תוכן עניינים:
- כשהחנות לא הייתה בגלידה הנכונה ורק בכית מעט
- כשאתה לובש מכנסיים אפילו שאתה לא עוזב את הבית
- כשאתה מסרב לאוכל אוכל אהוב
- כשאת מקפיצה על כפתור
- כשאתה מתמכר לאוכל מיוחד
- כשאתה פוקינג
- כשמישהו אומר משהו גס
- כשאתה עושה כל מטלה באופן מילולי
- כשאתה משתין מכנסיים שלך
- כשאתה מקנן
- כשאתה אוכל ארוחה גדולה במיוחד
- כשאתה מתחיל לנדנד
- כשאתה מתלהם
- כשאתה נרדם לפני 20:00 בערב
- כשלא גילחתם חודשים
- כשאתה סופר רגשי
- כשאתה חסר ביטחון ווקאלי
להיות בהריון זה קשה. כן זה מרגש, אבל זה גם מנסה וחרד והורמונלי, היי, נחשו מי בשורה הראשונה להתמודד עם זה? נכון: בן זוגך האהוב. האדם שסביר מאוד להכניס אותך לבלאגן הזה מלכתחילה. לכן כדאי שתאמין שיש רגעים במהלך ההיריון שבהם בן הזוג צריך לשבח אותך, כי מגיע לך (ובכנות, סביר להניח שהם חייבים לך).
אני רוצה, אם יורשה לי, להמשיך ולפנות את התגובותיי לאותם שותפים: אנשים, אני מרגיש אותך. מה שהיה לפניכם אינו משימה קלה. יש לי מספיק מודעות עצמית כדי לדעת שכאישה בהריון הייתי קצת אקסטרה, אבל לא מספיק מודעות עצמית מספיק כדי לדאוג לעשות כל כך הרבה כדי לבלום את זה באמת. כלומר, לא הייתי שד טורף נפש או משהו, ברוב הימים, אבל אני יודע שהיו רגשות ושיחות חשובות גדולות שרציתי שיהיו בהכרח לא יכולתי להכיל ונזקקתי לתמיכה כלשהי לאורך כל הדרך.
זה לא שהיה לי מדבקה "שברירית" מטאפורית על המצח במשך כל תקופת ההיריון, אבל כנראה שהיה כזה שאמר "להתמודד בזהירות" או "זה בסוף" או "אל תתכופף" או משהו שיאפשר לך דע, "היי, היה קצת עדין איתי, עולם." דרך נהדרת לעשות זאת הייתה להמטיר אותי באהבה והערצה ובמילות הלל מעצימות. אך אילו מצבים דורשים אישור כזה? ומה אתה יכול אפילו לומר?
כיסיתי אותך.
כשהחנות לא הייתה בגלידה הנכונה ורק בכית מעט
ג'יפירצית פאדג 'חמאת בוטנים אבל לא בצדק היית צריך להסתפק בגביע חמאת בוטנים ואני כל כך גאה שאחרי התפרצות זעזוע קלה במקפיא ייבשת את העיניים וקיבלת את המציאות כמו ילדה גדולה. תסתכל על עצמך! כל כך בוגר! כל כך רגוע ונאסף! אתה מדהים!
כשאתה לובש מכנסיים אפילו שאתה לא עוזב את הבית
לא היית צריך לעשות את זה, אבל תחושת התקינות שלך מתאימה רק לאלגנטיות וחן שלך וכמובן שלא משנה שהמכנסיים המדוברים הם מכנסי פיג'מה. הלכתם את הקילומטר הנוסף כי זו בדיוק סוג האישה המכובדת והמעודנת שאתם. אנו עומדים ביראה מכם.
כשאתה מסרב לאוכל אוכל אהוב
ג'יפיהו וואו. וואו! אנו יודעים כמה אתה אוהב את אותו פריט, אבל אמרת "לא" מכיוון שאתה רוצה לאכול אוכל בריא לתינוק הגדל שלך. כמה אוהב! כמה אנוכי! איזו התנהגות קדושה וחסודה! איזו דוגמא נוצצת להקריב אימהי, האישה הטובה שלי. אתה כמו אמא תרזה וענק הברזל בשילוב.
כשאת מקפיצה על כפתור
Brav-O! זה היה אדיר! הכפתור הזה היה ממילא במקום הלא נכון ובאמצעות כוח מוחלט של בטנך המתרחבת ומפוארת מחיים חדשים, אמרת לכפתור הזה, "התחל! אתה לא מוזמן כאן!" אם אתה חושב על זה, זו באמת יצירה של אמנות פרפורמנס המסמלת את המאבק של האישה נגד דיכוי ופטריארכיה. אתה גאון!
כשאתה מתמכר לאוכל מיוחד
ג'יפיכי טוב לך, ילדה! התייחס אל עצמך! אל תיתן ל"חברה "לומר לך מה לעשות. הם לא אדון שלך!
כשאתה פוקינג
זה פשוט ממשיך להגיע! אישה פחותה הייתה מפסיקה לפני דקות / שעות / ימים / שבועות / חודשים, אבל לא את. לא. איכשהו אתה מוצא בתוכך אינסוף חנויות של חוזק פנימי בכדי להמשיך ולהגיע. אתה השראה.
כשמישהו אומר משהו גס
ג'יפי(בסדר, הגיע הזמן לשיחה רצינית. אם מישהו מדבר על בן / בת הזוג ההריון שלך אתה הולך כדורים לקיר בשבחים מפזרים כי מגיע לה.)
כשאתה עושה כל מטלה באופן מילולי
מה זה הכישוף הזה? איך אתה … זאת אומרת.. תאסוף מטאטא ?! לדחוף ואקום? לשטוף מנה ?! במצבך העדין הצלחת איכשהו לעשות את כל זה (או, כמו, אחד הדברים האלה)? גברתי, אני מברכת על עקשנותך ורוחך החופשית, אך עליך לנוח בעצמך או שבוודאי תהיה תשוש מכדי ללדת! אתה לא יכול לממש את עצמך יתר על המידה!
כשאתה משתין מכנסיים שלך
ג'יפיזה לא שלא הגעת לשירותים, זה שהשתן שלך מפואר מכדי להתבזבז על שירותים לבד. העולם (והתחתונים שלך, ואולי גם המכנסיים שלך תלוי כמה אנחנו מדברים כאן) ראוי גם לחוות את הפיפי שלך.
כשאתה מקנן
* מפיל את העיניים בממחטה. אתה עושה כל כך הרבה כדי להתכונן לתינוק הקטן הזה. הם כל כך בני מזל שיש לך להשגיח עליהם. וכן, הם לגמרי זקוקים למגירות הגרביים שלהם המאורגנות לפי צבע ואז גם לפי אלפבית לפי שם המותג. זה מה שמפריד בינינו לבין בעלי החיים.
כשאתה אוכל ארוחה גדולה במיוחד
ג'יפילא ידעתי שאפשר לאדם לאכול כל כך הרבה לבד, אבל הנה אני עומד, טפוח ואטיות מוחא כפיים בין חורבות הכיבוש שלך: דלי ריק מ- KFC, פח פאי, כוס שהחזיקה פעם מילקשייק, ופירורים מיקרוסקופיים מבגט מלאכותי.
המשוררים ישירו את הישג זה עוד מאות שנים. ילדינו ונכדינו יקראו אתכם בספרי היסטוריה.
כשאתה מתחיל לנדנד
תבע את המרחב שלך, אהובי! לעבור עם מטרה וסגנון! אתה כמו פינגווין מקסים אך נחוש, המסתובב על הפסולת האנטארקטית! אתה בוקרתה מפחידה, צועדת בסלון העיר כדי לחפש צדק! אתה ברווז אצילי שיודע שהיא חמה.
התנדנד על, עוף המים היקר שלי!
כשאתה מתלהם
ג'יפיזו מוזיקה לאוזניי, הפרח העדין שלי.
כשאתה נרדם לפני 20:00 בערב
ששש. לנוח, נסיכה המשופעת שלי.
(אבל לא, ברצינות: ההזדמנויות הללו לא יימשכו זמן רב ועליכם באמת לנצל אותן כשתוכלו. חוץ מזה, לגדל אדם זה מתיש.)
כשלא גילחתם חודשים
ג'יפיכתבתי הייקו באודיה לרגלי הנדסה שלך:
אני עובד על אחד בנושא אזור הביקיני שלך. זה כמעט גמור.
כשאתה סופר רגשי
את מרגישה שניים עכשיו, יקירתי! שחרר את הכאב והשמחה שלך ואת התחושה שאתה לא יכול אפילו לקרוא כשאתה רואה חיה תינוקת שהיא כל כך חמודה שזה גורם לך לבכות. אתה אף פעם לא יפה יותר מאשר כשאתה בוכה באופן לא מוסבר על חיית תינוקות חמודה … ואתה עושה את זה הרבה, בזמן האחרון, כך שמעולם לא נבלמתי אותך יותר.
כשאתה חסר ביטחון ווקאלי
ג'יפיאיך. תעז. אתה. אפילו. תחשוב. אלה. מכוער. מחשבות.
אתה אוצר, חזון, ויפה בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת. במיוחד בזמנים אלה לא מגיע לך אלא הערצה ושבח.
בדוק את סדרת הווידיאו החדשה של רומפר, Bearing The Motherload , בה הורים לא מסכימים מצדדים שונים של סוגיה מתיישבים עם מתווך ומדברים כיצד לתמוך (ולא לשפוט) את השקפות ההורות של זו. פרקים חדשים משודרים בימי שני בפייסבוק.
