות לה.

אני אמא

emilyholmes באינסטגרם

לפעמים, במחשבה על הרגע הראשון עם הבת שלי, אני לא מאמין שזה באמת קרה. אני לא מאמין שלא נפלתי, כי אני אפילו לא זוכר את רגלי על הרצפה. עם זאת, אני עדיין יכול לשמוע את קולה של האחות באוזניי ולהרגיש את משקל שלה בזרועותיי. זה היה הרגע הכי סוריאליסטי שחוויתי.

היא כל כך זעירה …

וכל כך קל! היא הייתה 6 פאונד, 3 גרם והרגישה כמו אוויר בזרועותי עם אותו שמיכה עם הפלנל הגרד בבית החולים.

… עם כל כך הרבה שיער

GIPHY

אחרי שהחזקתי אותה קצת הבנו שיש לה שיער מתחת לכובע הקטן שלה. כשהסרנו אותו היינו המומים מכמה שיער היה לה. ראש שלם מלא שיער שחור מבריק, למעשה. ואפילו זה הפתיע אותי. מעולם לא דמיינתי את התינוק שלי עם שיער שחור עבה, אבל לראות אותו עליו היה מושלם לחלוטין.