תוכן עניינים:
- "כמה זמן עד שתבכה?"
- "החיים קצרים מדי לשינה!"
- "אני עושה את זה כדי לירוק אותך"
- "אני רעב וזה התקלה שלך"
- "אני מרגיש שאתה זקוק לי עכשיו"
- "אני סוג של ביג דיל ואתה באמת מזל באמת"
- "השנים האלו עפות!"
- "בואו נשחק אור כנוצה, נוקשה כלוח"
- "יריות! יריות! יריות!"
- "OMG האם זה בוקר? לא שמתי לב!"
- "אני אוהב אותך כל כך"
- "מתי עלינו לקום? שעתיים? אוקיי, אני נרדם תוך שעה ו -45 דקות."
הילד הצעיר שלי כמעט בן 3 וזה עדיין קורה. אני ארגיש ברז על פני בשעות הקטנות של הבוקר ואמצא את הילדה היקרה שלי עומדת ליד מיטתי. "אמא, אני רוצה להיות איתך. האם נוכל לרדת למטה? האם נוכל לשחק?" הילד שלי אז יתעכב בשעה שבאופן חוקי אסור לאפשר להתקיים. זה לא קורה יותר מדי בימינו, אבל כשהילדים שלי היו תינוקות זו הייתה שגרה לילית. כזו שהובילה אותי לתהות מה התינוק שלי חושב כשהם ערים כל הלילה. במהלך השנים פיתחתי כמה תיאוריות.
בימינו אני יכול לבסס את התיאוריות הללו בחלקן על דברים שילדי המילוליים אומרים לי, אבל אני מרגיש שהמציאות מורכבת יותר מזה. אכן, תינוקות הם יצורים קטנים ומורכבים עם, אני משוכנע, חיים פנימיים עשירים אשר במעמקים אפילו איננו יכולים להתחיל להבין. חלק נבל מצויר, חלק חתול גרמפי, חלק תפקודי, ילדת אחיות חלק בשבוע היווני, תינוקות הם עצומים ומכילים המוני המון. ככאלה, המוטיבציות שלהם להיות ערים (ולהישאר ערים, ככל הנראה כל עוד אפשר אנושית) מגוונים וקשים להבין באותה מידה. בכל זאת, אני הולך להמשיך לנסות …
"כמה זמן עד שתבכה?"
ג'יפי"בגלל שנראית די על סף במשך שעה בערך. אני רק רוצה לראות אם אני יכול לדחוף אותך מעבר לקצה. זה לא זדוני, או משהו כזה. זה סקרנות מדעית טהורה ואני חייב לראות הניסוי הזה עבר. לא עבירה, אבל התכונן לבכות, כי אני עומד לשלוף את כל העצירות."
"החיים קצרים מדי לשינה!"
ג'יפי"כשגרתי בקאסה דל אוטרו, שיערתי שאבלה שם לנצח, ואתה יודע מה? זה הלך ככה. דקה אחת אני מרחפת בשק השפיר החם והנחמד שלי, והדבר הבא שאתה יודע אני אני כאן. אל תבינו אותי לא נכון, זה דבר טוב, אבל אתה חושב שיש לך לנצח איפשהו, גבר ואתה פשוט לא. אז אני נחוש בדעתו להפיק את המרב מכל הזמן שלי לשאר לנצח, ואין זמן טוב יותר להתחיל מאשר הלילה.
אני הולך להמשיך ולהניח שאתה בוכה דמעות השראה ברגע זה."
"אני עושה את זה כדי לירוק אותך"
ג'יפיאני מנחש שתינוקות לא יודעים למה הם נוקבים, מכיוון שאיני יכול לדמיין שתינוקות פיתחו תחושת נקמה או אפילו סיבה ותוצאה. ובכל זאת, אני מרגיש שחייבת להיות איזושהי בלוטה מיוצרת בצורה גסה במוח הזוחלים שלהם, שגורמת להם לרצות לטפל בך בגלל קלות הנתפסות נגדם. בכנות, לפעמים אין שום הסבר אחר לגיהינום הלילי שהם העבירו את הוריהם.
אה, אתה יכול לתת לי כל מיני הסברים "הגיוניים" (קוליק, רעב, גז וכו ') אבל בהיתי בעיניהם ברגעים ההם. לא אשתכנע שלעתים זה איכשהו לא אישי עבורם.
"אני רעב וזה התקלה שלך"
ג'יפי"עברו 45 דקות ארור מאז שהאכלת אותי בפעם האחרונה. אתה אפילו מבין מה זה יכול לעשות לי, אתה מונע את זעזועי? המוח שלי מתפתח בשיעורים שאתה אפילו לא יכול לעקוב. אני זקוק למזון כדי לשמור על ביצועים צומחים בשיא. תאמין לי, אם הייתי יכול לנטות את זה בעצמי, הייתי עושה זאת בעתיד, על ידי ביי, בייחוד כשאני מתבגרת, אז התחל לחסוך עכשיו, כי אני הולך לאכול את קרן הפנסיה שלך.
אתה צריך להאכיל אותי ואתה צריך לעשות את זה עכשיו. ואז שוב בעוד 45 דקות, כאילו, בדיוק כשאתה מתחיל להיסחף חזרה לישון."
"אני מרגיש שאתה זקוק לי עכשיו"
ג'יפי"כאילו, זה באמת שאני צריך אותך ? בגלל שאתה מתלונן אבל אני מרגיש שאתה בעניין הזה. תראו את זה: אתה אוהב להרגיש צורך. אם אתה חושב על זה, אני עושה לך טובה על ידי הפעלת הקיבוע החולה הזה שיש לך. אתה מוזמן."
"אני סוג של ביג דיל ואתה באמת מזל באמת"
ג'יפי"אנשים משלמים אלפים עבור הגישה לשלך באמת. לבלות איתי באיזו שעה מחרידה בבוקר זה לא סוג של הקרבה. אה לא, זו בחירה באורח חיים. אני לא אומר שזה תמיד יהיה קל - אנחנו לך קשה לסגור את המועדון - אני רק אומר שאם אתה לא מוכן לזה, יש את הדלת. יש שורה של אנשים בצד השני שמחכים לתפוס את מקומך."
"השנים האלו עפות!"
ג'יפיבשלב זה, התינוק שלך נראה לך בעיניים וחתולים בעריסה מתחילים לשחק בחלק האחורי של מוחך. ואז אתה מרגיש אשם ואשם ואתה פשוט מסתובב שם.
"בואו נשחק אור כנוצה, נוקשה כלוח"
ג'יפי"וקבל את הלוח של אוג'יה כשאתה בעניין. ידידי קדנס דיברה עם רוח רפאים אמיתית שגרה בביתה בפעם האחרונה שעשינו את זה. זה היה אמיתי לחלוטין. אף אחד לא הזיז את הדבר. ואז הרוח אמרה לנו הוא נראה כמו ג'סטין ביבר והיה מאוהב בי בחיים קודמים. היי, אני רעב. רוצה להביא צ'יפס ועוגיות וגלידה?
היי, יש לי רעיון! בואו נדבר על אנשים שעימם אנו מעצבים בזמן שאנחנו נותנים זה לזה מניקור!"
"יריות! יריות! יריות!"
ג'יפי(חלב או פורמולה. ברור. תינוקות לא עושים ויסקי.)
"OMG האם זה בוקר? לא שמתי לב!"
ג'יפי"זה פשוט כל כך נחמד לדבר איתך. אתה יודע, אני מרגיש שאני באמת יכול להיות עצמי סביבך. כמו, ישר לחלוטין ופתוח. ילד. הזמן באמת עף כשאתה נהנה.
אוקיי, זה אולי נשמע מטורף, אבל, כאילו אתה מרגיש את החיבור הזה? כי האנרגיה שלנו היא פשוט … וואו. זה מדהים. זה לא דומה לשום דבר שאי פעם הרגשתי בעבר. אני מרגיש שהכרתי אותך לנצח. אני יכול לדבר על כל דבר ואני מרגיש שהיית פשוט מקבל את זה. אתה מדהים. את לא כמו בנות אחרות, את יודעת את זה?"
"אני אוהב אותך כל כך"
ג'יפיזה בו זמנית הופך אותו לטוב וגרוע יותר, נכון? כן, לפעמים התינוק קם כי הם רעבים או בררנים או סתם בגלל שהם שונאים את הפרצוף המטופש שלך מסיבה כלשהי שאי אפשר להבין. עם זאת, לפעמים הם ערוכים והם כל כך חמודים ואתה יכול להגיד שהם באמת אוהבים להיות איתך. אם לא היית כל כך עייף שהיית הוזה, היית מעריך את זה קצת יותר ממך. ובכל זאת, נחמד לדעת שמישהו אוהב אותך כל כך שהוא לא רוצה להיות ער אם אתה לא שם כדי לחייך אליהם.
"מתי עלינו לקום? שעתיים? אוקיי, אני נרדם תוך שעה ו -45 דקות."
ג'יפיזה אף פעם לא מצליח, אתם.