תוכן עניינים:
הילד הצעיר ביותר שלי יגיע לגיל 5 בעוד כמה חודשים, ועד כה ההתנהגות שלה הייתה מדהימה. אני לא יכול לתת שם למעט קומץ התמוטטויות פומביות קטנות שהיו לה בארבע שנותיה בשיטוט בכוכב הלכת. ואז זה קרה. וזה ינק. היא איבדה את קור רוח, ובכן, איבדתי את דעתי. אני יודע שאני לא היחיד שסובל מהתמוטטות ציבורית, ולכן ביקשתי מהורים אחרים לתאר את זעם הפעוט הגרוע ביותר של ילדיהם. מתישהו אנחנו פשוט זקוקים למנת חסון של סולידריות, אנשים.
הנה הדבר הכי פחות אהוב עלי שאחד מילדיי מתמודד עם פריק-אאוט ציבורי (והרשימה ארוכה להפליא וכוללת דברים כמו מבוכה, תשישות, רגשות גדולים גדולים, אשמה, בושה וצורך לאכול את רגשותי): אנשים שיש להם מקלט ביליתי זמן סביב ילדים שזורקים צל ללא התראה כי הם פשוט לא מבינים את זה. זה לא אומר שהם אנשים רעים או בכלל בורים, אבל הם פשוט לא יכולים ולא מבינים ילדים כמו שהורה או מטפלת עושה. הם כנראה חושבים שמדובר במצב שיש בו "פיתרון" כאשר עובדת העניין היא שלעתים קרובות אין דבר שיכול לגרום למצב להסתיים … פרט לזמן. וכשמישהו חושב שיש "פיתרון" לבעיה שאינך מעסיק, נוצר שיפוט.
אבל הנה הדבר האהוב עליי בהתפרצויות זעם ציבוריות (הרשימה הזו הרבה יותר קצרה): הורים אכן משיגים את זה. הם סופר דופר משיגים את זה. ומדי פעם, כשהילד שלך מוצא התאמה, הורה אחר ייתן לך מבט של סולידריות, או אפילו "להסתובב שם!". וזה כל מה שצריך כדי להפוך את המצב נסבל. הנה רק כמה מהסיפורים האלה, למקרה שתזדקק לתזכורת ידידותית שאתה לא מסתדר וגם זה יעבור.
ג'סי
ג'יפי"הבת שלי (3 באותה תקופה) סירבה לעזוב את מנהרת הילדה בתצוגה של כלבי הערבה בגן החיות עד שהיא ראתה כלב בערבה. הם היו מוצגים לעונה אחת, אגב, אמרתי לה."
שסטה
"כמה שהוא פראי, אני לא ממש יכולה לחשוב על התקף זעם רע שהיה לה, בפומבי. היה לה את חלקה בממיסים בבית בוודאות. עם זאת, אמי אוהבת לספר את הסיפור על איך שנחתי על האדמה, בועטת וצרחה, בחניון של מסעדה. היא הייתה מבויתת, ומבולבלת, כי היא אמרה שאני לא מהסוג לזרוק זעם. אחרי כחמש דקות קמתי והלכתי ברוגע לרכב. אמא שלי אמרה, 'מה בכלל היה בזה ?!' ואמרתי לה, 'ראיתי ילדים אחרים שעושים את זה וזה נראה כיף, אז רציתי לנסות את זה!' היא רצתה להרוג אותי."
טרייסי
"היינו בדיסני וורלד. היינו בן 3 ורצינו (התעקשנו) שיסיע במכונית המהירה עם בן דודו, שהוא גם בן 3, ב- Tomorrowland. הוא היה קצר מדי וצעיר. לא יכולנו לעשות שום דבר מאז שהייתי ב מכונית ובעלי לא יכול היה לעזוב. הוא כבר נכנס פנימה, הוא בעט וצרח. נסעתי מקדימה ושמעתי אותו כל הזמן הארור. הוא היה כל כך עבוד שבעלי סחב אותו, סגנון גלשן, לספסלים. אבא אחר הלך לידו, צחק והולך, 'עוד כיף? הכי טוב #% * + מקום עלי אדמות, התחת שלי. אחי לחיים!'"
הת'ר ב '.
ג'יפי"זרק התקף וצעק, 'האישה הזו זרה! האישה הזו גונבת אותי! היא לא ההורה שלי!' גבר חלף על פניו ואמר 'תחכה שם, יש לה את הפרצוף שלך אז ברור שהיא שלך אבל היא חכמה'."
סוזנה
"היה לי פעמיים. הראשונה הייתה במשרד הכירופרקט שלנו. הם עשו חילוף לרכב והיו להם מכונית פאוור גלגלים בחדר ההמתנה. (אבסורד, אני יודע). הוא צרח רצח עקוב מדם כשגרמתי לו לצאת זה צרח כל הזמן שהיינו שם. אתה יודע כשהתחרות הסתיימה הם נתנו לו את המכונית הזו של גלגלי הפאוור ?!
שנית, היינו במשרד של רופאי ילדים. הוא צרח וצרח כי אני לא מרשה לו להיכנס לדבר המשחק שיש להם. (נ.ב: מדוע למשרד רופאים יש את הדבר הזה בכל מקרה? הוא רק מחכה לחלוק חיידקים!) הייתי ספוג זיעה ובכיתי גם כשיצאנו כי הוא היה כל כך היסטרי כל הזמן שהיינו שם. חזרתי מאוחר יותר באותו יום עם מגש של עוגיות מכיוון שכל הצוות היה כל כך אדיב ועוזר להפליא בזמן שהילד שלי התנהג כמו אידיוט מוחלט."
שאנון
"נאלצתי להשאיר עגלה מלאת מצרכים באמצע המכולת שלנו בגלל בת השלושה והמענגת שלי. היא לא הייתה נשארת בעגלה והייתה נפגעת מנסה לטפס החוצה. הייתי חייבת הוציאה אותה מתחת לזרועי בזמן שהתייפחה והתייפחה כאילו היה ברשותה. אמא חולפת חייכה אלי ואמרה, 'עבודה טובה, אמא'. בדרך כלל קנינו מכולת כמשפחה, אבל היו לנו כשלושה שבועות משנינו יושבים ברכב בזמן שבעלי נכנס. היא הייתה בוכה כל הזמן, אבל לא הסכימה לשבת בעגלה כמו ילדה טובה. לבסוף, בשבוע הרביעי, היא אמרה, 'כן אמא, אני אשב. אני אהיה טוב', והיא חזרה להקשיב ולהישאר יושבת בעגלה. אבל האם הרגשתי שאי פעם שהשבועות האלה מרוויחים את אמא שלי? נקודות."
כריסטי
ג'יפי"לאחרונה בת ה -4 שלי, משום מקום, החליטה שהיא לא רוצה ללכת להתעמלות. היא פרצה בבכי ומול כל חדר ההורים צעק, 'לא רציתי לבוא לכאן. אני רק רציתי להישאר איתך בבית. למה אתה פשוט לא מבלה איתי? ' למרבה המזל אני לא מתבייש בקלות, אבל הרגשתי נאלץ לספר לכל ההורים שאני מבלה איתה טונות של זמן. הילד הזה אפילו לא הולך לקדם ק!"
שרה
מעבר הטמפון הוא המקום בו זה התחיל. היה בין 2 ל -3. היא הייתה מרושחת כי הגיע הזמן לנמנם והיא הייתה עד הבדיקה העצמית כשסוף סוף הספקתי ואמרתי לה לדחות את זה. נשבר והתחלתי לבכות ולבכות. השארתי את הכל בצ'ק-אאוט, סקפתי אותה על סגנון גלשן הזרוע שלי והתנצלתי בפני עובדת הטרגט שהביטה בי במבוכה טהורה כשביצעתי את ילדתי החוצה בזמן שהיא בכתה ו בועט וצווח לאורך כל הדרך."
טיה
"היינו בכנסייה והילד שלי, שהיה אז בן שנתיים או שלוש, חווה התמוטטות בזמן שניסינו לעזוב. היא השליכה את עצמה על הרצפה … כדי להדגיש שאנחנו מתעלמים ממנה, יצאנו משם להתנהג כמו שאנחנו היא פשוט תעזוב. היא קמה, ניגשה למקום שאנחנו היינו, והשליכה את עצמה חזרה כדי להמשיך בהתפרצות זעם ולוודא שאנחנו צופים. זה היה מצחיק."
קריסטה
ג'יפי"אין השפלה גדולה יותר מילד בן 3 שזורק זעם אי שם באמצע המבוך שהוא איקאה."
שרה
"הבן שלי היה בן 3. העמסנו את המסוע עם מצרכים של שתי עגלות. הילד בן 6 חודשים ישב במושב עגלת הקניות. הכל התחיל כשאמרתי לבני ללכת לחכות לי על הספסל (כרגיל) הוא לא רצה לעשות את זה. יכול להיות שהוא רצה גם מסטיק או משהו, אבל החלק הזה אבוד לאובך הזיכרון. הוא צרח כל כך חזק. הוא אמר לי שהוא שונא אותי. הוא בכה. חשבתי שהוא עלול להישבר משהו. הוא המשיך לשמור על זה בזמן שפרקתי, עיבד תשעה מיליון קופונים והנחות ושילם. הוא המשיך את זה בזמן שגלגלתי את העגלה העולה על גופתי למכוניתי. בטנה הכסף לטזום הזה הייתה אישה מבוגרת שהתקרבה אליי באזור חניון ואמרתי שטיפלתי בזה ממש טוב. הייתי צריך כל כך רע אז שיגידו לי שאני עושה עבודה טובה! מאז אותו היום אני עושה הרגל (אם זה לא מרגיש חודרני) לעודד אמהות בסירה ההיא, אפילו רק לחייך אליהם או להגיד 'זה הופך להיות קל יותר' ".
רחל
"לילד שלי בן שלוש התמוססות אפית בבראנץ 'הנסיכה במסעדה נחמדה שבה נסיכות דיסני הגיעו לצלם ולשיר שירים. היו רק ארבע נסיכות שהבת שלי מלאה בהולק בגלל שלא כל הנסיכות היו שם היא הפכה סגולה כשמלתה של רפונזל. כולם בהו כשהיא צורחת את כל הנסיכות החסרות בראש ריאותיה. "איפה הג'סמין שלי ?!" (וכו '). הייתי חייבת להוציא אותה מסגנון הגלשן בצעקות ובכי…. נ.ב. היא עשתה את זה שוב לפני שבועיים בדיסני לנד כשלא הספיקה לחבק את כולם. לפחות הפעם היא 'ראתה' אותם פיזית."
הת'ר ר.
ג'יפי"הילדה שלי בת 5 היא זעירה בגילה - בקושי 40 ס"מ ו -35 פאונד. היא גם מקסימה עד כדי גיחוך, אבל אני מתכווצת בכל פעם שזרים יתחילו להגיב עליה כי בהכרח יגידו שהיא כל כך חמודה. בכל פעם היא דופקת מעלה את פניה הקטנות והחמודות, רוצף את כף רגלה וצורח, "אל תקרא לי חמוד. אני יפה !" היא עזה!"
מריה
"שלי היה בן 2 כשהלכה ללא עצמות בסוף מסלול הליכה נע בשדה התעופה. היא צנחה למטה כשהיא נסעה הטרמפ. לפני שהספקתי לפעול, המכונה מצצה את שמלתה וחונקת אותה. הייתי מסוגל קרע את הבד ושחרר אותה אבל הצוואר שלה היה קצת חבול והזרוע שלה הייתה חתוכה. זה לא מצחיק אבל זה ללא ספק הכי בכושר הכי מפחיד שהיא השליכה אי פעם."
דארסי
"מה לגבי 'ילד בלונדיני עם זעם ודימום באף באנגקור וואט מוקף אז על ידי תיירים קוריאנים שמצלמים אותה תוך כדי שהיא בוכה ומדממת מהפרצוף ?' … זה היה אחד מאותם 'אני כועס כי אני מוטרד ושום דבר שאתה עושה לא יעזור, וגם יש לי 30 אנשים שנמצאים בפני עם מצלמות כדי לצלם את התקפי הזעם שלי."
אליזבת
ג'יפי"יש אנשים שיש להם קלטות מין שהם מקווים שלעולם לא יתגלו. יש לי צילומי מצלמות אבטחה של חנות מכולת שלי ושל ילדיי האלילים."
