תוכן עניינים:
דמיין שתלך לפארק עם ילדך. הם נרגשים לרוץ ולטפס ולקפוץ ולהתנדנד, ואתם מוכנים להוכיח שאתם מסוג האמא שמוכנים להיכנס לחול, לרדת קודם לראש המגלשה ולדרג את ציוד המשחקים הרעוע. אלא שאתה לא יכול להיות האמא ההיא … כי הכאב הגופני פשוט יותר מדי. אתה חי עם הכאב הזה כל יום ויום, והאשמה שהוא מביא נדבקת לך כמו דבק. ככה זה להורה עם כאבים כרוניים.
על פי נתוני המכונים הלאומיים לבריאות, למעלה מ- 25 מיליון אנשים חיים עם כאבים כרוניים, המתוארים כאב הנמשך בערך שלושה חודשים ומעלה. חייתי עם כאבים כרוניים כבר כמה שנים ותודות למספר בעיות רפואיות. לעיתים רחוקות אני נהנה מלילה של שינה ללא הפרעה בגלל מצב שנקרא sacroilitis, שמקשה גם על טיפוס או עמידה לאורך תקופות זמן ארוכות. יש לי גם כאבי גב שמונעים ממני להתכופף בנוחות. רגלי מתרדמות לעתים קרובות, ולפעמים קהות החושים נמתחת לזרועותיי. התמודדתי גם עם צורות אחרות של צבע כרוני, ואני לא האדם היחיד או האם שחיה עם סוג זה של כאב מתיש יום-יום.
אני שונא לא להיות מסוגל להיות גמיש כמו ילד שלי. אני שונא את זה שלא תמיד יש לי אנרגיה או סבלנות להתאים לו. אני רוצה להפוך את ילדותו לתקופה קסומה, אך לעיתים רחוקות, אם בכלל, אוכל לעסוק איתו בכל סוג של פעילות גופנית. יש הרבה אמהות אחרות כמוני שמתמודדות עם החרדה והאשמה שמובאות בכך שאינן מסוגלות לעשות יותר עם ילדיהן. דיברתי עם כמה והם כל אחד הסביר את תנאיהם, ויתרה מכך, איך זה משפיע על הורותם.
גרייס, 43
