המועמדויות לאוסקר הוכרזו זה עתה וחובבי הקולנוע אינם מודעים מהתחזיות, העליות והפיתולים המפתיעים מהאקדמיה, אולם ספירה אחת שראוי לציין באמת היא כיצד נשים עשו זאת בהכרזה על מועמדויות האוסקר. מחוץ לקטגוריית השחקנית הטובה ביותר, נשים היו באופן מסורתי נדירות, לא רק בקרב המועמדות, אלא בכל ענף הקולנוע בתערוכת פרס האוסקר (ואפילו לאורך כל מעגל עונת הפרסים). השנה יש מעט התקדמות. לא הרבה, אבל יש כאלה. להלן סקירה של האופן בו נשים התמודדו עם מועמדויות האוסקר.
אין הפתעות גדולות בקטגוריית השחקנית הטובה השנה, אבל הדבר החשוב הוא מסוג הסרטים שבהם כיכבו השחקניות הטובות ביותר. קרול היא סיפור אהבה על שתי נשים, ג'וי היא סינדרלה המובילה מחדש, חדר צונח הכוח הפסיכולוגי של האם (FYI זה די חזק), ברוקלין עוקבת אחר צעירה שהופכת אותה לעיר חדשה, ו -45 שנה לוקח סיפור נישואין פשוט והופך אותו על הראש. בהתחשב בסאבוס של מלחמת הכוכבים ועשר המועמדויות המדהימות של מקס מקס, 10 זה קצת מפתיע שסרטים שרליז ת'רון ודייזי רידלי התעלמו לחלוטין, אבל הסרטים שלהם לפחות זוכים להכרה (סרטי אקשן מדעיים, לא פחות, וזה מעט טריטוריה חדשה לאקדמיה).
העניין כאן הוא שתמיד יש מועמדויות לשחקנית הטובה ביותר, אבל ההתקדמות היא בסרט הסרטים שהם מקבלים לפעול בהן. והשנה האוסקר האזין למה שנשים אומרות להם שנה אחר שנה: ענייני ייצוג וסיפורים המערבות נשים אינן עוד סיפורי אהבה שטוחים וחד-ממדיים שבהם המוביל הנשי מסתמך על גבר שיעבור אותה. אף אחד מהתפקידים שמשחקים בסרטים שהועמדו השנה מאוד לא מתאר נערות במצוקה, והם גם לא סטראוטיפים.
מי שמנצח, זה ניצחון לנשים.
באשר לציוני הדרך השנה, ג'ניפר לורנס, שהייתה מועמדת על משחקה של ג'וי מנגאנו בג'וי, הפכה לאדם הצעיר ביותר שזכה במועמדות רביעית לאוסקר בהיסטוריה. אי פעם. אם זה לא ניצחון לנשים, אני לא יודע מה כן.
אלישיה ויקנדר הייתה מועמדת לשחקנית המשנה הטובה ביותר בנערה הדנית. לא רק שההופעה שלה הייתה פנומנלית, אלא שזו הפעם הראשונה שמערכת יחסים טרנסית על המסך מופיעה בסבב האוסקר. עם זאת, בסרט הוצג גבר סיג'נדר שמגלם אישה טרנסית, במקום ללהק שחקנית טרנסג'נדרית, אבל אני מנסה להיות אופטימי.
האכזבה האמיתית השנה היא המחסור הגמור במנהלות. אלחנדרו אינריטו, טום מקארתי, אדם מקיי, ג'ורג 'מילר ורידלי סקוט היו הבמאים שזכו במועמדות השנה, ורשימה זו ממחישה בעיה בתוך הענף. זה שלא שמנהלות נשים חסרות כישרון או דחף; זה שאין להם הזדמנות להיות בתפקידים האלה. זה היה מכוסה לא מעט בשנה שעברה והגיע לראש עם תגובה שג'ניפר לורנס העידה על פער השכר וההזדמנות ההוליוודי.
בשום מקום הפער הזה לא ברור יותר מאשר בקטגוריה זו.
עם כל הצלחה במועמדות מגיעה אכזבה נוספת. נשים סופרות זכו לכבוד; מנהלות נשים נעדרו. סרטים עם לידים נשיים זכו לכבוד; נשות צבעוניות נעדרו. פמיניסטיות בכל מקום יכולות רק לקוות שהדברים הולכים בכיוון הנכון - והנה מקווה ש -2017 תביא הצלחה גדולה עוד יותר ממה שהשנה השנה.
