תוכן עניינים:
לפני שילדתי את התינוק הראשון שלי, הייתי כה מרוכז בתנועת הלידה "הטבעית" של הילד, עד שאיבדתי נקודת מבט נחוצה. האמנתי בכנות שילדת ילדה תרופתית אינה בריאה עבורי ועבור התינוק שלי. האמנתי גם שאם אצטרך לעבור אפידורל, הייתי בסופו של דבר מרגיש חסר אונים וחלש, שכניצול אלימות מינית היה מפחיד ברצינות. כפי שהתברר, האפידורל שלי גרם לי להרגיש מועצמת, לא חסרת אונים או חלשה בכלל. זה רע ברצינות.
בעוד שאני תומך לחלוטין באנשים בהריון בבחירות מושכלות וכאשר ניתן, בהסכמה להליכים רפואיים (כאשר הם בטוחים גם להם וגם לתינוקיהם) - ואני חושב שזה נורא כשאנשים מרגישים לחוצים להליכים שהם לא רוצים - אני רוצה לומר לכולם על האפידורלים שלי. כאילו, פשוט לצרוח את זה מגגות ולהתקשר לכל מי שאני מכיר. אולי, לרכוש שלט חוצות? בכנות, אני עדיין חושב על התוכנית השיווקית.
לפני שילדתי את בתי, נבהלתי כי קיום אפידורל יהיה כואב, מזיק ופוגע בחווית הלידה שלי. הייתי כל כך מפוחד. זה לא בסדר וגם ממש מפחיד נורא. הלכתי לבית החולים מפוחדת ממוחי. לא הרגשתי מוסמך בכלל. ניסיתי לשמור על ראש פתוח ואז ניהלתי שיחה עם המיילדת שלי. היא תמכה בי לחלוטין ולא בחרתי בתרופות נגד כאבים או בחרתי בכל התרופות. היא הסבירה את האפשרויות שלי והמליצה לי לחכות ולראות איך הדברים התקדמו ולהשאיר את האפשרויות האלה פתוחות. במילים אחרות, היא התנדנדה.
כפי שהתברר, 18 שעות של צירי גב ושינה בשעות של מעל 36 שעות היו הסף שלי לכאבים ותשישות. כשביקשתי את זה הרגשתי כל כך בושה (שזה נורא בהתחשב שלא הייתי מתביישת לבקש נובוקאין אצל רופא השיניים). אחרי שהשגתי אותו, התחלפתי. ידעתי שאוכל להביא את התינוק שלי לעולם, יש לי שינה ארורה ואפילו צחקתי עם בעלי. כשהגיע הזמן לדחוף, התחלתי לדחוק שוכב צדדי (לא על הגב כמו שכל חברי חברו איימו) והמיילדת שלי החזיקה מראה כדי שאוכל לראות את בתי נולדת. לא קרעתי, וחוץ מזה דימום (שלא היה קשור לאפידורל) התינוק וגם אני היינו בריאים.
אז, בכנות, יש כל כך הרבה דרכים שהרגשתי שהועצמו על ידי האפידורל שלי, כולל הדברים הבאים:
התקשרתי לירי
הייתי בשליטה של מאה אחוז. איש לא הכריח אותי או לחץ עלי. הם בכנות תמכו בכל מה שבחרתי. זה היה מדהים. הם כיבדו את העובדה שרק אני יודע מה אני חווה וזכות להחליט מה אני צריך. ככה צריכה להיות לידה.
שיכוך כאבים
זו הנקודה. ימין? תינוק והורה בריא, ולא חוויה מיתית כלשהי. יש יותר מדרך אחת "נכונה" ללדת. אני לא אומר שזה לא בסדר שכל ההריונים יבחרו איזה סוג לידה הם רוצים (כל עוד הם בטוחים), אבל כשהחזקתי את בתי קרוב לחזה הבנתי שמבחינתי, תינוק בריא היה הדבר הכי חשוב.