10 דברים שאני רוצה לומר לכל מי שמציע לי לעבוד אחרי התינוק

פייסבוק מזכירה לי באופן קבוע איך חופשת הלידה האחרונה שלי עברה. הייתי לגמרי האדם המעצבן שהסתדר מדי יום ופרסם על כך במדיה החברתית. אני לא אומר שלא הייתי צריך להסתדר או לדבר על זה, אבל הפעלתי עליי המון לחץ להוריד את משקל התינוק שלי, שבכלל לא היה בריא. הפעם אני שומע את הרגשות האלה בכל מקום, מחברים, מהתקשורת ומאמרים באינטרנט. יש לי כמה דברים שהייתי רוצה לומר לכל מי שמציע לי להתאמן אחרי התינוק, בעיקר בשורות "בבקשה אל תגיד לי מה אני יכול או צריך לעשות עכשיו."

מבחינתי כל אחת מההריונות שלי הייתה שונה מבחינת הבריאות, הסיבוכים, זמן ההחלמה וגם מבחינת כמה משקל שעליתי וכמה מהר הצלחתי לחזור "לכושר" אחרי שנולדו התינוקות שלי. לצורך השיא, על ידי "חזרה לכושר" אני מתכוון ל"צורה ", כי בכנות, הגוף שלי לעולם לא יהיה באותה צורה שהיה לפני ההיריון, לא משנה כמה מיילים אני רץ או שכיבות סמיכה אני עושה. אבל לא תמיד הרגשתי ככה. למעשה, לקח לי שמונה שנים ושלוש הריונות להיות בסדר עם העובדה שגופי לעולם לא יהיה מה שהיה לפני התינוקות.

הבנתי שאני צריך לחתוך לעצמי ברצינות קצת רפיון. הריון זה עניין גדול. אני מתחרפן צמח אדם בגופי. זה בעייתי בפני עצמו, לא משנה כמה משקל עלי, כמה מהר אני מסוגל לאבד אותו, או אפילו אם אי פעם אני לא מסתדר. ההריון הוא גם קשה להפליא בגופך, ולעתים נדירות הוא מתוכנן. נכנסתי להיריון האחרון בצורה הטובה ביותר בחיי. זה עתה סיימתי תוכנית הכשרה אינטנסיבית למורים ליוגה, והתאמנתי למרתון מלא ורץ שבועיים לפני שהגיתי. הייתי סופר דש. ואז, היו לי סיבוכי הריון וסיבוכי "חיים". אני עדיין מסוכסך, אבל האימון היה בלתי אפשרי.

אז בבקשה אל תיעלב אם אני לא מעריך את התגובות הבלתי רצויות שלך על הגוף שלי אחרי הלידה או על תוכניות האימון שלי, מכיוון שאני מתאושש מהלידה המצערת. למעשה, אני יכול להגיב רק באחת מהדרכים הבאות:

"תתעסק בעניינים שלך"

ג'יפי

זה נכון. הגוף שלי ועוסק בתוכניות, יעדים, הצלחות וכישלונות אינם עניינך. אני לא חייב לך תגובה ואסור לך להציע את דעתך.

"בוא שוב?"

האם אמרת את זה ברצינות? זה נשמע שאתה יכול לדאוג לטרול. למה לא לדאוג לחיים ולבריאות שלך? אתה לא אומר את זה כדי להיות טוב לב, נכון? כאילו, אנחנו יכולים לפחות להיות כנים עם עצמנו.

"פשוט גדלתי בן אנוש"

ג'יפי

ברצינות. בן אדם. בגופי החורבן. ואז דחפתי אותו מהנרתיק שלי. מגיע לי לרפא ולהתאושש בקצב שלי. זה לא "תירוץ", זו מציאות.

"אני עדיין כואב"

אין לך מושג איך אני מרגיש, ולך לחלוטין אין לך מושג כמה זה כואב לי, כספורטאי וכמקצוע כושר, להיות "ספסל" אחרי הלידה רק כדי שמישהו יגיד לי מה הם חושבים שאני צריך לעשות. אני רוצה לרוץ כל כך קשה שכואב לי, אבל אם אתעלם מהרופא והפיזיותרפיה שלי, אני עלול להיפצע ואולי אף פעם לא לרוץ שוב.

"אני עושה את מיטבי"

ג'יפי

אני ממש עושה כמיטב יכולתי. רק לפני חודש הייתי זקוקה להליכון מתחרפן שיעבור את הסלון שלי. אני מבין שהמצב שלי היה קיצוני, אבל הנקודה שלי היא שהחיים הם יחסית, כל הגופות וההריונות שונים, ורק אני יכול לדעת למה אני מסוגל. אני עושה את מיטבי.

"אני בלחץ מספיק כמו שהוא"

אני כבר מרגישה שאני נמצאת אחרי שבועות שבהם אני צריכה להיות בהחלמה וירידה במשקל. כל מה שתגיד על זה כבר אמרתי לעצמי, וכנראה גרוע מזה, כי אני המבקר הגרוע ביותר שלי.

"למה אכפת לך?"

ג'יפי

ברצינות, אני באמת רוצה לדעת. אני יודע שאולי אתה חושב שאתה פשוט מנהל שיחה. במקרה כזה, שאל אותי איך אני מרגיש או שאל אותי שאלות על התינוק שלי. אם מצד שני, אתה מנסה להניע אותי או לעודד אותי, זו לא הדרך לעשות זאת.

"בבקשה תפסיק"

פשוט, אתה יודע, לא. אני לא רוצה או זקוק לעצתך. אם וכאשר אעשה זאת, אשאל. עד אז תפסיק.

"אתה מתנדב לתינוק?"

ג'יפי

כמובן שכשאני מסתדר עם האימונים, את לגמרי הולכת לתינוק בחינם, נכון? כלומר, מדוע עוד אתה ממשיך לדבר על זה?

"רוצה למרוץ?"

יכול להיות שאני לוקח דברים לאט ומקשיב לגופי ברגע זה, אבל ברגע שאחזור לשגרה הרגילה שלי, אני הולך להעביר מעגלים סביב כל השונאים. כי איטי, יציב ובקצב שלך הוא הדרך הטובה ביותר להתאושש מלידה, וכל דבר, באמת. אני אהיה בטוח ינפנף כשאעביר אותך בדרך לקו הסיום.