13 דברים שאיש לא יספר לך על התינוק שלך עם שפה שסועה, אבל אני אעשה זאת

הדבר האחרון שכל אדם בהריון רוצה לשמוע הוא שלתינוק שלהם יש חריג. חריגות. המילה שולחת צמרמורת במורד עמוד השדרה שלי. אולי בגלל זה כל מה שלא נחשב ל"נורמלי "נידון בגוונים מנומרים ולחששות מודאגים. זו בהחלט הסיבה שיש דברים שאיש לא אומר לך על תינוק עם שפה שסועה, אבל אני אעשה זאת.

כששמעתי את המילה "חריג", הייתי בערך 22 שבועות בהריון עם ילדתי ​​השנייה. הטכנולוגיה באולטראסאונד ראתה היווצרות לא שלמה של השפה, המכונה שסע. מכיוון ובן זוגי ולא היו לנו סמנים גנטיים או היסטוריה משפחתית של שפה או חיך שסועים, בחרנו לקבל בדיקת מי שפיר כדי להבין יותר מה יכול היה לגרום לשסע. לאחר ההליך (אליו הלכתי לבד, ולא, אני לא ממליץ) הם זרקו מילים כמו טריזומיה 18 (מרץ הוא חודש המודעות לטריסומיה), שבאמת, באמת, הפחיד את השטויות ממני. שבוע ההמתנה היה בלתי נדלה. בסופו גילינו שלבוטנו הקטן, ככל שיכול היה לדעת, יש רק שפה שסועה (נגלה אם הייתה מעורבות בחיך בלידה).

לא קל לי לכתוב על זה, כי אני לא גאה במאבק הפנימי שהיה לי מול ילדתי ​​הקרוב עם השסע. עם זאת, אם למדתי משהו על היותי הורה, זה שאם הייתי במאבק גם מישהו אחר. אם אתה דומה לי, מעולם לא היית מחשיב הרבה לשפתיים או לחך שסע עד לשמיעת הקידדו שלך יש כאלה. לרוע המזל, החשיפה היחידה שהייתה לי לנושא כולו הייתה התיאורים הפוגעים, בדרך כלל, שגויים בדרך כלל של אנשים עם בורות בתכניות כמו "איש המשפחה" או תמונות ברוטאליות של ילדים עם בורות לא מתוקנים במדינות העולם השלישי. הלוואי והייתה לי אמא או אדמה אדמה שתניח אותה לי באותה העת. יכול להיות שזה גרם לחלק מהחרדה שלי להתמוסס לדעת שאנחנו לא המשפחה היחידה בחצי הכדור הזה שעבר משהו כזה. אז הנה הדברים שאף אחד לא יספר לך אף פעם על התינוק שלך עם שפה שסועה, אבל אני אעשה זאת.

אתה תתמודד עם היכולת שלך

נשימה עמוקה. פחדתי שלא אחשוב שהתינוק שלי יפה. הנה, אמרתי את זה.

הפחד הזה היה הרבה מה לפרוק כי זה לא רק שפחדתי. זה גם ששנאתי את עצמי על כך שחששתי. איך אוכל לדאוג שאי פעם לא אהב את פני ילדתי? ואיזה יכולת להחריד להחריד, בכל מקרה! כל מה שאני צריך לדאוג לגבי זה אם התינוק שלי ייוולד בריא. יש כל כך הרבה הורים שיש להם את זה כל כך גרוע יותר מול דאגות אמיתיות ולא רק דאגות יהירות. הנה אני מאושרת שאחווה סלידה כשאני מסתכל על שסע של הילוד! בושה. על. אני.

מה שאני יכול להגיד לך מנקודת התצפית של חמש שנים אחר כך, הוא שברגע שהצלחתי לקבל שיש לי עד כה יכולת, יוהרה ופריבילגיה בלתי מוכרת, ולסלוח לעצמי על זה הייתי מסוגל לשחרר את זה. לשחרר את זה אפשרה לי להיות נוכח לכל מה שהניסיון שלי הולך להיות ממבט ראשון של התינוק שלי.

תתאהב בפרצוף התינוק שלך

באדיבות רייקה פרל

אחרי כל הדאגה והפירוק של פסקי הדין שלא רציתי לדעת שהיו לי, כשיצא הילד השני שלי נשימה שלי נעצרה ועולמי נפסק. כי, אתם, הוא היה יפה.

אנשים יגידו דברים טיפשים לפני התיקון

חמותי שהייתה אז אחות שלפה את צילומי פאד בעבודה ואחד מעמיתיה סירב להביט בהם. הוא אמר משהו בקווי "אני לא יכול להסתכל על תינוקות שסועים. אני מרגיש כל כך איום כשאני רואה את הפרצופים הפאתטיים שלהם."

אחי?! ברצינות?! צריך לומר את זה כדי להצביע על סבתא?

קח רק את העצות שאתה צריך

באדיבות רייקה פרל

תתגעגע לחיוך הגדול. החיוך הכי גדול עלי אדמות. החיוך רחב הפה הזה שגורם לפנים של כל אחד להתפוצץ לאושר טהור. אבל אתה גם מתאהב בפרצוף חדש. וגם זה יהיה מהמם למדי.

שתלים ושדיים בשדיים

טעים לחלוטין ללמוד שהמנתח הראשון שלנו בתיקון שסע התמחה גם בשתלים בשד. אלה שתי ההתמחויות שלה.

עוד יותר טעים לראות את הפעוט שלך בן שנתיים צוחק בשמחה תוך כדי בניית מגדלים מתוך השתלים בחדר הייעוץ. "אני אוהב את איך שהם מרגישים, אמא!"

זה יהיה מפחיד, אבל תעבור את זה

באדיבות רייקה פרל

להחליף את הצוות הכירורגי בעריסה בבית החולים היה כמו לצפות בזמן להפסיק. זה היה אחד הדברים הקשים ביותר שאי פעם הייתי צריך לעשות כדי להישאר בשקט ולא לרוץ אחריו. אני די בטוח שהתנתקתי במהלך הניתוח. כל מה שאני זוכר זה שישב בשתיקה עם בן זוגי במזנון החיצוני בבית החולים כשהמנתח הציץ את ראשה בחיוך. ואז ידעתי שאוכל שוב לנשום.

אנשים יגידו דברים טיפשים לאחר התיקון

בסופו של דבר החלטנו לעבור עם התיקון. אם כי אני חושב שהשאלות הנ"ל מצדיקות בדיקה מעמיקה יותר בהקשר תרבותי, אני שמח שעשינו את הניתוח.

עם זאת, אנשים עדיין יגידו דברים מטופשים על הדמעה הגדולה המתוקנת. (דמעה גדולה היא המונח של פאד לשסע שלו עכשיו כשהוא מבוגר מספיק כדי לראות את ההבדל בתמונות התינוקות שלו ושל אחותו). הניסיון האחרון שלנו היה בצ'ק-אאוט בחנות מכולת שהקופאית הצביעה ישירות על הצלקת של פאד ואמרה: "אוי אדוני! מה קרה לפרצוף שלך?"

אתה תשכח את השסע

באדיבות רייקה פרל

השסע, או כמו שמכנה זאת פאד, הדמעה הגדולה, כבר לא ממש עולה ארבע שנים אחרי ניתוח תיקון השסע. לפעמים אני יופתע כשמישהו יבחין בכך. לדוגמה, רופא השיניים אומר כי השן הנוספת שלו עשויה להיעלם לאחר נפילת שיני התינוק שלו. או את האמא הנחמדה בשיעור יוגה שאמרה, "עלינו לחבר את הבנים שלנו. אני אוהבת את זה כשבבן שלי יש ילדים אחרים שסועו לשחק איתם כדי שהוא יודע שהוא נורמלי."

אני יודע שקל לילד הסופר-רגיש והסופר-מתוק שלי להרגיש שנשאר כשאין לו משהו שילד אחר עושה. עכשיו יש לו אח לתינוק שאין לו שסע אז לא יכולתי שלא לדאוג כשהוא התחיל להסתקרן מדוע תמונות התינוק שלו נראו כל כך שונות מפניו של אחיו. עם זאת מה שהתחלתי לראות הוא ניצוץ קטן של גאווה כשפאד מדבר על "הדמעה הגדולה" שלו שמעניקה לו שיניים נוספות "כמו כרישים".