תוכן עניינים:
לפני שילדתי את התינוק הראשון שלי, חשבתי שילדת תרופות היא "הדרך הקלה לצאת", שזה עלול להזיק, וזה יהרוס את "חווית הלידה" שלי. אז היה לי כזה ורציתי לספר לכולם על זה. למה? כי זה היה מדהים. ברגע שקיבלתי את האפידורל, עבדי הגב נעלמה מייד, כך שיכולתי לנמנם ולראות טלוויזיה עד שהגיע הזמן לדחוף. כמובן שיש לי רק את החוויות שלי, ולכן ביקשתי מהורים אחרים שיספרו לי איך נראית לידה נרתיקית תרופתית. לרוב, וכפי שחשדתי, הם גם היו מעריצים.
זה מאוד מתסכל לדעת שיש כל כך הרבה מיתוסים לגבי לידת ילדים תרופתית שרק צפים סביבם, ומתעכלים על ידי אמהות שעוד מעט צריכות להיות. אני חושב שזה חלק מכיוון שכמעט כל סיפור לידה שקראתם ברשת, או ששמעתם עליו בשיעור לידה, מכיל לידה לא מורשית. אני גם חושב שכל כך הרבה אנשים, גם אני כולל, מתביישים שקיבלנו אפידורליים, כאילו זה הופך את הלידות לאלו פחות מדהימות. זה די נורא, בהתחשב בכך שכנראה לא היינו מתביישים לבקש תרופות נגד כאבים אם הזרוע שלנו נשברה או שיש לנו תעלת שורש. אני חושב שזה נובע מכך שהתרבות שלנו רומנטיזציה של לידת ילדים ואומרת לאמהות לעתיד שה"דרך הנכונה "היחידה ללדת היא להרגיש כל התכווצות, דחיפה וקרע. אני אומר שקר. ולא.
לכל אחד מגיע גישה לקלחת הכאב שהם צריכים כדי לעזור להם לעבור את מה שאפשר לטעון באחד הימים הקשים (ואולי גם הלילות) בחייהם. לכל אחד מגיע הזדמנות לספר את סיפורי הלידה התרופתיים המדהימים שלהם ללא בושה. למה? מכיוון שהלידה היא רעה, וכך גם לדעת מה אתה צריך לעשות זאת, כמו הלוחמים המופיעים כאן:
קורטני, 29
"אז הלידה הראשונה שלי הייתה מהירה ועצבנית והניסיון ללא רפואה קיוויתי לה. השנייה שלי הייתה שונה לחלוטין. הייתי בשכיבה של פרודרום במשך שמונה ימים לפני שהפיטוצין התחיל בגלל תנודות בקצב הלב של העובר. עבדתי במשך שש שעות על הפיטוצין לפני שהתחננתי לאפידורל, לאחר שבכיתי כי הרגשתי כמו כישלון, נבהלתי לקבל מחט ענקית בעמוד השדרה שלי, אבל זה היה ללא כאבים לחלוטין. הרגשתי קמצוץ ואז הקלה מבורכת.
לאחר מתן האפידורל, הצעתי למעשה לרופא המרדים שלי שזה מרגיש כל כך נהדר. פחדתי שארגיש תחושה מוחלטת אבל לא. עדיין הצלחתי להרגיש את המחצית התחתונה שלי ולזוז את עצמי, פשוט לא רציתי יותר למוות. האפידורל אפשר לי לנמנם קצת (אחרי שהייתי ער יותר מ 30 שעות) לפני שילדה את בני. לפני שהתחלתי לדחוף, החדר היה מלא בצחוק, והצלחתי לקבל אותו בשמחה במקום כאב נורא. זה. היה. מדהים."
גייל
"הראשון שלי היה בלי. זה לקח 12 שעות של כאבים, צירי גב, זיעה ותשישות. הליכה וקוביות קרח. דחיפה ודחיפה. התנשמות ונשימה. דחיפה ודחיפה ודחיפה ודחיפה ואפיזיוטומיה, ועוד דחיפה, ו סוף סוף, תינוק.
עם ? אההההה. אני מרגיש לחץ. אההההה לדחוף, לדחוף סגנון סיטקום טלוויזיה, ותינוק. הכל תוך 20 דקות. נחשו מה עשיתי בשלישי? לצחוק בקול רם."
לורן, 28
"היה לי אפידורל, ואני שמח שעשיתי. ממש יכולתי להרגיש את גופם נע באטיות דרך שלי. הרגשתי שהם מחליקים החוצה מכלוב הצלעות שלי ומטה. זה היה מוזר וזר, אבל ייחודי. אם הייתי בכאב עצום הייתי מתגעגע לזה."
רן, 36
"האפידורל היה מדהים. אף אחד לא אומר לך את זה, אבל אתה יכול לישון ! למה הם לא הזכירו את זה בשיעור הלידה הפריך שלי? ובשליש השלישי הייתי כל כך לא נוח שלא ישנתי טוב חודשים. אני היה האפידורל בחצות ובשעה 8:00 בבוקר האחות העירה אותי ואמרה שהגיע הזמן לדחוף קצת. לא יכולתי להרגיש דבר תוך כדי דחיפה. זה היה נהדר."
ג'סיקה
"בהתחלה ניסיתי כמיטב יכולתי להתאמץ 'באופן טבעי', אבל כבר הייתי תחת מזג האוויר עם לחץ דם גבוה ורעלת הריון. אחרי פיטוצין הייתי בכאב רב והחלטתי על האפידורל. אחרי חצי שעה הייתי התרחבה במלואה (אחרי שבע שעות של צירים) והיה לי דחיפה קלה ונעימה של 10 דקות לפני שהגעתי לפגוש את בני. הייתי חייבת להיות נוכחת לחלוטין וללא כאבים יחסית. האפידורל עזר לי להירגע וללכת עם הזרם. BTW, כשהיה לי השני שלי לא היססתי לקבל את האפידורל מוקדם יותר כדי שאוכל להרפות את נפשי וגופי בזמן הלידה."
אמבר, 36
"פיטוצין עשה את ההתכווצויות - כל צירי הגב - סופר אינטנסיביות, והאפידורל לא ממש הרדימה אותי כל כך שהורידה את הקצה. עדיין הרגשתי הכל, אבל זה היה קצת מושתק. יש לי חרדה קשה ולא להיות פחד מהכאב באמת איפשר לי למקד את האנרגיה שלי הרחק מהתקפי הפאניקה שלי.
הלידה עצמה הייתה כל כך מהירה - דחפתי רק כחמש דקות, ארבע דחיפות מלאות. אני זוכר לחץ, אבל לא כאב אמיתי. אני חושב שהחלק הגרוע ביותר של הלידה היה מיקום האפידורל. הם 'החמיצו' את הפעם הראשונה, ורק רגל אחת התחממה. אז הם היו צריכים לגבות את זה ולהכניס אותו חזרה."
אמנדה, 29
"נולדו לי שניהם והלידות האפידורליות היו פנטסטיות. זה לא כאב ונהניתי מכל החוויה. הצלחתי לנוח בזמן הלידה. שוחחתי עם הרופא והאחיות. הלידה הבלתי אמצעית לא הייתה מבחירה, פשוט בקושי הגעתי לבית החולים. הרגשתי שמישהו חותך את קרביי במכונת בשר משעממת."
קריסטינה, בת 27
"ילדה נרתיקית עם אפידורל. זה היה מפתיע. לא הרגשתי כלום, נאלצתי להגיד לי מתי לדחוף. 10/10 יעשה שוב (פחות האפיזיוטומיה שלא רציתי)."
נואל
"היו לי שתי השראות תרופות. הראשונה הייתה מהירה וקלה עם שלוש דחיפות והייתה כמעט ללא כאבים אחרי האפידורל. השנייה ממש ילדה את עצמו בלי לשבור את השק דרך רפלקס פליטה. האפידורל שלי היה סופר חזק, ולא עשיתי זאת אני לא מרגיש לחץ כלשהו לדחוף. הוא יצא במהלך בדיקה כשהאחות פתחה לי את הרגליים. אמנם זה היה קל מאוד ונטול כאבים, הלוואי שזה לא קרה ככה. הכל עבר כל כך מהר, אין לי הרבה זיכרונות מזה."
דניאלה, בת 24
"האפידורל עבד כל כך טוב בשבילי שהכל היה חסר תחושה לגמרי, פרט לוולבה שלי. אז, עדיין הרגשתי את טבעת האש האהובה והקריעה כל כך. לפני שהשגתי אותה, היו לי כמה עבודות גב אומללות. מרגישים כמו עווית גב ממש לא טובה ונחבטים בעמוד השדרה."
חתול
"היו לי פיטוצין ואפידורל. התכווצויות פיטוצין אינן בדיחה מדויקת. תוך שעה סבלתי מכאבים כה קבועים, בלי הפסקות, ביקשתי אפידורל. בדיעבד כנראה הייתה לי שלפוחית השתן המגוחכת עד כדי כך גרמה להרבה כאב עודף. ברגע שקיבלתי את האפידורל והם סחטו אותי באמצעות צנתר (בזמן שהם העירו שהם לא יודעים איך שמרתי בי כל כך הרבה שתן בלי להשתין את עצמי) הייתי במצב מפואר. לא הרגשתי כלום ועדיין יכולתי להזיז את רגלי. הדבר הכי טוב אי פעם.
הלידה בפועל הייתה קשה. לקח לי זמן להבין איך לדחוף, כך שהם כיבו את האפידורל וזה היה כמו לכבות מתג אור - הייתי מיד בכמויות של כאב בזמן שדחפתי את הצד השמש שלי כלפי מעלה והיה לי קרע מדרגה ג '. בכנות אני לא זוכר הרבה מהשעה הראשונה בחיים, שאני באמת מתחרט מכיוון שהיה לי כל כך כאב והרגשתי כל תפר. סוף סוף נתנו לי תמונה של משהו, והצלחתי להירגע עוד קצת ולהכיר את התינוק שלי."
ג'וליאן
"ילדתי לידה 'טבעית' עם השלישי שלי, אבל בסופו של דבר ילדתי באפידורל עם הרביעי שלי. מנסה לשבת בשקט בזמן העבודה האקטיבית כדי שיוכלו למקם נכון היה עינויים, אבל ברגע שזה התחיל לבעוט פנימה נרגעתי לגמרי ו הם גם נתנו לי צנתר שאותו הערכתי בכנות כי הייתי צריך לעשות פיפי כל חמש דקות וזה הסיר את התחושה הזו. הייתי מותש והצלחתי להכנס לתנומה קטנה ומהירה. הרגליים שלי היו מאוד כבד ויכולתי להרגיש לחץ, אבל לא כאב. התחלתי להרגיש סוג דחוף / עצירות משעמם והאחות נכנסה והייתי כמעט מורחבת לגמרי.
התינוק שלי בסופו של דבר היה אחורי ומוטעה במיקום מוטעה, עם חוט דחוס. הם הרחיבו את צוואר הרחם באופן ידני בחצי הסנטימטר האחרון, ולא הרגשתי דבר. דחיפה ללא תחושה ברגליים הייתה מוזרה והרגשתי קצת מביכה. הרופא הפעיל לחץ על הנרתיק שלי, כך שיכולתי להרגיש איפה לשכב. גם לא יכולתי להרגיש את הצירים שלי, רק לחץ, כך שהאחות נאלצה להורות לי מתי להתחיל ולהפסיק לדחוף.
בגלל המיקום של התינוק שלי וההאטות בלב, הרופא הקים הלידה בסיוע ואקום. הייתי אסיר תודה על האפידורל שלי בשלב זה, מכיוון שלא יכולתי להרגיש מה הוא עושה אבל אני מתאר לעצמי שזה לא היה מרגיש נעים במיוחד. הרגשתי הקלה מיידית מהלחץ, והתינוק שלי הונח בזרועותיי. הלוואי שהם יתנו לך לקבל את האפידורל לכאב אחרי לידה."
