תוכן עניינים:
- לשלב דמוקרטיה בהחלטות יומיומיות
- קשר זה לטלוויזיה או לסרטים
- הראה להם כיצד הבחירות עושות שינוי
- תיגש אותם!
- למדו אותם אמפתיה
- אפשר להם להשתתף
פוליטיקה וילדים הם חברים טבעיים למשחק. אני יודע שכנראה שזה לא נראה ככה, אבל פשוט תחשוב על זה לרגע. חשוב על מה שהילדים שלך רוצים על בסיס יומי. הכוח לקבל החלטות. הם רוצים לנצח, הם רוצים להיות צודקים. הם רוצים שאנשים יסכימו איתם וישתחוו לרצונם. אז אתה יודע … הם בעצם פוליטיקאים קטנים, נכון? אבל איך גורמים לילדים שלכם להיות מעורבים בפוליטיקה?
כאמא לארבעה בנים, אני יכולה לומר לך שזה היה סיפור שונה אצל כל ילד. שלושת החבר'ה הצעירים שלי כולם ניהלו את הסולם מלהט באופן אקטיבי לחוסר עניין. יש לציין שלכולם דעות חזקות מאוד לגבי מועמד אחד בפרט במירוץ לנשיאות 2016. (אני אתן לך שלוש ניחושים לגבי איזו מהן.)
בני הבכור, מצד אחד, היה פוליטיקאי טבעי. לנצח הוא אחראי על הדברים עם חבריו, והחליט מי יעשה מה ומתי ולכמה זמן. הוא יכול להתווכח את דרכו החוצה מכל מצב כמעט. אבל מעבר לאותם סטראוטיפים ציניים שכולנו מכירים, הייתה לו תכונה אחרת שאני נוטה להשוות עם פוליטיקאים טובים. הוא נולד עם אמפתיה טבעית. אפילו כילד קטן רצה לעזור לאנשים, במיוחד אנשים שלא חשב שיכולים לעזור לעצמם.
אם אני כנה, הייתי אומר לך שהיה לי עניין בפוליטיקה עד שהילדים שלי היו מגיעים. בשלב זה פקחתי סוף סוף את עיני ושמתי לב לסביבה ההולכת ומידרדרת, לבעיות בתחום הבריאות, לכלכלה המטרידה. רציתי שינוי לילדים שלי. אבל יותר מזה רציתי לשנות דברים לעצמם. וכאן ניסיתי (לנסות) לעשות זאת.
לשלב דמוקרטיה בהחלטות יומיומיות
מי רוצה פיצה ומי רוצה המבורגרים? האם אתה מעדיף ללכת לפארק או למוזיאון? איזה צבע עלינו לצבוע את האמבטיה? הבית שלנו הוא דמוקרטיה שמתפתחת כל הזמן, ובני למדו לשדל עם הטובים שבהם. כשאחד מהם רוצה, נגיד, ללכת לקולנוע והאחרים רוצים להסתובב בבית, האיש המוזר מתחיל את הקמפיין שלו. הוא מרים קדימונים מהסרט שהוא רוצה, מציע (אני מתבייש להודות) בשוחד קטן או "תמריצים". עד שהוא מפרק את האחרים. למזלי אני נשאר נשיא משק הבית של מקגווייר ועדיין מחזיק בכוח וטו. אז אולי אנחנו קצת יותר כמו דיקטטורה.
קשר זה לטלוויזיה או לסרטים
הבן שלי עזר לי פעם להחליט למי אני מצביע בכך שקשר את הבחירות למשחק הכס. לפני שאתה שופט, הוא כמעט גבר. בנוסף, אנלוגייתו של לניסטר לעומת ברתאון הייתה שירה טהורה. המציאות היא שהילדים שלך בטח מתחברים לדמויות האהובות עליהם בטלוויזיה יותר ממה שאתה מבין. אז אם אתה יכול למצוא דרך לעשות אנלוגיה פוליטית מגובשת, למשל, בובספוג מכנס מרובע, אתה זוכה בהורה השנה!
הראה להם כיצד הבחירות עושות שינוי
אני לא יודע מה איתך, אבל הבחירות בעצמם היו בעצם הדבר האהוב על הילדים שלי. אם אתה יכול להראות להם כיצד בחירות עושות שינוי, זו דרך פשוטה באופן מטעה לגרום להם להבין את יסודות הפוליטיקה.
תיגש אותם!
אני חושב שצריך לטפח תחושת זעם בריאה. אין שום דבר לא בסדר בכך שהילדים שלכם מפוטרים בגלל העוול שבעולם. לא תמיד התשובה היא להגן עליהם, כמו גם ההורים שלנו. אם אתה רואה משהו לא בסדר, ראה מישהו משקר או שהוא אכזרי או פוגע, דבר. למדו את ילדיכם לדבר. הראה להם דוגמאות לפוליטיקאים שמדברים והופכים את העולם למקום טוב יותר.
למדו אותם אמפתיה
ועכשיו אחרי שפטרתם אותם, הזכרו להם את החשיבות המונומנטאלית של אמפתיה. אם זה לא בא להם באופן טבעי (ואל תדאגי אם זה לא מיד, ילדים הם יצורים קטנים אנוכיים להפליא), הוביל דוגמה. נסו להראות להם כיצד לתת שטויות על אנשים אחרים בכל יום ויום. הטמיע בהם את הצורך לתת זבל על הדרך בה מתגלה העולם שלנו. אם אתה מצליח לעשות את זה … מדוע, לא להילחץ בך יותר מדי מכאן, אבל העולם עלול להתברר כמקום יפה בכל זאת.
אפשר להם להשתתף
קח את ילדיך להפגנה אם אתה באמת מרגיש אמיץ. הם יוכלו לראות כמה אנשים מתרגשים מתגברים גם על הפוליטיקה ועל המערכת הדמוקרטית - פשוט, אתה יודע, היזהר באיזו הם משתתפים.
יש המון דרכים לגרום לקטנטנים שלכם (או לא כל כך קטנים) להיות מעורבים בתהליך הסבוך לפעמים של הפוליטיקה האמריקאית - רק זכרו שהם בטח ירצו גביע גלידה אחר כך. (מי לא?)
