תוכן עניינים:
באופן אישי, לא אהבתי כל שניה של הנקה. סיעוד בן אדם קטנטן ונזקק הוא קשה ומיסוי, ולעיתים כואב. זה לא אומר שזו לא הייתה חוויה לזכור, או לתעד, כדי שאוכל להסתכל עליה אחורה שנים אחר כך. לאמיתו של דבר, אני טוענת שיש יותר מכמה תמונות שכל אימה מניקה צריכה לצלם במהלך השבוע ההנקה הראשון שלה, ולו רק כדי להזכיר לעצמה (ואחרים!) שמה שהיא עושה זה עבודה. עבודה קשה, מתגמלת, מדהימה.
לעזאזל, אם אני כנה, אני חייב להודות שצילמתי המון תמונות עם בתי בשבוע הראשון לחייה. הכל היה כל כך חדש ומרגש ומפחיד וכל רגע הרגשתי מונומנטלי. צילמתי פחות פחות משמעותית חמש שנים אחר כך, כשבני נולד. זה לא שהוא היה פחות חשוב, זה פשוט שהייתי שם, עשיתי את זה, כביכול. הלוואי שצילמתי יותר תמונות, עם זאת, מכיוון שהנקה הייתה חוויה אחרת לגמרי בפעם השנייה. נאבקתי בהנקה של בתי, אבל לבני היה יחסית קל לינוק בהשוואה ומסע ההנקה שלנו, גם אם קצר, היה מאוד נעים. היה נחמד לתעד גם את החוויה הזו.
ובכל זאת, בין אם צילמתי כמה תמונות ובין אם ניתן לטעון הרבה יותר מדי, אני נרגש מכך שאוכל להסתכל לאחור על השבוע הראשון של חיי האבות עם הילדים שלי ולזכור את כל העבודה הקשה שהשקתי בהנקה. אז למרות שאני יודע שזה יכול להיות קשה להוציא את המצלמה או הטלפון שלך בהתראה של רגע, הנה רק כמה תמונות מניקות שאני חושבת שכל אמא מניקה צריכה לצלם במהלך השבוע הראשון לחייה של התינוק שלה:
תמונה של הניסיון המוצלח הראשון שלך
