תוכן עניינים:
- הוא סיפק הסחת דעת
- הוא עצר אותי מלעשות בחירות גרועות
- הוא הזכיר לי כמה אני צריך לדאוג לבריאות הנפש שלי
- הוא החדיר בתוכי דחף להצליח
- הוא הראה לי כמה כיף החיים יכולים להיות
- הוא לימד אותי כמה עדיין אוכל לאהוב
חיי מחולקים לשני חלקים: לפני מות התינוק שלי, ואחרי שהתינוק שלי נפטר. מעולם לא חשבתי שאהיה בסדר אפילו מרחוק אחרי שהבת שלי נפטרה, מה גם שרציתי חור של דיכאון, חרדה ומחשבות אובדניות. אז כשגיליתי שהייתי בהריון כמה חודשים אחר כך הופתעתי … והודיתי. לא, ועדיין לא, ראיתי את בני כמחליף, אבל התינוק שלי הקשת עזר לי לרפא בכל כך הרבה דרכים. דרכים שאני, בכנות, לא ידעתי שהן אפשריות.
חלק ממני עדיין מאמין שההריון שלי התרחש הרבה יותר מדי מוקדם. כשגיליתי שהייתי הולדת ללדת את קשת הקשת שלי, אני עדיין נאבקת להוציא את עצמי מהדיכאון, וכל כך הרבה מחיי הושפעו מאוד מהטראומה של חווית הלידה שלי ואובדן ילדתי. באותה תקופה לא קיבלתי שום סוג של תמיכה או טיפול לבריאות הנפש, ולא היו לי משאבים או עזרה אמיתיים לעשות זאת. וכשבני נולד ונאלץ להישאר בפגייה במשך חודשיים שלמים, הדברים הסתבכו עוד יותר. הטראומה שלי הייתה מורכבת, הופעלתי והתמודדתי כתוצאה מכך.
אבל דרך כל זה, ובלי שהוא ידע, נוכחותו של בני עזרה לי לדחוף לעבר חיים בריאים יותר; חיים שהגיע לי; חיים שהניעו אותי בכיוון הנכון: קדימה. הוא מילא אותי באהבה נצחית, ובעוד שהוא לא יכול למחוק את האובדן שחשתי או את ההרס של אובדן ילד, הוא עזר לי לרפא בדרכים הבאות:
הוא סיפק הסחת דעת
אני לא מתכוון שזה יישמע נדוש, אבל באמת הייתי צריך משהו שיעזור לי להפסיק להתמקד באובדן הקודם שלי. זרקתי את עצמי ראשית לעבודה, אבל העבודה פשוט לא הספיקה. זה לא אומר שמישהו צריך להביא תינוק לסיום דעתו מסוגיות החיים הגדולות, אבל הייתי משקר אם הייתי אומר שהנוכחות של בני לא עוזרת לי להחלים. לידת תינוק קטן ויפה להתמקד בו בהחלט עזרה לי לנקוט בצעדים הנדרשים קדימה. לפעמים כשאתה עוזר לאחרים, אתה עוזר לעצמך שלא במתכוון.
הוא עצר אותי מלעשות בחירות גרועות
לא שתיתי בכבדות או על בסיס תכוף אחרי שהבת שלי עברה, אבל לא קיבלתי את ההחלטות הטובות ביותר והיו רגעים שהעליתי את עצמי לגמרי. אבל כשגיליתי שהייתי בהריון עם בני, הפסקתי לשתות לגמרי, ואחרי שהוא נולד, נשבעתי לא לשכנע אותי עד כדי כך שלא יכולתי גם לטפל בו.
בלי הבן שלי, יש סיכוי שהייתי נופל להרגלים הרעים של שנות העשרים המוקדמות שלי, ואולי הנישואים שלי לא היו שורדים.
הוא הזכיר לי כמה אני צריך לדאוג לבריאות הנפש שלי
חוויתי דיכאון חזק לפני הלידה כשהייתי בהריון עם בתי. זה לא היה ממש חזק כמו הדיכאון שחוויתי כשהייתי בהריון עם הבן שלי, אבל הוא עדיין היה שם.
אחרי כשנה של אמהות והכרה באיזו השפעה הייתה עלי עדיין הפרעת לחץ פוסט טראומטית (PTSD) משתי הלידות שלי, החלטתי שאני צריך לפנות לעזרה. ראיתי ומטפלים מאז ומאז, ועשיתי את מה שאני יכול לעשות מדיטציה וטיפול בבריאות הנפשית שלי. אני חייב את זה לבני, ואני חייב את זה לעצמי.
הוא החדיר בתוכי דחף להצליח
כאישה רווקה נטולת ילדים לא ראיתי את הסיבה לחסוך כסף. חייתי משכורת למשכורת, לקחתי כל משרה ששכרתי נמוך ויאפשר לי לנסוע ולכתוב.
כתבתי את המאמר הראשון שפורסם בהריון עם בני, ולקחתי על עצמי עבודות פרילנס נוספות כשהיה כבן 6 חודשים. אחרי שהוא נולד הבנתי שאוכל לכתוב למחייתו, וכל שנה מאז לידתו אני רוצה יותר לבני, למשפחתי ולעצמי. אני יודע כמה חשוב להמשיך להתמקד בקריירה ולהשיג את המטרות שלי. הרי יש לי קטן שצופה.
הוא הראה לי כמה כיף החיים יכולים להיות
אחרי שהבת שלי נפטרה לא בכנות לא חשבתי שאחייך או אצחק שוב, ובמשך זמן רב לא. ואז הבן שלי נכנס לעולם, והבנתי שאני יכול להיות מאושר והחיים יכולים להיות מהנים. כן, בטח הייתי לומד את השיעור הזה ללא קשר, אבל בני כל הזמן מזכיר לי שמגיע לי למצוא את השמחה בחיים. הוא מזכיר לי לשחק, לעצור ולהריח את הוורדים (תרתי משמע), ושהחיים טובים יותר כשאתה עושה.
הוא לימד אותי כמה עדיין אוכל לאהוב
אחרי שהבת שלי נפטרה, הייתי משוכנע שלעולם לא אאהב עוד ישות קטנה. אבל אז נכנסתי להריון בתינוקית הקשת שלי, ושמעתי את פעימות הלב שלו בפעם הראשונה, והרגשתי שהוא בועט, וילדתי אותו. וכשהסתכלתי עליו סוף סוף והחזקתי אותו בזרועותיי והנחתי אותו על החזה שלי, הבנתי שאני מסוגל לאהוב תינוק אחר בכל זאת. לבי צמח להכיל את התינוק הקטן והמושלם הזה, ועכשיו חלק מהלב מסתובב בעצמו בעולם - תזכורת לכל האהבה שאני עדיין מסוגלת לחוש.
