תוכן עניינים:
- "התינוק הביט בי מצחיק ואני חושב שזה בגלל שהם שונאים אותי"
- "אני כלכך מכוער"
- "אבל החתול!"
- "אני כל כך יפה"
- "השותף שלי קנה לי גלידת בצק".
- "יש לי משהו שיוצא מכל מקום ברגע זה"
- "יכולתי לעשות פאה מכל השיער שאיבדתי"
- "סרטון הגור הזה כל כך חמוד"
- "כולם צריכים להשאיר אותי לבד מייד"
- "אני חושב שהתינוק קר"
- "הספל האהוב עליי במדיח כלים"
- "הרעיון לחזור לעבודה הוא הרסני"
- "אני רוצה לחזור לעבודה וזה גורם לי להרגיש אשם"
- "התינוק שונא זמן בטן"
- "סליחה, רק חשבתי על נד סטארק"
- "לא ישנתי שבוע"
- "מה אם התינוק שלי לעולם לא יקבל שיער?"
- "אני עדיין פוגע"
- "הכל עלייך נורא"
- "OMG! אתה לא נורא! אני מצטער! אני כל כך אוהב אותך!"
- "העולם מפגר את הבלגן"
- "האם אי פעם הסתכלת על פרח?"
- "המשאבה הארורה הזו"
- "אני לא יודע מה אני עושה"
- "אני כל כך אוהבת את התינוק שלי"
זה עתה נולד לך תינוק. אתה מוצף, אתה עדיין מתאושש פיזית, והגוף שלך שואב אותך מלא הורמונים עד כדי כך שהמוח, הלב והנשמה שלך צורחים שזה פשוט יותר מדי. זה יכול להיות קשה להסביר איך אתה חושב ומרגיש לסובבים אותך, כי לא רק שאתה לא תמיד יודע מה אתה מרגיש, אלא שכשאתה יודע זה לא תמיד רציונלי. כך שלרוב פשוט תבריח את זה באמירה, "אני פשוט הורמונלית." אבל בואו נדבר על דברים שאישה לאחר לידה באמת מתכוונת כשהיא אומרת שהיא הורמונאלית, מכיוון שאפשר להשתמש בה כדי להסביר את כל הדברים החשובים ביותר עד האבסורד לחלוטין. תסמכו עלי, אני יודע.
בנסיבות רגילות אני אדם רגיש, רגשי. לא עד כדי כך שזה מעכב את איכות חיי או כל דבר אחר, אבל אני מרגיש גדול. אני אבכה על טיפת הכובע, אתסכל בקלות ואשתגע בחיבה שלי כלפי, ובכן, לכל מי שאני מרגיש חיבה אליו. בלי בדיחה, בתי בת השלוש נאלצה להגיד לי, "תירגע עם החיבוקים." אז דמיין אותי, הכדור הזה של אנרגיה רגשית, עם גל של הורמונים לאחר לידה. הייתי כמו דמות מתוך המיתולוגיה היוונית.
הורמונים לאחר לידה יכולים לגרום לך לחשוב על דברים מוזרים, להגיב באופן מוזר לדברים נורמליים ולהגיב ממש באופן מוזר לדברים מוזרים. הרבה יותר קל להגיד למישהו "אני פשוט הורמונלית ברגע זה" מאשר להסביר משהו, כמו "התינוק שלי פשוט הזכיר לי את התינוק במכוני השדים השנייה ועכשיו אני קצת עצבני שציור רדוף הולך להחזיק אותו כי אני אפילו לא מאמין בסוג כזה וזה מרגיז שאני אפילו חושב את זה וגם אני מרגיש רע שחשבתי שהתינוק שלי פשוט נראה קצת מפחיד."
וכך, כדי לתת לך קצת תובנות לגבי האימה ההורמונאלית, לאחר לידה בחייך (והרגיעה, אם אתה כרגע הורמונלי ואחרי לידה שזה לא רק אתה) הנה רק כמה מהדברים שיכולים באמת להתרחש כשאישה אומרת "אני הורמונלית."
"התינוק הביט בי מצחיק ואני חושב שזה בגלל שהם שונאים אותי"
ג'יפי"יצרנו קשר עין במהלך האכלה וזה היה כל כך נפלא ואז הם פשוט, ובכן, פנו. אני יודע, אני יודע שזה כנראה שום דבר … אבל מה אם זה היה הצביע? הם יכולים להרים רגשות, אתה יודע. OMG. או מה אם הם לא היו מרימים את הרגשות שלי כי הם לא חזקים כמו שהם אמורים להיות בגלל שאני אמא רעה. לא פלא שהם שונאים אותי!
כלומר, זה מגוחך. אני יודע שזה מגוחך … אבל עדיין …"
"אני כלכך מכוער"
"פשוט תסתכלו עליי. יש לי תיקים מתחת לעיניים ואני נפוחה ורפופה ולא התקלחתי ופשוט בלאגן כזה ואני אהיה בלגן לנצח ואני רק רוצה לנעול נעליים חמודות ותסיים את השיער שלי ואני פשוט לא רואה איך זה יקרה שוב עכשיו! אני חיה מחרידה! אני צריכה לגור בטירה מלאה בתה קומיות מדברת."
"אבל החתול!"
ג'יפי"לא התייחסתי לחתול, אתם, החבר'ה. הוענק, החתול פשוט לא מעניק לי שום תשומת לב … אלא אם כן אני קורא והם רוצים לשים את החור שלהם בפנים. אבל מה אם החתול חושב שיוחלפו? מה אם החתול יחשוב שהפסקתי לאהוב אותו. החתול היה התינוק הראשון שלי! אני אוהב את החתול! איפה הוא? יושב על אדן החלון? בוא הנה חתול! תן לי לאהוב אותך באגרסיביות ולהתייפח "למה אתה מתרחק? OMG עכשיו גם החתול שונא אותי! זה כל כך עצוב והוא מסווה את צערו ככעס! אני כל כך מצטער שעשיתי לך את זה, קיטי!"
"אני כל כך יפה"
"איך יכולתי לחשוב שאני מכוער עכשיו? הגוף הזה נולד תינוקת ! הוא נשא חיים ועכשיו הוא מקיים אותו. אני אלילה! אני כמו טה פיטי החיים האמיתיים! סימני המתיחה האלה הם כמו מדליות של כבוד ! הצלקת בחתך ה- C מספרת סיפור! אני כל כך מפוארת שיכולתי לבכות רק להסתכל על עצמי, ואעשה זאת, כל היום!"
"השותף שלי קנה לי גלידת בצק".
ג'יפי"עם זאת, בכנות, זה בעיקר היה וניל, וכמובן ש- WTF היה העניין אפילו, כן? לא היה שם כמעט מספיק בצק עוגיות, ואני לא יכול שלא לתהות: לא בדקת בחנות ברור שאני לא אומר שהיית צריך לפתוח את המכולה, כי זה לא יהיה סניטרי. אבל אולי, הרגש את המשקל של כל חצי ליטר בידך לפני שאתה בוחר והשווה. אני רק אומר שאני מרגיש ככה היה בו בזמן רשלני ואישי והיית צריך לדעת."
"יש לי משהו שיוצא מכל מקום ברגע זה"
"אני בוכה, אני מדממת, אני מניקה, יש לי נזלת ופשוט השתנתי קצת. זה יותר מדי נוזל גוף שאדם אחד יכול להתמודד בו זמנית, שלא לדבר על מישהו במצב הרגשי שלי."
"יכולתי לעשות פאה מכל השיער שאיבדתי"
ג'יפי"זה בכל מקום. קווצות וחוטים וחוטים המכסים את הרצפה, הספה, המיטה, השטיח ואפילו לא מתחילים אותי לנקז המקלחת. האם אני מתכוון להתקרח? אני צריך לחסוך כל מה שאני נשפך כדי שאוכל ללבוש את זה אחר כך כפיסת שיער. אני גרוע יותר מהחתול הארור. אוי, אלוהים, עכשיו אני חושב שוב על החתול המוזנח המסכן."
"סרטון הגור הזה כל כך חמוד"
"כלבים כל כך טובים ! הם מייצגים את הטובים ביותר בנו. בטח הם אנושיים מאיתנו. כולנו צריכים להיות יותר כמו כלבים. כלבים לא שופטים. הם רק אוהבים! אני מקווה שהתינוק שלי יגדל להיות כמו כלבים. כלב! אני רוצה שהוא יהיה ילד טוב! ילד טוב כזה! מיהו ילד טוב? אני מקווה שהוא!"
"כולם צריכים להשאיר אותי לבד מייד"
ג'יפי"אני פשוט לעולם לא לבד. התינוק הזה קשור אלי כבר שבועות אחרי שחיית בתוכי במשך חודשים ועכשיו כולכם אנשים בעלי כוונות טובות שרוצים 'לעזור' רק צריכים פשוט לתת לי להיות. אני רוצה להיות מסוגל לשבת ולחשוב את המחשבות המוזרות וההורמונליות שלי, ולבכות לבד קצת זמן בלי להתבייש מהעובדה שאני בוכה על העובדה שאני רוצה שהתינוק שלי יהיה כמו כלב."
"אני חושב שהתינוק קר"
"אני חושב … אני מתכוון … אולי? הו, היי, אני נכשלתי בהם ! הם לא יכולים להבין למה הם נאלצו לעזוב את חום הרחם ועכשיו הם מרירים ועגומים בגיל הרך של שלושה שבועות ואני נורא!"
"הספל האהוב עליי במדיח כלים"
ג'יפי"כן, יש לי ספלים אחרים, אבל זה לא הספל האהוב עליי, וכרגע אני מתקשה מאוד ואני באמת צריך לשתות כוס תה מרגיע מהספל האהוב עלי.
החיים הם כל כך, כל כך קשים. יש רק חושך ואפר."
"הרעיון לחזור לעבודה הוא הרסני"
"אני יודע שנותרו לי כמה שבועות אבל זה יעבור ולמרות שהאימהות כל כך קשה אני לא יכולה לסבול את המחשבה להתרחק מהתינוק המתוק שלי ליום עבודה מלא. מה אם הם ישכחו ממני? מה אם הם עצובים ואף אחד אחר לא יכול לנחם אותם והם בוכים כל היום וזה גורם לנזק התפתחותי ורגשי קבוע? איך לכל הרוחות אני בכלל אעשה את העבודה שלי כשאני הולך לעבוד על זה כל הזמן אני שם? מדוע אני לא יכול להיות עשיר באופן עצמאי כדי שלעולם לא אצטרך לעבוד שוב?"
"אני רוצה לחזור לעבודה וזה גורם לי להרגיש אשם"
ג'יפי"למעשה אני ממש מתרגש לחזור לפרויקט ההוא שיוכל להיערך לאחר סיום חופשת הלידה. אבל OMG אני מרגיש כל כך אשם שאני רוצה לעשות משהו אחר מאשר לבהות בעיני התינוק שלי. מה לא בסדר איתי? האם אימהות לא רוצות רק לנעוץ מבט בעיני התינוק שלהן כל היום? אבל, זאת אומרת, זה כל כך משעמם. אההה! פשוט חשבתי את זה ?! איזו מין מפלצת חושבת לנעוץ עיניים בתינוק זה משעמם ?! זבל אנושי! זבל אנושי שלמעשה מצפה להיות במשרד. אני הכי גרוע. אני חייב להגיד לאף אחד או לשירותי המגן לילדים לא להכריז עלי אם לא כשירה ולקחת את התינוק שלי."
"התינוק שונא זמן בטן"
"הם ממש לא מתכוונים להרים את הראש בכוחות עצמם וזה יהיה כל אשמתי כי לא עשיתי איתם את התרגילים הנכונים. כולם יראו את התינוק שלי מסתובב, מחזיק את הראש שלהם בידיים שלהם מכיוון שהם מעולם לא פיתחו את שרירי הצוואר הימניים והם הולכים לדעת שעשינו רק שתי דקות של זמן בטן פעמיים ביום במקום חמש הדקות המומלצות שלוש פעמים ביום. אני יתעקש. אני אלבש מכתב ארגמן חזה: ב ', לאם הרעה."
"סליחה, רק חשבתי על נד סטארק"
ג'יפי"זה עדיין פשוט כל כך קשה, אתם. הוא לא הגיע לזה. הוא היה כל כך אצילי. פיטר את ג'ופרי!"
"לא ישנתי שבוע"
(אני אפילו לא יכול להתבדח על זה אתם, שום דבר לא מצחיק וזה אפילו יותר גרוע כשאתם הורמונאליים.)
"מה אם התינוק שלי לעולם לא יקבל שיער?"
ג'יפי"הם די קירחים, אנשים. אני יאהב אותם לא משנה מה, אבל זה די מוזר שאין להם שיער, נכון? לא צריכים שיהיו להם כאלה? מה אם הילדים האחרים ילעגו להם? מה אם הם קוראים להם צ'רלי בראון? ילדים יכולים להיות כה נוחים לכל מי שהוא קצת שונה. אוי ילדתי המסכנה, הקירחת לנצח! עלינו להילחם נגד התגרים האכזריים האלה בחצר בית הספר!"
"אני עדיין פוגע"
(כאבים אחרי לידה - ברצינות, האגרטל שלי הרגיש שהוא נדרס על ידי משאית - הוא מספיק גרוע. זורקים הורמונים על גבי זה ואתה מסתחרר לבור של ייאוש, שבו אתה משוכנע שאתה לעולם לא תרגיש נורמלי תמיד, שוב ושוב.)
"הכל עלייך נורא"
ג'יפי"פשוט תסתכל על הפנים שלך. זה תמיד נראה ככה? מה עם הפנים שלך ברגע זה גורם לי לרצות לצרוח ולקרוט קרטה משהו כרגע? האם זה … זה הצליל הלעיסה שמגיע ממך? איך אתה משמיע ללעוס צליל בפה סגור? אני לא מבין. למה אתה נושם כל כך חזק. מה אמרת עכשיו? 'המוצא הזה טוב'? מה פירוש הדבר? האם אתה עוקצני? האם זה עדין שלך דרך לבקר אותי שאני לא מבשלת לך ארוחת ערב? אתה יודע כמה קשה לטפל בילד שלך כל היום? אתה יודע כמה קל לך לעבוד?"
"OMG! אתה לא נורא! אני מצטער! אני כל כך אוהב אותך!"
"WTF חשבתי ?! בטח שאתה לא מתכוון לזה. היית כל כך טוב. אתה הורה כל כך טוב. אני כל כך שמח שהילד שלנו יש לך בחיים שלהם. אתה נפלא ויכולתי לא לא תעשה את זה עם אף אחד אחר. למען האמת, אתה כל כך מדהים שזה מצחיק אותי כרגע. אני לא יכול לחכות עד שהמיילדת שלי תיתן לי אור ירוק לקיים איתך יחסי מין במינוי שישה שבועות שלי."
"העולם מפגר את הבלגן"
ג'יפי"איך אוכל לגדל את התינוק שלי בעולם כזה?"
(עצוב לי לדווח שהורמונים לא גורמים לשאלה הזו להיעלם, במיוחד בימינו, כך נראה. הורמונים יכולים, עם זאת, לגרום לכם לשאול את עצמכם את השאלה הזו מסיבות מטופשות, כמו כשאתם קונים סטארבורסט והיו רק צהוב אחד בכל האריזה, או כשאנשים מנסים להגיד לך שזה בסדר כי ורוד הוא הטעם הטוב ביותר של סטארברסט בכל מקרה.כי מי האנשים האלה ומה שקרה בחייהם כדי לגרום להם להגיע למסקנה הזו ולהגיע אלי, שונאים צהובים! האם הגבעה שלי תמות עליה! אני אעשה את העולם הזה טוב יותר לילדים שלי !)
"האם אי פעם הסתכלת על פרח?"
"כמו באמת הסתכלו על פרח? הם פשוט כל כך יפים, אתם."
"המשאבה הארורה הזו"
ג'יפי"למה זה כל כך רם? וגם אני מצטער, האם זה אני או שזה אומר 'חלב אותי!' שוב ושוב. ומדוע שאבתי רק אונקיה אחת ?! התחברתי למכונה הנוראית הזו במשך 20 דקות? מה אני עושה לא בסדר? מה לא בסדר איתי? מה לא בסדר עם המשאבה? מה לא בסדר עם העולם שאנחנו לא יכולים לייצר משאבות טובות יותר מהמצב הרועש, המגושם, הלא נוח והנורא הזה? היכנסו למכונית: אנחנו נוסעים לאוקיאנוס כדי שאוכל להפיל את הדבר הזה מצוק ונכנס לגלים הסוערים שמתחתיו זה לא ייראה שוב."
עכשיו אתה אולי שואל את עצמך, "מה עם אמהות שלא משאבות? הן לא היו חושבות כך!" ולזה אני אומר, ביום מספיק קשה, אפילו אמא שלא תשאב יכולה לחשוב על המחשבה הזו מכיוון שהתקופה שלאחר הלידה יכולה להיות ממש ממש ולא הגיונית.
"אני לא יודע מה אני עושה"
"אני הונאה וביזה ולעולם לא הייתי צריך לסמוך על תינוק. איך מישהו יכול היה למסור אי פעם משהו כל כך יקר. אני כל כך מפחד שאני הולך לפתור את זה."
"אני כל כך אוהבת את התינוק שלי"
ג'יפישוב, התרגלו לזה, חברים, כי זה לא באמת מפסיק לצרוך ולהציף בצורה הטובה ביותר.
