15 אמהות חושפות את הרגע שידעו שהן מוכנות לנסות שוב לאחר שחוו אובדן

אובדן והחיים הולכים יד ביד. אנשים שאנחנו אוהבים באים והולכים, ובעקבות אובדן אנו מחזיקים חזק בזכרונותיהם. אבל מה קורה כשאתה מאבד הריון או תינוק? לא רק שיש אובדן חיים, אלא גם אובדן זיכרונות - של רגעים שדמיינו, אך מעולם לא ניתנה לנו הזדמנות לחוות. וכשאתה מנסה להקים או להרחיב את המשפחה שלך קשה לדעת מתי אתה מוכן להתחיל לנסות להיכנס להריון לאחר אובדן. צער וריפוי אינם קיימים בקו ישר, עם התחלה וסוף מוגדר בבירור, כך שידע מתי אתה מוכן לנסות שוב יכול להיות כואב ומבלבל. זו הסיבה שבסופו של דבר ותמיד האדם היחיד שיכול לומר כשהזמן "נכון" הוא האדם שעובר את החוויה הקשה הייחודית הזו.

חוויתי את האובדן הראשון והיחיד שלי מיד לאחר ההיריון הראשון. בתי נולדה בטרם עת, ולכן בן זוגי ואני הצלחנו רק לפגוש אותה בקצרה לפני שהיא עברה. כפי שאתה יכול לדמיין, שנינו היינו הרוסים, ולא חשבתי שלעולם ארצה לנסות ללדת תינוק נוסף. אבל ככל שהזמן דחף אותי קדימה הבנתי שחלק ממני באמת מקווה שאכנס שוב להיריון; כאילו הריון נוסף יתקן את החלקים השבורים בתוכי. ושנה וחצי אחר כך מצאתי את עצמי בהריון בלתי צפוי.

חלק ממני חשבתי שזה היה מוקדם מדי, אבל החלטתי לשאת את ההיריון לכהונה, ומחוסר סנטימנט טוב יותר, "תראה מה קורה." ההריון שלי תויג בסיכון גבוה, כך שידעתי שאני כפוף לעצמי פגישות שבועיות ואולטרה-סאונד לרופאים, ובסופו של דבר, צילומי הורמונים שבועיים ומעגל חירום. אבל המשכתי בזה כי עמוק בפנים ידעתי שאני באמת רוצה עוד תינוק. הכרתי את בני בפברואר 2014, ובעוד אני מתגעגע לתינוקת שלי בכל יום ויום אני מרגיש בר מזל מאוד לגדל את ילדתי ​​הקטנה.

עם זאת, הסיפור שלי הוא פשוט משלי, והוא בהחלט לא מעיד על סיפורי הורים אחרים. בסופו של דבר, ההפסדים שלנו וכיצד אנו נושאים אותם משתנים מאדם לאדם, וזה כולל מתי (ואם) אנו מחליטים לנסות להיכנס שוב להריון לאחר שחוו היריון או אובדן תינוקות. אז עם זה בחשבון, הנה כאשר אימהות אחרות הבינו שהן מוכנות לנסות לתינוקות הקשת שלהן:

לינדזי, 24

פאולזה / פוטוליה

"אני משער שבשבילנו זה ממש לחץ כאשר הרופא שלי פינה אותי למין בביקור אחרי הלידה. הוא שאל אם אני רוצה מניעת הריון, ואני אמרתי לא, והוא בעצם אמר 'אוקיי, בהצלחה! נתראה כשאת בהריון. ' אז אני חושב ששמוע שהיה בסדר ממנו די אטם את העסקה עבורנו."

קירה, 25

"פחדתי לנסות וגם פחדתי שלא. לבן זוגי יש בת ממערכת יחסים אחרת, ואני מאמין שתרם לזרם לנסות להרות שוב. לא תחרות או משהו, אבל הכרת מישהו כל כך אינטגרלי בחיי נאלץ לראות את הילד שלהם צומח. קשה היה לקחת בחשבון שזה לא יכול לקרות בחיי שלי, בהתחשב בטראומה שחוויתי, ובאבל על הפלה מוקדמת כמעט לבד. יש לי שיקולים בריאותיים שמעמידים מעט את ה"המתנה ", מכיוון שאדרוש ניתוח שעשוי להשפיע לצמיתות על יכולתי לסבול הריון. הייתה הרבה שיחה, והניסיון להרות הגיע כאל פן של האבל שחזקתי. אני לא מתאבל על הפסדיי פחות, אבל מרגיש כאילו אני אדם אחר עם תקוות להיריון זה. אנחנו רחוקים משלא הצלחתי אי פעם בהריון לפני, 13 שבועות היום, ומאוד מקווים לפגוש את הילד שלנו באפריל."

ניקי, בת 40

"כשבעה חודשים לאחר ההפלה הראשונה שלנו. עברתי הפלה חלקית בגלל סוגיית פוריות לא מאובחנת, ולקח כמעט שישה חודשים מההפלה כדי לתקן. במהלך תקופה זו היו לי הרבה בעיות גופניות, בנוסף שני בני משפחה קרובים אובחנו כחולי סרטן ועברו. חודשי השבעה היו ממש סביב השנה החדשה, ולבסוף הרגשנו שיש לנו התחלה חדשה לראות מה קרה. בנוסף, היה לי אובדן נוסף לפני כחודש, אבל שוב יש לי כמה סיבוכים. החלטנו לא לדון בכלום במשך כמה חודשים. בעוד כמה חודשים נחליט איך להתקדם."

אריקה, בת 33

"עברתי הפלה שהוחמצה לפני מספר שבועות ומחכה למחקר ופיתוח. אני מוכן להתחיל לנסות שוב מייד, אבל אמרו לי שאני צריך לחכות חודשיים. בינתיים בעלי ואני נעשה הכל כדי למקסם את הפוריות שלנו!"

קריסטה, 38

קארי / פוטוליה

"לאחר מותם של תאומים בלידתם, בעלי ואני ידענו שאנחנו צריכים זמן להתאבל לפני שניסינו שוב. סיכמנו לחכות שנה. כששנה השנה לא הרגשתי מוכנה בכלל. אבל ידעתי שלעולם לא ארגיש מוכנה באמת. אז התחלנו לנסות להרות, ואחרי הריון כימי אחד הגה את בתי בת השלוש."

מליסה, בת 25

"ילדתי ​​את הילדות התאומות שלי כמעט 24 שבועות, ואחרי שאיבדנו אותן ידעתי שלעולם לא אהיה מוכנה שוב. הייתי צריך להיות תמיד מוכן להיריון בסיכון גבוה. אני מצפה לבחורה אחרת, ובהתחלה כל כך כעסתי על כולם ועל הכל. אפילו כעס עליה שהיא לא הבנות שלי. זה היה דרך ארוכה וקשה, אבל אני מתרגש ומזל שיש לי אותה."

קריסטין, בת 35

"בעלי ואני ניסינו במשך שנים להביא תינוק לתינוק באמצעות טיפולי פוריות שונים ולבסוף נולדנו את בננו בשנת 2015 באמצעות IVF. לא חשבנו שנוכל ללדת תינוק באופן טבעי, אך זמן קצר לאחר שהפסקתי להניק את בני מצאתי את עצמי בהריון באוגוסט 2017. איבדנו את התינוק שלנו באוקטובר (ביום הולדתו של בני) וידענו שאנחנו רוצים לנסות נכון משם. בסופו של דבר הוברנו מייד ופשוט ילדנו את התינוקת הקשת שלנו לפני חודשיים."

מייגן, 37

"אתמול היה למעשה תאריך היעד להריון האבוד שלי. ידעתי שאני רוצה לנסות בהקדם האפשרי לתינוק נוסף. אולי להפסיק להתמקד בשברון הלב של זה, ולהשגיח על הפרס."

קים, בת 30

ביטים ופיצולים / פוטוליה

"בתי, אכדיה, גרה רק כמה שעות. היא נולדה מוקדם בגלל שיבוש שליה שגרמה לי ללידה ספונטנית כמעט בהריון של חצי שנה. לא חשבתי שאי פעם ארצה תינוק אחר אחרי שאיבד אותה. אבל לא, כמעט מייד בין התקפי הדמעות והכעס, היה לי דחף מאוד חזק להביא עוד אחד, כאילו הכל יכול להיות בסדר אם רק היה לי תינוק. כמובן שזה לא עובד ככה.

בעודי מנסה בסתר ובאובססיביות להיכנס שוב להריון, אחותי הגדולה אמרה לי שהיא שוב בהריון (השישי שלה). מאוד לא צפוי מכיוון שבין היתר (היא) חלתה בסרטן רחם ונאמר לה כי הריונות בעתיד אינם סבירים. הייתי כל כך מקנא ועצבני ועצוב. בני, אייברסון, נולד בריא וחזק חודשים ספורים אחריו. ובשום אופן לא נכנסתי להריון, החלף את התינוק שלי, אקדיה, אבל זה עזר לי למצוא קצת אור בחושך."

רמזי, 36

"באופן מיידי. כשהילד השני שלי נולד, היה לי צורך מיידי ואינטנסיבי זה בלידה מוצלחת. לא להחליף אותה, אלא כאקט של טיהור או ריפוי. הייתי צריך לחזור לאותו בית חולים, לעשות זאת שוב, אבל לחזור הביתה עם תינוק חי במקום זרועות ריקות. הרופא שלי הציע לחכות שנה לפני שאכנס להריון שוב לבריאות גופנית ונפשית מיטבית. לחצתי עליה לנקודה המוקדמת ביותר שבה אוכל להיכנס להיריון באופן סביר והיא אמרה שעלי לחכות לפחות שלושה חודשים. בשלושה חודשים בדיוק השתנתי על מקל וקיבלתי חיובי. ילדתי ​​את בני קצת פחות משנה אחרי בתי.

אני לא מתחרט על החלטתי ביוטה אחת, אבל עלי להכיר בכך שעדיין התאבלתי נפשית על אובדנה של בתי וזה השפיע על הקשר המוקדם שלי עם בני. לקח לי שנה-שנתיים באמת לאפשר לעצמי להתחבר אליו, ואני לא זוכר הרבה מהינקות שלו."

לורה, 47

"איבדנו את בתנו בבוקר האולטרסאונד בן 18 השבועות שלנו. זה היה ההיריון היחיד שלא תכננו אותו בקפידה. יש לנו בן נכה והוא עבר ניתוחים מרובים באותה תקופה, אז העיתוי לא היה נכון אבל ידענו שאנחנו רוצים ילד רביעי. חיכינו לא מעט שנים מאז שהצעיר שלנו באותה תקופה היה רק ​​1. בסופו של דבר נולדנו תינוק רביעי, ילד. הצעיר ביותר שלי עכשיו בן 6, והילדים האחרים שלי הם תאומים בני 13 ו -16. אני עדיין חושב מה הייתה יכולה להיות בתנו היחידה."

ג'נה, בת 34

"התגלה לי הפלה שהוחמצה ביום שתכננתי לספר למשפחות שלנו שאנחנו בהריון, וזה היה ערב חג המולד 2013. הייתי 15 שבועות. עברתי מחקר ופיתוח שישה ימים אחר כך, והפכתי את זה למשימה שלי להרות בהקדם האפשרי. ה- OB שלי אמר לי לחכות שבועיים לקיים יחסי מין, כך עשיתי … תוך כדי השתגעות עם תרשימים. נכנסתי להריון מייד. רמות ההורמונים שלי לא עלו כמו שצריך, וה- OB שלי אמר לי שסביר להפיל את עצמי שוב. הייתי הרוס. היה לי דימום וחשבתי שזהו. ובכן, חודש לאחר מכן והרגשתי ממש חולה. עשיתי מבחן שזה היה חיובי חשוך. נכנסתי לאולטרסאונד היכרויות ונחשו מה? אחרי הכל לא הפעלתי את התינוק הזה. היא פשוט בת 4."

מרתה, בת 33

ביטים ופיצולים / פוטוליה

"הרגשתי מוכנה כששאל הרופא החדש שלי מתי הרגשתי מוכנה להתחיל לנסות למשפחה השנה. הגעתי להפלה לפני שנתיים."

אנונימי, 41

"היו לי שתי הפלות בין ילדיי. הרסני כמו הראשון היה, ידענו מיד שאנחנו רוצים לנסות להביא תינוק אחר כי באמת רצינו אח לילדנו הראשון. אחרי ההפלה השנייה, עדיין ידענו שאנחנו הולכים לנסות מיד את האחים, אבל לעבור את החוויה הזו פעמיים בהחלט גרם לי לשאול אם ננסה אי פעם לשליש."

מייגן, 31

"הפלה מוחמצת שהתגלתה כעבור 18 שבועות, הייתה המחקר והפיתוח כשבוע לאחר מכן, ואמרו לנו לחכות חודשיים-שלושה כדי להתחיל לנסות שוב. עדיין היינו מוכנים להקים משפחה, אז החלטנו להתחיל לנסות שוב כשהיינו מסוגלים פיזית (למזלנו, הפעם הבאה עברה בצורה חלקה). אבל בהחלט הייתי עדיין מתאבל על ההפסד הראשון שלי כשניסינו שוב, וכשאנחנו בהריון זה לא מזמן בפעם השנייה."