תוכן עניינים:
בעבורי, הלידה והלידה היו חוויות אינטנסיביות. חוויתי לידה של שלושה פיסות, שכל אחת מהן שונה באופן דרמטי ועוצמתית להפליא בדרך הייחודית שלהן. מבחינתי, יש משהו מיוחד להפליא בשמיעת סיפורי לידה, וזו הסיבה שביקשתי מאמהות לחלוק את החלק החזק ביותר בעבודה ובלידה עבורן. בתקופה בחייו של אדם בו פחד וחוסר וודאות יכולים לתפוס, לשמוע את הסיפורים המעצימים הללו זו תזכורת נפלאה שבעוד לידה יכולה להיות מפחידה, זה יכול להיות גם עדות לעוצמה פנימית אמיתית.
אני לא יודע אם אוכל לבחור רק חלק אחד חזק מכל אחת מחוויות הלידה והלידה שלי, אך מכיוון שביקשתי מאחרים לשתף, זה רק הוגן שאעשה את אותו הדבר. עם ילדתי הראשונה החלק החזק ביותר של 15 שעות הלידה המסוררות והלא-מורשות יצטרך להיות קשר בין שני רגעים טרנספורמטיביים לא פחות. הראשונה, כשאיבדתי את יכולתי לדבר והמחשבה הרצינית שהמשיכה להסתובב במוחי הייתה, "מדוע אף אחד לא ירה בי בראש?" השני, שחרורו הבלתי ניתן לתיאור, מתעוות, של אדם שלם וחלקלק שוצף מתעלת הלידה שלי. בלי הגזמה, הרגשתי כאילו היקום עבר דרכי.
עם ילדתי השנייה החלק החזק ביותר היה האמון הלא מורכב שהיה לי בגופי. ידעתי שאוכל לעשות זאת. לא משנה מה קרה, ידעתי שאני יכול לסמוך על גופי שילד את התינוק שלי. אמון עמוק כמו שום דבר אחר. לבסוף, הרגע החזק ביותר של העבודה שלי, כנראה, היה הסליחה וההשתחררות מהציפיות מהלידה "המושלמת". מעולם לא רציתי לקבל השראה ולעולם לא רציתי לקבל אפידורל. בלידה זו היו לי גם וגם, אבל במקום אכזבה חשתי עדינות כלפי עצמי והכרת תודה כלפי מדעי הרפואה.
אני מתכבד לחזות באמהות האלה כשהן חולקות את החוויות החזקות ביותר שלהן בעבודה ולידה:
ג'ני
ג'יפי"הרגע החזק ביותר היה השבריר השני בו החלטתי להמשיך לדחוף במקום לחכות להתכווצות הבאה. התגברתי על ידי שכנוע ומחויבות להוציא את התינוק הזה. זה היה רגע של גאווה וכוח ואחריו הקלה מוחצת אהבה כשבתי עשתה את הכניסה שלה לעולם."
קסנדרה
"הכאב של צירי לוויתנים בגב במשך למעלה מ -24 שעות."
פטרינה
ג'יפי"לשחרר את הפחדים מהלידה. גם הלידה וגם לא ההכנה באופן טבעי. אם הייתי נאחז בתוכנית הלידה שלי זה היה הורס את השמחה, השחרור והנס של לידת תינוק.
אני שם את העולם בצד בזמן המסירה מכאן ואילך. אתה אף פעם לא שומע כל כך הרבה דעות כמו בהריון, ובהמשך כאם על מה שאתה צריך לעשות. מצבי הנפשי התמקד בבטיחותו של הקטן ולעצמי. האימא המתביישת נפטרה ולא היה אכפת לי מתהליך הלידה או הסיפור של אף אחד אחר. זה היה הסיפור שלי וזה היה כותב את עצמו. הייתי עם הנסיעה לרכיבה. השחרור הזה היה הכוח כי לא משנה מה קרה, עשיתי מה שהרגיש נכון. עברתי מפחד מלידה ללהיטות לזה ומפחד לא להעביר הכי טבעי שאפשר לשלום על הכל.
מרגע שהמים שלי נשברו והפיטוצין הפעיל את התכווצויות הכוח המלא, קרה הרבה. אחרי 30 שעות עבודה והרבה נקודות החלטה, היה לי קטע ג. במהלך קטע ה- c ההרדמה לא עבדה ובזמן ששמעתי ש"חלון "בו יישאר כאב אפשרי, לא הייתה לי שום דרך לדמיין את הסיטואציה בה מצאתי את עצמי עם רגלי נעות על השולחן.
שברתי את הציפורניים מתחת למנוחות זרוע המתכת, ושמעתי את השריטות על הרפידות ברגעים אחרים. שמעתי את כולם עוברים את הנושאים, האופציות היו מעטות, ונשארתי באחריות. הייתה לי אפשרות ברגע שהבינו שהרגליים שלי עוברות להפסיק את ההליך ולהיות תחת הרדמה כללית, אבל סירבתי עד שהתינוק היה בחוץ כי הייתי צריך לדעת שזה בסדר.
כאיש מקצוע בתחום הבריאות ידעתי שאין שום דבר שהם יכולים לעשות אחרת מכיוון שלחץ הדם הנמוך שלי לא יאפשר להם לעשות משהו כדי לתמוך בי אלא הכניס אותי תחת. האפשרות הייתה להמשיך במשלוח ולהכניס אותי ברגע שאמרתי שזה בסדר. בין ההרדמה הכללית והנס של הורמוני הלידה, נתמכתי כשבחרתי לעשות זאת שוב. לאחרונה נולדתי ילד נוסף לפי סיווג מתוכנן לאחר חלון הזמן של ה- VBAC. שני ילדים קטנים ובריאים ואין חרטה על כך."
פריסילה
ג'יפי"עברתי היריון מאוד מסובך עם בני, שהוא התינוק שלי בקשת. הרגע הכי מדהים היה במהלך הדחיפה הסופית. אני זוכר את בעלי צעק עליי לדחוף בכל הכוח (הבן שלי" נתקע "ואת הרופא היה מודאג).פתאום זה הרגיש כמו כל הכאב והלחץ שהופעלו, כמו להוריד מכנסיים צמודים באמת. הם התכוונו לקחת את בני למלכידה, אבל בעלי ידע כמה חשוב לי פשוט תראה ותחזיק אותו לרגע (מעולם לא יצא לי להחזיק את הבת שלי בזמן שהיא חיה). לראות את התינוק הענק והמעורבן והרזיז הזה שמגיע אלי ממש היה סוריאליסטי. בקושי יכולתי להאמין בזה. רק זוכר שהסתכל בעיניו הגדולות והופתעתי מהגודל שלו (הוא היה מעל 9 £). ידעתי שהם צריכים לבדוק אותו מיד אחרי שהייתי בסדר שהוא נלקח ושלחתי את בעלי להיות איתו ואמרתי לו לא לעזוב את הצד שלו. לעולם לא אשכח אפילו רגע אחד מזה."
בי
"כשאתה מרגיש שכל הנשמה שלך מתנפצת מהאווירה."
רחל
ג'יפי"עבורי החלק החזק ביותר בעבודה היה נוכחות הפעוט שלי. עם בני החדש, התעוררתי קצת אחרי 3:00 בבוקר מלא. הכל עבר מהר מאוד, ועד 3:30 בבוקר ידענו שאנחנו צריכים להגיע ל מייד כשבעלי האכיל את הארנבונים שלנו, הייתי צריך להכניס את הילדה שלי אז בת שנתיים לציוד מזג האוויר הקר שלה. בשלב זה הייתי במעבר, התכווצויות גב אל גב ללא הפסקות, ועשיתי כפתורים קטנים ויכולתי לשרוד את עצמי רגועה וביחד למענה, עובדת דרך זה כדי לא להפחיד אותה. לא היה זמן להפיל אותה בהתחלה של הורי, אז בנסיעה דיברתי איתה בשלווה על המתרחש, התחושה ההישגית והשליטה הזו גרמה לי להרגיש אחראית לחלוטין על הלידה וגרמה לי להרגיש כמו אמא עוצמתית. התינוק נולד בקומת בית החולים דקות אחרי שהגענו, ואני אוהב בידיעה שאם היא תזכור את אותו לילה, היא תדע שעבודה לא צריכה להיות מפחידה."
שמחה
"החלק החזק ביותר בעבודה הוא כשהאחות שלי העבירה לי מראה כדי שאוכל לראות את הראש של התינוקות שלי כשדחפתי אותה החוצה. החלק השני החזק ביותר היה כשמסר לי את התינוקת החיה והנשימה שלי."
