תוכן עניינים:
- קנדיס, 35
- אריקה, 36
- קרי, 44
- בעילום שם
- אליזבת, 56
- אדריאן, 32
- ליז, 32
- בעילום שם
- לורי, 38
- ליסה, בת 34
- מליסה, בת 34
- ברוק, 40
- מריסה, בת 39
- אליסון, 29
- שאנון, 35
- סינתיה, בת 40
דיכאון אינו דבר קל לטפל בו. אנשים מסוימים נאבקים עם זה כל חייהם, בעוד שאחרים יכולים להיות מודעים לחלוטין שהם חיים עם זה. אמהות חדשות רגישות במיוחד לדיכאון אחרי לידה (PPD), ואני יודע מניסיון כי מותג דיכאון מסוים זה לא דיבר כמעט מספיק. זה צריך להשתנות, ולכן ביקשתי מאמהות לחשוף את הדבר היחיד שהן היו מייחלות שהן יספרו לעצמן כשהן סובלות מדיכאון אחרי לידה. מסתבר שהשתיקה סביב מה שמוערך בין 10 ל -15 אחוז מהנשים, מנעה את הנשים מלהיות טובות לב כלפי עצמן. ואם כבר, חסד הוא אחד הדברים החשובים ביותר שכל אמא חדשה צריכה.
אמנם זה לא היה לגמרי מזעזע, אבל הבנתי שרוב האמהות שסבלו מדיכאון אחרי לידה מייחלות שיוכלו לחזור ולהגיד לעצמן שזה לא יחזיק מעמד לנצח. אחרים יציעו לעצמם לשעבר כוח והבנה וסבלנות. כשיש לך PPD, קל להיות מוצף, לסגת מאחרים ולהרגיש לא מסוגל להתחבר עם אחרים סביבך. כמה אמהות חדשות מרגישות ריקות לחלוטין ונפרדות משאר העולם, כאילו כל חושיהם התעמעמו. לאחרים יש יותר תסמינים גופניים, כמו חוסר יכולת לישון או בעיות אכילה. החוויות עם דיכאון אחרי לידה מגוונות לא פחות מהנשים הסובלות דרכן, מה שאומר כיצד אנו מדברים על דיכאון לאחר לידה צריך להיות כולל.
אם היה לך PPD, מה היית רוצה לומר לעצמי לשעבר? באופן אישי הייתי אומר לעצמי שאני בעצם לא צריך להרגיש ככה, ושיש דרכים להשתפר. הייתי חביב יותר עם עצמי, והבנה יותר, והייתי מחזיק מקום לשינה המקופחת שלי, אם-אם-חדשה, להרגיש את מה שהרגשתי ברגע. מסתבר, אני לא לבד. הנה מה שאמהות אחרות היו חוזרות ואומרות לעצמן, אם הן יכולות:
קנדיס, 35
ג'יפי"אם הייתי יכול לחזור ולספר על עצמי הסובל מ- PPD, דבר אחד, זה היה לבקש עזרה מוקדם יותר. לא הייתי צריך לסבול כל זמן שעשיתי ולמרות שלא זיהיתי את הסימנים הייתי צריך לדבר עם מישהו - מישהו."
אריקה, 36
ג'יפי"'זה ישתפר', ו'היה עדין עם עצמך '. הדיכאון שלי אחרי לידה והחרדה אחרי הלידה לא אובחנו באי-diagnosion במשך כמעט שלושה חודשים, "עברתי" את המסכים, וראיתי מטפל, אבל לא היינו בטוחים אם זה רק חסך שינה ותינוקות או משהו נוסף, זה היה משהו נוסף! ולא התחלתי להרגיש יותר טוב עד שהתחלתי לקחת תרופות ועבדתי עד למינון הגון. הייתי שבר עצבני, מתוך מחשבה שטעיתי שילדתי את התינוק והרגשתי אשמה שאני לא בענן תשע, אהבתי את החיים עם הנאגט הקטן והמושלם שלי. לא יכולתי לאכול, לא יכולתי לישון. זה היה נורא. אבל זה השתפר. בסביבות ארבעה-חמישה חודשים אחרי לידה, סוף סוף הרגשתי כמוני!"
קרי, 44
ג'יפי"זה ייגמר."
בעילום שם
ג'יפי"היה לי PPD די גרוע. בכיתי כל הזמן וכשאני לא בכיתי הייתי מכה במחשבות פולשניות אימתניות על הרגתי בטעות את התינוק שלי. לא יכולתי אפילו לרחוץ אותו מחשש שהוא יהיה חלקלק מדי ואאבד אחיזה ושחרר אותו, כך שאמא שלי תעשה את זה בשבילי. שזה לא אמור להיות כזה, ולבקש עזרה. הייתי רק בת 17. לא היה לי מושג."
אליזבת, 56
ג'יפי"תקבל עזרה."
אדריאן, 32
ג'יפי"PPD זה יכול להשפיע על כל אחד. אף אחד לא חסין וכל כך הרבה אנשים חוטפים את זה. את לא לבד, את לא אמא רעה, ותמיד יש עזרה זמינה. אל תפחד לדאוג בעצמך לקבל את העזרה הדרושה לך."
ליז, 32
ג'יפי"זה לא תמיד ירגיש כל כך קשה."
בעילום שם
ג'יפי"שאף אחד לא יכול לראות כמה אתה אומלל, כמה אתה סובל. אתה מרגיש שכתוב על כל הפנים שלך, אבל האמת היא שאיש לא יודע עד שתגיד להם."
לורי, 38
ג'יפי"חרדה אחרי לידה שכיחה באותה מידה כמו דיכאון אחרי לידה וכדי לדבר עם הרופא שלך על כך מוקדם יותר מאשר במאוחר. לא הרגשתי כמוני, אבל לא הייתי בדיכאון. הרגשתי בהלה וחרדה. רק לפני שהיה לי כמעט התקף חרדה באחד הלילות והזכרתי אותו לבעלי שהוא גוגל תייג אותו ושלח לי מאמר על חרדה אחרי לידה, שמעולם לא שמעתי עליה. הוא עודד אותי ללכת לרופא שלי וכחודש לאחר שהתחלתי ליטול תרופות סוף סוף התחלתי להרגיש כמוני."
ליסה, בת 34
ג'יפי"זו לא אשמתך. אתה לא לבד. זה לא הופך אותך לאמא רעה. אתה תשתפר. פשוט קבל עזרה מייד, אין צורך לסבול בשקט."
מליסה, בת 34
ג'יפי"אל תתבייש."
ברוק, 40
ג'יפי"הייתי אומר לעצמי שזה לא נורמלי. כאילו, נאבק הוא, אבל לרצות להרוג את עצמך זה לא. הייתי אומר לעצמי שאקבל עזרה מוקדם יותר (כלכלית הסתמכתי על חבר שישלם עבור ביקור הרופא שלי ואז קיבלתי תרופות גנריות שהפכו את החיים שוב למצב טוב)."
מריסה, בת 39
ג'יפי"לך עכשיו. אל תחכה שבעה חודשים כדי לפנות לטיפול. קח את התרופות. הם יעזרו, אני מבטיח. וזכרו שכל האנשים ששואלים אותך שאלות אינם פולשניים, הם מודאגים. הדברים ישתפרו בהרבה."
אליסון, 29
ג'יפי"באמת קשה לראות את זה כשאתה בו, אבל אין שום סיבה לסבול בשקט. דבר ותגיד למישהו. אם הם לא מקשיבים, ספר למישהו אחר. אל תפסיק עד שתקבל את העזרה הדרושה לך."
שאנון, 35
ג'יפי"זה מחמיר לפני שהוא משתפר, אבל אתה חזק מספיק כדי להתמודד עם זה."
סינתיה, בת 40
ג'יפי"הייתי אומר לי אחרי הלידה שהכעס והזעם אינם תקינים, והבכי אינו תקין. הייתי אומר לה בבקשה אל תחכה לפגישה שלך עם שישה שבועות לאחר הלידה כדי לקבל עזרה. והייתי מחזיקה אותה בזרועותיי ומנדנד אותה בזמן שהיא בוכה."
