תוכן עניינים:
- תפילת "אנא אל תתנו לילד שלי לחלות"
- תפילת "אנא אל תתן להם להרוס את החולצה הנחמדה"
- התפילה "בבקשה אל תתן לילד שלי לקבל פיסת מכנסיים"
- התפילה "אנא אל תתנו להם להיראות כאילו הם קופצים"
- תפילת "אנא תן למישהו לתקן את שיערם"
- התפילה "בבקשה רק שבי בשקט"
יום התמונות בבית הספר הוא טקס מעבר שלמרות הסיוטים שרובנו נובבים מילדותנו שלנו, אנו מתעקשים שילדינו יסבלו. החיוכים המאולצים, הבגדים שלעולם לא היו לובשים בדרך כלל, והאור הזרקורים התרכז בהם? זה הרבה כדי לדאוג לאדם קטן. אבל אנחנו כן, ואנחנו דורשים שהתוצאה של עמלות אלה תתברר בצורה מושלמת. אז לכל המאמץ הזה, ולדעת מה יכול להשתבש, יש לי כמה תפילות שאני מציע ל"אלוהי הצילום "ביום התמונה של בית הספר של הילד שלי.
אני מתנדב ביום התמונות בבית הספר של הבן שלי בשנתיים האחרונות, ותן לי להגיד לך: ראיתי דברים. פלא איך בין הנשירה בשעה 8:15 בבוקר לתמונות הראשונות בשעה 8:35 בבוקר, יש ילדים שמצליחים ליצור קנים של עכברושים שלמים בשיערן. אני חושב שחלק מהילדים חייבים להכין קווי קוורץ למאוורר השולחן הקרוב ופשוט לתת לנו להסתובב עד שכל הבלגן יסתבך שם. המסרקים הזעירים שהם מוסרים לנו מתנדבים נשברים בידינו הרועדות כשאנחנו פשוט מסתכלים על האתגר שלפנינו. ראיתי ילדים גדולים יותר, שידוע לי שלא נשלחו לבית הספר במכנסי טרנינג וחולצה עם חורים, מחליפים מבגדיהם הנחמדים ולבגדיהם הרעועים כי זה הדבר "המגניב" לעשות. ראיתי ילדים שמציקים להם על ידי חבריהם לכיתה בזמן שהם חיכו בתור, עד שהם קפאו מול הצלם (לא?).
הגנים חמודים, ובעיקר מוכנים לחייך ולעקוב אחר הוראות הצלם. אבל כשאתה זוחל לכיוון הציונים הישנים יותר הדברים מסתבכים. אולפן הצילומים של בית הספר שכר בבני הוא הפקה מהודרת, שלמה עם מערך אופנה לצילומי אופנה עם מטריות משתקפות מרובות, תפאורות ותאורה מחמיאה. הצלמים מונחים לבקש מהילדים לבצע מספר תנוחות, כולל תנוחת "קפיצה באוויר" נוראית, שלדעתי היא תהיה חמודה לילדה בת 5, אבל לא כל כך עבור ילדה שמפתחת שדיים שלה ההורה טרם רכש עבורה שום סוג של חזייה. הו, האימה!
באשר לילד שלי, יש לנו אתגרים משלנו בכיתה א 'להתמודד. הנה כמה, ומדוע אני מבקש מאלילי התצלומים לעזור לי:
תפילת "אנא אל תתנו לילד שלי לחלות"
בבוקר יום התמונות, הדבר הראשון שאני שואל את אלומי הצילום הוא שבני לא יתעורר עם איזושהי מחלה מדבקת. האחת, אני מתעב כזאת כיוון שאז אני צריך להתמודד עם זה, ולכאורה לוקח חודשיים לצאת מהמערכת של כל משפחתי. שתיים, זה לא נראה יפה, והצלם עשוי לתת לבני דרגש רחבה כשמצטלם. סביר להניח שהם היו מוציאים את אחת מאותן "עדשות ארוכות" בהן אתה משתמש בספארי או משהו, רק כדי להשיג את הזריקה, מחשש להשיג את מה שיש לבני.
בסדר בסדר. אני גם לא רוצה שהילד שלי יהיה חולה. אבל אתה מבין את הרעיון.
תפילת "אנא אל תתן להם להרוס את החולצה הנחמדה"
ג'יפיאני לא מאותם אנשים שמלבישים את ילדתי בחליפה לשלושה חלקים ליום התמונה. אני רוצה שהילד שלי ייראה כמו ילד, ולא כמו מודעת מחסן גברים. אבל אני כן בוחר את אחד מכפתורי הכפתור היפים שלו ליום התמונה, ולפני שאשלח אותו לבית הספר אני נותן לבני הוראות ספציפיות: "לאהבת אלוהים, אל תשפשף את האף בשרוול שלך."
זה כנראה לא ישנה את ההבדל. בני משתמש בחולצתו לכל מיני ניגוב, כולל אך לא מוגבל ל: מפית, כרקמה, ואולי אפילו כנייר טואלט. מי יודע? איפה שאני רואה חולצה, הוא רואה מקום להפקיד דברים שהוא לא רוצה על האפידרמיס שלו. אני מקווה שהם יכולים לעשות איזשהו פוטושופ "טיפול ספוט"?
התפילה "בבקשה אל תתן לילד שלי לקבל פיסת מכנסיים"
ג'יפיהבן שלי נראה חמוד וניתן להציג ברוב הימים, אבל זה בגלל שאני מלביש אותו בבגדים כהים. ככה אתה לא יכול לראות כתמי עקצוץ. הוא לא כל כך דומה לרוב הבנים בגילו, שמתלהבים מהפעילות הבאה שהם סוגים למהר לסיים את מה שהם עושים כרגע כדי להגיע לזה. זה כולל פיפי.
הבן שלי בקושי יסיים להשתין לשירותים, כשמשהו אחר שתפס את תשומת ליבו גורם לו להפוך לגמלאות שלמות בזמן שהוא עדיין עושה את ה"נענע פיפי "האחרונה. איזה כיף.
התפילה "אנא אל תתנו להם להיראות כאילו הם קופצים"
ג'יפילא להתפאר או בשום דבר, אבל הילד שלי עשה מידה נכונה של דוגמנות למותגים גדולים. הוא יודע לחייך כמו בן אדם. ובכל זאת, כאשר צלם יום לימודים בבית הספר מבקש ממנו לחייך, נראה כאילו מישהו לקח שני ווים לשני צדי פיו ומשך אותם לגזרים בזמן שהוא צורח בשקט. כואב לצפות.
ודוגמנות או אין דוגמנות, האם רוב הילדים בימינו לא מכירים את הצילום? כמה מיליארדי תמונות אנו מצלמים את ילדינו במכשירי האייפון שלנו בשנה? הילדים של היום מוכנים להפוך למלכות הסופי והקווינס והכוכבי אינסטה של העתיד (מחרידים, אני יודע), אז למה הם לא יכולים לקחת תמונה אחת ארוכה ונאה עם הדפס מט עם רקע נעים בצבע אפור כחול שנשלח אלינו סבתא וסבא?
כשאני התנדבתי ביום ה"תמונות ", איבדתי ספירת כמות הפעמים ששמעתי את הצלם ממלמל" אאוש "תחת נשימתו כשהוא מצלם תמונה נוספת של ילד שעושה את" החיוך העצום ".
תפילת "אנא תן למישהו לתקן את שיערם"
ג'יפייש שיגידו שהפרה בתמונה הוא הדבר שתסתכל עליו אחורה ותחשוב שהוא חמוד שנים מהיום. אני לא מסכים. אמי ואני עדיין מסתכלים על תמונת בית הספר שלי בגן הילדים והלוואי שמישהו סידר את השיער שנפל בצורה מסורבלת משני צדי אוזני העצומות (שהיו באותה תקופה גדולות מדי לראש). נראיתי כמו גרסה נשית של ספוק. לא. עדיין לא נגמר בזה.
התפילה "בבקשה רק שבי בשקט"
ג'יפיאחד הקונדסים האחרונים של יום התמונות הוא "לטבול" באמצע התצלום הכיתתי או במהלך הצילום הבודד בזמן שחבריהם צופים בכדי לצחוק אותם. אני בטוח שאף הורה לא צריך זיכרון של הרגע הזה לנצח במקרר שלהם. גם הצלמים אינם מרוצים מדי. אני מתפלל שבני (שבטח אין לו מושג מה זה טבילה, אך יעתיק את המהלך לעבור עם כל מה שהוא) לא יכניס לחצים.
צפו בסדרת הווידיאו החדשה של רומפר, יומני דולה של רומפר :
בדוק את כל סדרות יומני הדולה של רומפר וסרטונים אחרים בפייסבוק ובאפליקציית ההמולה ברחבי Apple TV, Roku ו- Amazon Fire TV.
