6 דברים שכל הורים מגדריים רוצים לדעת

אני אימא מגדרית לשלושה בני אדם די מגניבים, אם אני אומרת זאת בעצמי. ככאלה, אני רוצה לתת לך את הדברים שכל הורה מגדיר רוצה לדעת. כמובן שכדאי להזכיר עד כמה משימה מורכבת באמת, מכיוון שכל הורה למגדר הוא שונה. הם לא רק שונים בהורותם, אלא שהם שונים במה המשמעות של להיות מגדר כנדרש עבורם.

כחברה, אנו מקבלים בדרך כלל כי אמהות שונות זו מזו. לכן כאשר אנו, כאמהות, משתפות את סיפורינו, מרבית האנשים ממהרים להניח כי מי שעושה את השיתוף מדברת מחוויה ייחודית משלה כאם ולא מדברת בעד כל האימהות בכל מקום. עם זאת, ההנחות הופכות לבעייתיות כשיש זהות פחות מיינסטרימית, כמו "הורה מגדיר". כחברה, הנחתנו אז, ככלל, היא שהאדם שמשתף מדבר לכל ההורים המגדריים בכל מקום. עם זאת, ממש כמוך הקורא היקר, אני יכול לדבר רק מההתנסויות האישיות והחיות שלי.

אני, כמו רובנו, מאכלס תפקידים רבים ושונים. אני אמא, מטפלת בטראומה, מאמנת להעצמת מחשבה, מאסטר רייקי, יוגיני מעורר השראה, בן זוג, יצרנית פודינג-זרעים של צ'יה-זרעים, פנים-שכבת-ערסל ועוד המון דברים. אני גם אדם מגדיר. ג'נדרקייר הוא מונח די מרחיב שמשמעותו בעצם מישהו שעבורו הבינארי המגדרי המסורתי אינו מתאים. מערכת היחסים שלי וחוויה של המגדר שלי הולכת ומתרחבת כשאני ממשיכה במסע הגילוי העצמי לאורך חיי. אז, כהורה לציון מגדר, זה מה שאני רוצה שתדע:

המגדר שלי לא "הופך" את הילד שלי לכל דבר

באדיבות רייקה פרל

בדיוק כמו שאנשים סז'נדרים לא הופכים את ילדיהם לניתוח או טרנסג'נדר, ובדיוק כמו שהורים סטרייטים לא הופכים את ילדיהם להומואים או ביסקסואליים, כך גם ההורים המגדריים לא הופכים את ילדיהם למשהו סיסי או טרנסג'נדר. או הומו. או ישר. או משהו אחר.

לפעמים אני אפילו לא יכול לגרום לילדים שלי לאסוף את עצמם, אבל אני הולך לשנות את זהותם המגדרית או הנטייה המינית שלהם? אממ. לא.

אני מאמין שאין גנדרקייר תיבה שצריך להתאים

מגדרקייר הוא מונח שאני משתמש בו כדי להגדיר את החוויה שלי מהמגדר שלי. זהו זה. זה לא קשור לאף אחד אחר ואני לא יכול לדבר עם אנשים אחרים שמגדירים את עצמם כג'נרלר. אין תיבת מגדשים כי טוב, זה סוג העניין.

אני מאמין שהכפייה של אנשים מכאיבה

באדיבות רייקה פרל

חינכתי (למרבה המזל) לרסק את הפטריארכיה ולהתריס בתפקידי המגדר המסורתיים. עם זאת, רק כשהייתי נער למדתי על קיומם של אנשים באינטרקס. רק לפני שהייתי בקולג 'למדתי על אנשים טרנסג'נדרים. על שתי הקהילות דיברו עליהן בגוונים מובהקים, כאילו היו משהו להתבייש או לפחד ממנו. כשקבוצת אנשים סטיגמטית בדרך זו, כנראה שיש דיכוי רציני בעבודה.

זה הטריף אותי איך נוכל ללמוד על "בנים", "בנות", ועל כל החלקים הפרטיים שלהם לגידול תינוקות בבית הספר היסודי, אבל מעולם לא דיברנו על הביולוגיה המלאה של המין, או על הגלקסיה המלאה של המגדר. הרגשתי נבגדת בגלל השמטה חברתית מאסיבית ומנוכלת זו.

כאשר ילדתי ​​בת החמש חלקה איתי את המגדר האמיתי שלה, הייתי בדרגה נוספת של חקר עצמי. אומץ לבה איפשר לי להתמודד עם אי נוחות אישית שהגעתי עד כה מהכביש המהיר כדי להימנע.

הבת שלי לימדה אותי להיות גאה במי שאני לגמרי, ולא רק בחלקים שבי אחרים יכולים להבין או לראות בהם מקובלים. אני עדיין נוהג, ואני עדיין מגלה.

המגדר שלי לא הופך אותי להורה רע (או טוב)

באדיבות רייקה פרל

המין שלי לא קשור באמת אם אני הורה טוב או רע. בדיוק כמו הנטייה המינית שלי, צבע השיער שלי, ה- GPA שלי בתיכון או כל טריוויה אישית אחרת לא באמת, כשלעצמם, אין קשר לשאלה אם אני הורה טוב או רע.

מה הופך כל הורה לטוב או לרע? אני אחלוק את הרעיונות שלי לגבי זה אם תשתף את שלך. בסדר? אתחיל: הורה נמדד בכמות האהבה, החביבות והמשמעת שהם מראים, בשילוב ומאוזן עם ההוראה החמלה של ילדינו לאהוב את עצמם, את העולם, ואת זה. עכשיו תורך.