תוכן עניינים:
אנו מחכים כל כך הרבה לתינוקות הזעירים שלנו, דמויי החייזרים, להיות מספיק ערים בכדי לתת אינדיקציה כלשהי שהם אוהבים אותנו כמו שאנחנו אוהבים אותם. או, אתה יודע, לפחות שהם יודעים שאנחנו אוהבים אותם. כשאותו רגע קורה, יכולות להיות לנו כל מיני תגובות שלא ציפינו להן. אני, באופן אישי, התפוצצתי מהמגוון העצום של התגובות והרגשות הרגשיים שהרגשתי כשתינוק שלי הושיט את ידי לראשונה.
אני יודע שאני מוסמך, כאמא לשלושה, לכתוב על הורות. עם זאת, אני לא יודע שאף אחד מאיתנו ההורים לא יכול לכמת את השיעורים שלמדנו, בדרך כלל מהדברים שהרגשנו כהורים, עד שנהיה בני 80. לתצפיות שלי שמתקדמות, כמו החוכמה המוגבלת שלי, אין יתרון למבט לאחור. אני לא יכול לדעת מה המשמעות של הדברים האלה. אני יכול רק להיות סקרן לגבי התחושות והחוויות בזמן שהם מתרחשים. לכן, אני מודע היטב לאפשרות שהתחושות שאני מתאר כעת יש יום אחד משמעות שונה לחלוטין כאשר התינוק שלי, שמושיט עכשיו אלי לראשונה, גדל.
ממש כמו מסלול ההורות באופן כללי, כשתינוק הושיט את ידי אלי בפעם הראשונה היו לי רגשות נרחבים, טרנספורמטיביים ורגשות מתכווצים, הרסניים. כן, זה אפשרי לחלוטין שכל הדברים האלה יהיו קיימים בבת אחת.
הרגשתי את משקל התמותה שלי
כאמא, ישנם כמה ספרי ילדים שיש להם משמעות מיוחדת ולכן כל הזמן נתקעים לי בראש. לפעמים הם צצים במוחי כמתארים לרגשות, ומעצבים באופן לא מודע את חוויית הרגע הנוכחי שלי. השיר הזה התחיל לרוץ בראשי כשהתינוק שלי צולל לעברי בכיסא הבומבו.
כולכם מכירים את האחד: אני אוהב אותך לנצח …
הרגשתי את הצורך להשתין
כל הדברים הקיומיים האלה התרחשו בפעם הראשונה שתינוק שלישי הושט אלי. עם זאת, כמו תמיד ובעיקר כהורה, חוויה קיומית ומציאות יומיומית חיים זה לצד זה. אני מניח שרגשות עזים מפעילים את שלפוחית השתן שלי, מכיוון שכמעט מייד עם הרמת התינוק המתוק שלי, הייתי צריך לעשות פיפי.
דבר טוב אני מאומן מאוד להשתין בזמן שאוחזת ילד קטנטן. # MomGoals
