תוכן עניינים:
הבחירה להכיר את בני למעון יום הייתה החלטה של בן זוגי ואני ברצינות. בסופו של דבר זה היה נהדר עבור המשפחה שלנו והיינו שמחים מהטיפול שהבן שלנו זכה, כמו גם מהלמידה וההתפתחות שמגיעים איתה. כמובן, בהתחלה, קיוויתי שזה יתברר כך, אבל לא ממש ידעתי. היה הרבה דברים לקחת בחשבון, ועדיין היו לי אינספור שאלות שלא נענו עליהן כיצד הוא יסתגל, אם היה רוצה את זה ופשוט איך זה מרגיש לשלוח ילד למעון יום.
כשהוא התחיל, בני היה פשוט ביישן מגיל 1/2 וחצי. חקרנו, ביקרנו ולקחנו אותו ל"ריצה יבשה "לפני הזמן. במילים אחרות, היינו מוכנים ככל שיכולנו להיות ביום הראשון שלו. מכיוון שאני עובד מהבית, נשארתי מאחור (אחרי נשיקות וחיבוקים) בזמן שאביו הוריד אותו. אני לא אשקר, זה היה ממש ממש מוזר. העובדה שהייתי בבית והיו לי סימנים לתינוק שלי בכל מקום זה דווקא עזר, אני חושב, כי זה מעולם לא הרגיש כאילו הוא היה כל כך רחוק ממני. ובכל זאת הרגשתי אשמה על כך שהערכתי את הזמן הפנוי ובמקביל אסיר תודה על כך שאני עובד שוב, ובתפקיד שנהניתי ממנו.
אני בטוח שאמהות אחרות לא יתפלאו לשמוע שרבות מהרגשות הראשוניים "היום הראשון לגן" עדיין נותרו כשבני נמצא בבית הספר (כפי שאנחנו קוראים לזה), אבל כפי שמתברר, ישנו ספקטרום שלם של רגשות שהורים חווים כאשר ילד מתחיל מעון יום, כולל את הדברים הבאים:
ג'יימי
GIPHY"הבן שלי בדיוק בן שנתיים והייתי מבועתת, אבל גם התרגשתי אותו באופן מוזר, רק בגלל שהוא לא ממש היה לו המון חברות עם ילדים אחרים עד לאותה נקודה וידעתי שהוא יחפור את זה."
אריקה
"הכי גרוע! ממש פשוט התרחקתי מבני במשך שלוש שעות בסך הכל לפני שחזרתי לעבוד. הוא פשוט היה ביישן מגיל שלושה חודשים. הצורך להשתמש בארנק במקום תיק חיתולים גרם לי לבכות. מבט במראה האחורית שלי במראה התינוקת ורק רואים בסיס מושב מכונית ריק בהשתקפות גרם לי לבכות, די בכיתי והמשכתי לחמש השעות הראשונות, עד הפסקה.כשהלכתי הביתה בארוחת הצהריים לקחת את הכלב התינוק לא היה בבית, בכיתי, התכרבלתי בכדור על המיטה שלי עם אחת השמיכות שלו עד שהגיע הזמן לחזור. אז בקיצור, זה היה נורא! תודה לאל שבעלי נושר מכל יום ואני מתחיל לעשות עליות!"
נוטן
GIPHY"אני זוכר ששאלתי את השאלות המגוחכות ביותר, כמו 'האם תנדנד אותו לישון אם הוא יזדקק לזה?' וגם, 'אם הוא יבכה, אתה מבטיח לא לצעוק עליו?' זה היה פשוט כל כך קשה בשני הפעמים להרפות ולסמוך. אני באמת אסיר תודה על הטיפול שהיה להם למרות זאת: מערכות יחסים מתמשכות וכל כך הרבה אהבה."
אלישע
"דווקא טוב היה לי עם הראשון שלי מאשר השני שלי. היה לי המון זמן לתכנן קדימה ולהתכונן (לשנינו) ובנוסף עבדתי במשרה חלקית. בני השני, קיבלתי עבודה פתאום והוא הוא היה במעון יום בשבוע שלאחר מכן. הוא היה תינוק ב- NICU והיה עדיין יונק ובכיתי ובכיתי את היום הראשון שלנו. היית יכול לחשוב שעוד עונתי לשלוח תינוק אחד, אבל מסתבר שזה באמת נכון מה שהם אומרים. כולם שונים!"
לינדזי
GIPHY"התייפחתי ללא שליטה על כל הנסיעה ממעון יום לעבודה ביום הראשון. בני היה אז בן 18 חודשים. הרגשתי אשמה, עצוב ופחדתי בבת אחת. הוא היה בסדר."
ונדי
"אני זוכר שהייתי כמו 'אוקיי, בואו נתחיל מלמעלה. הנה לוח הזמנים שלה כאן הם הדברים שצריך לזכור עליה כאן זה זה, זה, ושאר בלה בלה בלה." כל מה שקיבלתי היה 'בלי שום בעיה ובלי שום בעיה', ונמלטתי. הייתי כל כך מתוסכלת שברור שהם לא התייחסו לזה ברצינות כמו שהייתי. אני חושב שהיה קצת אינטואיציה במשחק הזה אכלתי את התסכול שלי כי הוצאנו אותה אחרי חודש כי צוות מעונות היום לא עקב אחרי שום דבר שביקשנו; הם לא עקבו אחר זמני התנומות, הם ישבו אותה מול הטלוויזיה עם הילדים הגדולים (היא הייתה בת 6 תינוקת בת חודש) והם שיקרו על כלב מפחיד בקומה התחתונה. זה באמת גרם למצב מצמרר יותר. עכשיו אני קורא לדיווחים ולא נותן לטפלות פוטנציאליות לגרום לי להרגיש שאני מוגנת ללא צורך."
חנה
GIPHY"הראשון שלי היה קדם-זוכר, ואני זוכר שהרגשתי כל-כך מוזר בלי שתינוק נקשר אלי. הרגשתי שאני מעמיד פנים שאני מבוגר עובד בתפקוד מלא באותם שבועות ראשונים. זה היה כל-כך מוזר שחיי בבית השתנו מעבר המלים והעבודה היו זהים, זה היה כמו מסע בזמן."
Char
"בכיתי כל היום וחופשתי עם שני הילדים. עם הראשון היה לי כל הזמן לתכנן, אבל היה קשה לעשות את הדבר החדש הזה" לחזור לעבודה "ולהשאיר את הילד שלי עם מישהו שלא הכרתי. אני אדם מאוד מסודר (לא הייתי אומר אנאלי) וכל כך צריך לדעת מתי הוא ישן, אכל, קקי, כמה הוא אכל וכן הלאה, באמת עזר לי. כשאני לא קיבלתי דיווח מלא (על שני הילדים) זה הרגיש אותי קרב. הרגעתי כמה, אבל אני עדיין רוצה לדעת. אני שונא להשאיר אותם במעון יום."
אמילי
GIPHY"מבלבל. אתה יודע בעבודה, אתה נותן להם את המשאבים לחיות וגם נותן לעצמך מטרה, אבל בכך שאתה עוזב אותם אתה נוטש את הדבר שאתה מתוכנן לעשות ביולוגית. זה מוזר ומבלבל ועצוב ומלחיץ. אז אתה יודע, כמו כל רגע אחר של הורות."
ג'יין
"מרפק לב. זה מרגיש שאתה משאיר את החלקים החשובים והפגיעים ביותר של עצמך … בעצם זה בדיוק מה שזה. זה הופך להיות קל יותר, אבל הימים והשבועות הראשונים האלה היו אכזריים לשני הילדים. וכשאני אומר "אכזרי, זה צדדי מאוד מצידי, כיוון ששניהם נהנו והיו מטופלים היטב במעון היום שלהם."
מרסי
GIPHY"אז לקרוא את התגובות של כל האחרים אני מרגיש שאני איום ונורא, אבל הנה. הרגשתי נפלא לשלוח את הבת שלי למעון יום בפעם הראשונה. היא הייתה בית בשבילי לא מעט זמן (אני עובדת מהבית כל כך הצליחה לעקוב אחר לוח הזמנים שלה) וכשהיא סוף סוף נכנסה למעון יום הייתי כל כך שמחה על שנינו. שמחתי שהיא עומדת להתחיל להתחבר ולהתיידד ולעשות יותר חקר לעשות. ונרגשתי מעצמי מזה הייתי מסוגל לישון יותר משלוש שעות שינה בלילה מכיוון שיכולתי לעבוד בשעות רגילות. אני זוכר שהרגשתי קצת אשמה שלא הרגשתי עצוב או נסער, אבל פשוט לא."
