תוכן עניינים:
הפעל את החדשות וללא ספק תשמע או תקרא משהו שקשור לתקיפה או התעללות מינית. בין הופעתם של חשיפות שונות נגד האונס לבין דיוני הקונגרס האחרונים שנסבו סביב ד"ר כריסטין בלייסי פורד, ושופטת בית המשפט העליון עכשיו ברט קוואנו, לא ניתן היה להתעלם מהדיווחים והסיפורים המחרידים הללו. כתוצאה מכך אמהות חולקות את ילדיהם את סיפור התקיפות המיניות שלהן (או לכל הפחות, מניחות את היסודות לכך). בתקופה בה השיח הפוליטי יכול להיות מופעל לניצולי תקיפה מינית ומבלבל עבור ילדים, אמהות שחוו ראשונה התעללות מינית מערכתית בוחרות להנחות את השיחה בכיוון יצרני בבית.
בני לומד בגיל הגן וכתוצאה מכך הוא צעיר מכדי לדעת מהו מין, אונס, תקיפה או אלימות מערכתית מגדרית. אבל אני יודע שזה לא תמיד יהיה המצב, וזו הסיבה שכל כך חשוב לי להכניס אליו הבנה חזקה של הסכמה בגיל צעיר מאוד. אני רוצה שהוא ילמד כיצד לדבר בעד עצמו ובאחרים, במיוחד אם הוא ימשיך להזדהות כאיש cisgender וככזה יש לו כמות פריבילגיה שנשים, טרנסיות ואינבינאריות אינן מקיימות.
עם זאת, אני לא שקט על החוויות שלי ובעיקר באינטרנט. כתבתי על אונס התאריך שלי ועל התקופה שתקף אותי נהג מונית ועל ההתנכלויות שעברתי מאז שהייתי בבית הספר היסודי. ויום אחד בני יהיה מבוגר מספיק להבין את מורכבות התקיפה, ובנקודה זו נקיים אחת מכמה שיחות חשובות שתכלול, ללא ספק, את החוויות האישיות שלי. כי בסופו של דבר אני רוצה שבני יידע עד כמה אלימות מינית מזויפת, ואיך אלימות מבוססת מגדר היא על כוח ולעולם לא על אהבה ואינטימיות.
כהורים, האופן בו אנו בוחרים לדון בנושאים אלה עם ילדינו תלוי במלואנו, ומה שאנו מחליטים לשתף בנוגע למצב שלנו הוא החלטה אישית שרק אנו יכולים לקבל. אבל בכל רחבי הארץ אמהות מקבלות את ההחלטה לחשוף את תקיפותיהן המיניות לילדיהן, בדרכים מתאימות לגילן, כך שילדיהן יבינו טוב יותר את מה שכל כך הרבה אנשים מתמודדים ביום יום. אז עם זה בחשבון, הנה איך כמה אמהות מחליטות להשתמש בטראומת העבר שלהן כדי לעזור לעצב את העתיד של ילדיהם:
פאטי, 41
ג'יפי"כאשר #MeToo התחיל לתפוס מתיחה, והחדשות היו מרגיזות יותר, הקפדתי להזכיר סטטיסטיקות וסיפורי עולם אמיתי, כדי לתת לחדר שלי בן 12 לקלוט ולהגיב ברמה פילוסופית יותר. אולם ההתבגרות החלה מוקדם, ולכן היא הייתה בקיאה למדי באובייקטיבציה, בהסכמה וברצונותיהם חסרי המעצורים של בנים וגברים.
לאחר שהראיתי לבת שלי כמה מהעדויות של ד"ר כריסטין בלייסי פורד וברט קוואנו, הבנתי שאני רוצה להפוך אותה לאישית יותר. הייתי צריך להסביר את תופעת הנשים בבכות בגלוי בשדות תעופה, ומדוע לא עזבתי את שולחני הרבה במשך שמונה שעות רצופות, דבוקות לשימוע.
אבל הילד שלי פרטי ואינו נוח עם שיחות מין וגוף. פשוט אמרתי 'האם סיפרתי לך פעם על התקופה שזה קרה לי?' היא הנידה בראשה לא. 'בסדר. כאשר - אם - אתה מוכן או סקרן אי פעם, אני יכול לחלוק איתך. אנחנו לא צריכים עכשיו, אבל אני תמיד פתוח. '
לא רציתי להתנדב יותר מדי, או להציף אותה במידע ורגשות שאולי היא לא מוכנה אליהם. אני רק מקווה שהיא עלולה להרגיש בטוחה בידיעה שאמנתי עליה מספיק בכדי לספר לה, אבל דאגה לבה הרך מספיק כדי להשאיר את הפרטים.
מה שעוד לא שיתפתי: זרע סבא שלי התעלל בפארק ליד ביתי בגיל 8. מיהרתי הביתה, ואמי האמינה לי. הגשנו דו"ח משטרתי, אבל בסוף הראיון (לבדו ללא הורים) הקצין סגר את פנקס הרשימות שלו ואמר 'אולי כדאי שתוודא שההורים שלך יודעים היכן אתה נמצא'."
דבי, 43
"מצבי אולי פחות טראומטי מרבים. הצעתי שני חברים שונים של אבי כשהייתי נער. אחד בא מאחור בזמן שישבתי ליד שולחן פינת אוכל, נישקתי את צווארי ולחשתי הערה מאוד ברורה על גופי ואז ליקקתי את אוזני. השני ביקש ממני להתארח בילדים בילדיו לילה כדי שהוא ואשתו יוכלו ללכת למשחק כדורגל בעיר הקולג 'שלהם. ואז, כשעזבה, הוא התקרב ולחש שהוא יעדיף לשלוח את הילדים ואת האישה ולהישאר לסוף השבוע לבדי איתי. שניהם היו מבוגרים שסומכתי עליהם והיו ידידותיים עם ההורים שלי.
כשדיברתי עם בנותיי (13 ו -16) על חוויות אלה, אמרתי להן שבעוד שהחוויות עצמן מרגיזות, חוסר הזעם של הורי היה מרגיז הרבה יותר. שהמשיכו לקיים יחסים חברתיים עם גברים אלה הרגישו לי בגידה. אמרתי לבנותיי שלעולם אסור להן לדאוג לספר לנו אם מישהו - מישהו, אם אנו מכירים אותן או לא - גרם להן להרגיש לא בנוח או שנגע בהן בדרך שלא קיבלו בברכה. אמרתי להם שאבא שלהם ואני תמיד יהיה לנו גב, תמיד אעמוד להם, ותמיד יאמין להם ויתמוך בהם בכל מה שהם רוצים לעשות בקשר לזה. אמרתי גם שהם צריכים להרגיש בטוחים לספר למישהו אחר אם הם לא רוצים לדבר איתנו - שאני רוצה שהם ירגישו שאנחנו זמינים ורוצים להיות האנשים שהם סומכים עליהם, אבל שידעתי באופן מציאותי שהם אולי יעדיפו שלא מדברים איתנו על כמה דברים, והם יוכלו ללכת לכל אחד מחברינו הקרובים ולבטוח שהם יתנו גם עצות טובות ונוחות.
בעיקר רציתי לנרמל רגשות כעס סביב פלישת המרחב והגוף שלהם. רציתי שיידעו שאני כועסת וזה לא בסדר. אני חושב שעברתי את זה. אני בטוח מקווה שכן."
ג'ורג'יה, 36
"אבי החורג התעלל בי מינית מגיל 6 עד 16, וניהלתי שיחה עם כל אחד מילדי (11 ו -16) בעניין. שתי השיחות הונחו על ידי שהן הבחינו בצלקות הפגיעה העצמית בירכיים והיו נוראות ותובענות לתשובות על מה שקרה לי. ניהלתי את השיחה עם בתי בשנה שעברה, והשיחה עם בני לפני חמש שנים."
אנונימי, 30
ג'יפי"יש לי שלוש בנות (גילאי 11, 8 ו -8) ולכן טרם חלקתי איתן את סיפורי התקיפה. אבל אני כן מתכנן.
הייתי במצב בקולג 'בו עברתי לגור עם החבר שלי - הוא עשה עבודה יסודית כדי להתנכר מחברי ובני משפחתי - וכשכבר לא התנהגתי כמו שהוא רצה, הוא התחיל לישון עם אישה אחרת, אפילו להחזיר אותה חזרה לבית שחלקנו. כשהוא היה יוצא ומשתכר והיא לא הייתה זמינה, הוא היה חוזר הביתה ומכפה את עצמו עלי.
מעולם לא סיפרתי לאיש, אבל ביום בו איימתי לספר לחברתו החדשה הוא איים להכות אותי. ניסיתי מאוחר יותר באותו יום להוביל את מכוני למוט טלפון בכביש כפרי אחורי מפותל. הסתובבתי ברגע האחרון, ובזמן שהסכמתי את המכונית שלי על סוללה, שרדתי עם מינימום פציעה.
סוף סוף הושטתי ידידה לחברה וסיפרתי לה מה קרה (פרט לחלק מהתקיפה המינית המתמשכת) והיא שיכנעה אותי להתקשר לאמא שלי. זה עתה סיימתי את הלימודים כמה חודשים לפני כן, אז היא באה והעבירה אותי החוצה ביום אחד, וחזרתי הביתה בהרגשה של כישלון.
מדוע לא דיווחתי? מילא אותי בסיפורים לאורך כל מערכת היחסים בינינו על איך היה לו חגורה שחורה בדרגה רביעית בטא קווון דו, ואיך הוא וסנסיי נהגו לשבור רגליים עבור ההמון בפיטסבורג. הוא גם סיפר לי הכל על כך שהוא אימן את כל המשטרה המקומית באומנויות לחימה.
עד היום סיפרתי רק לאדם אחד את כל הסיפור. אני לא יודע אם אספר לבנותיי את כל הפרטים, אבל אני בהחלט רוצה להכין אותן להתמודדות עם גברים מסוכנים שעוברים התעללות נפשית כמו גם לתקיפה פיזית."
מרדית, 39
"הבת שלי בת 9. לא דיברנו על החוויות שלי בפירוט, אבל היא יודעת שבנים וגברים אמרו כמה דברים לא ראויים. שוב, לא נכנס לפרטים. אבל דיברנו על אונס, הסכמה, ומה המשמעות של כל אחד מהם."
ד"ר טוני, 42
"גרושה, הורה סולו עם שני בנים, מייצרת דינמיקה מעניינת מאוד כשהאם ניצולה משלוש תקיפות מיניות ואלימות במשפחה. לאחר שילדתי את בני הראשון, החלטתי שלא אהיה מרירה או שנאה כלפי גברים. אחרי הכל, איך אוכל לגדל בנים בריאותיים, מאושרים ופרודוקטיביים להיות גברים אם הם חשים בכאבי והתיעוב שלי?
ההתקפה השנייה הייתה מכאיבה יותר פיזית ורגשית מהאונס הראשון, אך האונס הראשון שינה את חיי הכי הרבה. הייתי בת 12 כשהזמנתי שני חברים גברים (בערך באותו גיל) לבוא לדירה שלנו לשחק משחקי וידאו. לא הייתה שום סיבה להאמין שאני בסכנה. למעשה, מוחי לא יכול היה לעלות על שום דבר שקורה לי, במיוחד לא אונס. אונס לא היה אפילו משהו שהבנתי מספיק כדי לראות בו אפשרות. שני הנערים בגיל הרך התחלפו ותקפו אותי עם סכין לצוואר. ידעתי שבנים מתעניינים בבנות בגיל ההוא, אבל זה פתח את עיניי לאלימות הסקס לפני שהרגשתי את העונג שבסקס.
כשהפכתי לאמא לראשונה, הייתי צריך להשלים עם העובדה שיום אחד הבן שלי יהיה בגיל הזה. יום אחד הוא יהיה מסוגל פיזית לאנוס ילדה או אישה. הייתה לי אפשרות להתייחס אליהם כאל צפחה ריקה או להתייחס אליהם כאל עבריינים פוטנציאליים. אולי היו אפשרויות אחרות, אבל בעיניי אלה היו השניים היחידים. בחרתי לראות בהם צפחה ריקה.
הייתי בן 13 בזמן האונס השני. זה קרה בי בשירותים של הבנים בבית הספר התיכון שלי. רמת האלימות הכרוכה בפיגוע עוררה בי תחושה צפה - כאילו הייתי מחוץ לילד שלי צופה שזה קורה לי. האונס הראשון היה שני נערים, ועם ההתקפה שלאחר מכן היו שלושה נערים נוער. כאם, לא יכולתי לשאת את הבנים שלי שעושים מעשים מחרידים כאלה לאדם אחר. הייתי צריך לגרום להם להבין 'לא' ו'להפסיק 'בשלב מוקדם. השתמשתי במונחים כמו 'אין משמעות לא' למעשים מתריסים ו"כבדו את הגוף שלו ואת המרחב שלו / שלה. " המטרה הייתה להחדיר בהם מונחים אלה לפני 'השיחה'. לא רציתי לחכות עד שיהיה מאוחר מדי או מסורבל מדי.
סיפרתי לבני הגדול, עכשיו כמעט בן 20, כשהיה בן 9 או 10. כעורך דין נאום בעניין תקיפות מיניות, זה עצבני שהוא יגלה לפני שאספר לו. אז פשוט אמרתי 'כשאני מדבר בכל המקומות האלה, אני מדבר על דברים שקרו לי כמו אלימות במשפחה, שאתה יודע עליהם ותקיפה מינית. אני מסביר בעדינות את זה כאשר אדם אחד מאלץ אדם אחר לעשות נגיעות רעות בידיים שלהם, טוראים או משהו אחר. ' בחרתי בכוונה שלא להפוך את זה לחלק משיחת המין. לא רציתי שהוא יחשוב שאלימות ומין שייכים לאותה קטגוריה. שיחת המין הייתה על מכניקה, אהבה, בחירות, חופש ואחריות. שיחת התקיפה המינית הייתה על שימוש במין כדי לפגוע באנשים.
בני הצעיר, כיום בן 18, סובל ממחלה נפשית קשה. אז לא דיברתי איתו ישירות על החוויה שלי עד שהיה כמעט בן 13. עכשיו, הוזכר שאני מתכוון לדבר על ההתנסויות שלי עם אלימות במשפחה, אבל השארתי את חלק התקיפה המינית פתוחה לפרשנות. סיפרתי לו בצורה מאוד עניינית כשהוא סיפר לי על ילד שהורבן על ידי עמית אחר. 'אתה יודע שאמא עברה המון, כולל תקיפה מינית ואלימות במשפחה. אז אני מבין מה מרגיש. ' הטמתי את הנושא בשיחה אחרת.
כשגדל, דאגתי להבין את חשיבות הגבולות, לכבד את המרחב הפיזי של האנשים ולבחור מערכות יחסים מתאימות. היה לי חשוב יותר להתמקד בהיבטים החיוביים של מערכות יחסים ומיניות מאשר באלימות. עם זאת, עבדתי עם הצוות הקליני שלו כדי לוודא שהוא מבין מה המשמעות של אנשים לעשות בחירות שמפרות מישהו אחר. הגישה שלי הייתה להפוך את 'השיחה' לדיאלוג מתמשך ופתוח. לעתים קרובות דיברנו בזמן שהיינו ברכב או תוך כדי משחקי וידאו. הבנים שלי לא היו כמו הבנים שאנסו אותי, או האיש שאנס אותי כשהיו בני 7 ו -8, או אבא שלהם שהתעלל בי. הם היו צפחה נקייה.
ניהלתי את השיחה כדרך להעצים אותם ולהגן על עצמם. בחרתי לעזור להם להבין גבולות בכל תחומי החיים - ולא רק סקס - ולשקול בחירות גם בכל התחומים. להוסיף, היה חשוב שיידעו את המגבלות שלי מוקדם, כך שהבינו מדוע אמא לא אוהבת להשתמש בשירותים ציבוריים ובמוזרויות אחרות. כדי שהם ירגישו חופשיים לספר לי את הכאבים העמוקים ביותר שלהם, הם היו צריכים לדעת שאני אנושי. שחוויתי פגוע. שילדותי הושחתה אבל הייתי גמיש, ואלוהים מעולם לא איכזב אותי. אף אחד לא דיבר ממש שמפרט את כל פרטי האונס. הם מכירים קטעים. בני הגדול קרא את ספרי כשהיה בן 18 - ומסר לו הרבה מהפרטים. האונס שלי היה חלק מחיי, ולכן בחרתי לדון בזה לאט כדי שיוכל לדעוך אל רקע חייהם, במקום להתעורר איזשהו טראומטי לגבי מה שקרה לאמא שלהם."
