11 מחשבות שיש לתינוק שלך על בן / בת הזוג שלך כשאתה ישן משותף

שינה משותפת יכולה להיות כל כך קסומה. אתה מתחיל להתכרבל עם התינוק בכל שעות הלילה והבוקר, להתבונן בהם ישנים בשקט ולהיות בקרבת מקום להאכלות בשעות הלילה המאוחרות והחלפות חיתולים מוקדמות בבוקר. אבל האם תהית אי פעם אילו מחשבות יש לתינוק שלך על בן / בת הזוג שלך כשאתה שוכב איתך? אחרי הכל, אם יש לך בן זוג להורות שאיתו יש לחלוק את העומס בגידול הילדים, אתה (ככל הנראה, אלא אם כן הספה בסלון תפוסה בעקביות) אינך היחיד במיטה עם התינוק.

עכשיו כשהילדים שלי גדולים יותר, נראה כי ימי הלינה המשותפים שלנו מעטים מאוד. עדיין יש לנו את אורח חצות מדי פעם בוהה בנו במבט זוחל או מוציא אותנו מהמיטה, ובעוד כמה חודשים נולד לנו תינוק נוסף להתכרבל (אשר, אתה יודע, אני לא יכול לחכות). אני עדיין יכול לזכור בחיבה את אינספור הלילות שהקלתי בכך שקירבתי את התינוקות שלי כשהם היו צריכים אותי וכשהייתי זקוקה להבטיח מחדש שהם עדיין נושמים.

בעלי זוכר שישן עם התינוקות שלו באופן שונה לחלוטין. אולי זה בגלל שהייתי אוהבת את התינוקות שלי, בזמן שהוא פשוט היה "האדם האחר" במשולש אהבה מנומנם של האכלות בשעות הלילה המאוחרות, ריחות מוזרים ואגרופים במפשעה. אז ברור שלתינוק היו כמה מחשבות, ויש לי הרגשה שהם היו משהו כזה:

"כבה, היא שלי"

זה לא שאני מקנא בך. אני לא, כי אני יודע שהיא אוהבת אותך (לפחות קצת, בכל מקרה. עם זאת, כל מה שאני צריך לעשות זה לבכות לרגע והיא תבוא לרוץ. תראו את זה, אתם לא יכולים להתחרות איתי כי אני חמוד ממך. נסה. היא שלי.

"ששש. אני מנסה לישון."

מה זה הרעש הזה? זה כל כך חזק. זה נשמע כמו דוב או מטוס או נמר. אמא, תתעורר, תתעורר, תתעורר. יש כאן מפלצת. אני מפחד כל כך.

הו. זה אתה. ברור שזה אתה. אתה הורס הכל. אתה יכול בבקשה לשמור את זה? אמא ואני מנסים לישון כאן.

"אני הולך לקבל את האף שלך"

הפעם אני אביא את האף שלך ואני אף פעם לא מחזיר אותה. אי פעם. עכשיו מי צוחק? זה לא כל כך מצחיק כשזה האף שלך חסר, נכון? זה ילמד אותך לבחור תינוק.

"אני הולך לבעוט בך, רק כדי לראות מה קורה"

אני תוהה אם אני יכול להפוך את גופי לרוחב כמו המיטה כולה. אה תראה, אני יכול להגיע לפנים שלך עם אצבעות הרגליים. מעניין אם יכול להגיע לכליות שלך מכאן.

עכשיו אני הולך לבעוט בך ולראות מה קורה. אולי זה יגרום לך להפסיק לנחור. או אפילו יותר טוב, תלך למקום אחר ותעזוב את אמי ואני לבד.

"אני צפוף. התהפך."

שלוש במיטה והקטנה אמרה, "אני צפופה, מתהפכת." אם לא תתן לנו קצת מקום, אני הולך לבעוט בך שוב. אם אתה רוצה שאשן, אני זקוק לעוד מקום.

"אה תראה, אתה ישן. טוב, לא הרבה זמן."

איך אתה יכול לישון? עם כל הרעש והציצים של אמא כל כך קרובים. זה כל כך מסיח דעת. עכשיו כשאני מציין את זה אני מרגיש קצת רעב. בנוסף החיתול שלי רטוב וזה די לא נוח.

אולי אם אני מעמיד פנים שאני באמבט חם, אוכל לחזור לישון. לא.

"מה הריח הזה?"

OMG אתה מריח כל כך רע. איך אמא יכולה לישון דרך זה? אני לא מאמין שאתה חושב שאני מריח רע. זה כמו החיתול שלי אחרי שניסיתי אוכמניות, אבל גרוע מזה.

אני פשוט לא יכול לסבול את זה יותר. אני פשוט לא יכול. אולי אמא יכולה להחליף את החיתול שלך ולהשתפר. אני הולך להעיר אותה ולברר.

"אתה לא צריך שמיכה, נכון?"

הכומתה ההיא נראית כה מפוקפקת. זה כל כך חם, רך, ומריח כמו אמא. אני יכול את זה? אני רק מתכוון למשוך את הפינה הזאת מעלי ואמא. אה, זה הכרטיס.

עכשיו, אנחנו כל כך חמים ונעימים. פיהוק. הו, האם הערתי אותך? קר לך או משהו? תמיד תוכל לישון על הספה. שמעתי שנחמד שם בחוץ.

"למה אתה נוגע בציצים של אמא?"

כל כך נחמד להיות ישנה, ​​נעימה וחמה ליד אמא חכה רגע. אני כבר לא ליד אמא. אני בעריסה. למה אתה נוגע בציצים של אמא שלי? זו הארוחה שלי, לא שלך. אתה לא רואה שאני כאן. אני הולך לבכות עכשיו ולקבל את תשומת הלב של אמא.

עובד בכל פעם.

"הצצה-א-בו"

מעניין כמה זמן היא תירדם אם אני בוהה בה. אני הולך לשבת כאן, להביט בך עד שתתעורר ותבחין בי. לתקוע. לתקוע. לתקוע. אתה עדיין ישן? אני כל כך משועמם. תסתכל עלי.

"אתה רוצה להתכרבל איתי?"

אמא פנטסטית להתכרבל, אל תבינו אותי לא נכון, אבל גם אתה. אמא מרגיעה מעט עכשיו, אז אני לא רוצה להטריד אותה אבל אני באמת צריכה חיבוק. אתה נותן את החיבוקים הטובים ביותר. לא אכפת לך אפילו כשאני מגרד את רגליך עם אצבעות הרגליים דמויות קוביית הקרח שלי או כשאני בטעות בועט לך בפרצוף.

אני אוהב אותך כל כך. האם נוכל להתכרבל? בצד שלך? אם אתה יכול פשוט להתהפך קצת, זה יהיה נהדר.