תוכן עניינים:
הנקה יכולה להיות חלום יפה, ערמומי, או סיוט מחריד. למזלי, הייתה לי הזדמנות לחוות את שניהם. אנשים, כמו גם נסיבות, יכולים לעשות או לשבור את מסע ההנקה שלך, וכל אחד מהנסיעות שלי היה כל כך שונה עד שהקבוע היחיד היה, טוב, אני. בטח, היו הרבה משתנים ששיחקו את ההצלחות והכישלונות שלי, אבל בסך הכל זה היה תלוי בי לגרום לזה לעבוד או למצוא אלטרנטיבה. גם הנקה לא הגיעה לי "באופן טבעי". למעשה, זה היה מאבק אמיתי. בפעם הראשונה שהניקתי הפסדתי את המאבק הזה, אבל בפעם השנייה התמדתי.
כשהיה לי את הבת שלי, בכורי, לא היה לי שום מושג מה אני עושה. לא לקחתי שיעורי הנקה מכיוון שהנחתי בטעות שהנקה היא חוויה טבעית לחלוטין שכל הנשים יכולות לעשות ללא מאמץ, ובכן, מדוע אני אצטרך שיעור למשהו שגופי נועד לעשות בכוחות עצמו? מסתבר שהייתי צריך לקחת את הכיתה ההיא. בתי סירבה לתפס, ואחרי ניסיונות רבים שנינו אני וצעקנו ובכינו. הפטמות שלי דיממו, היא הייתה רעבה, ואחרי שבוע בערך ויתרתי והתחלתי לשאוב. ואז התחיל הקשר הכי שנוא בחיי: הקשר בין שדי למשאבת השד.
עם זאת, בני היה סיפור אחר. ידעתי את כל הדברים שעשיתי בעבר בצורה לא נכונה, ואת כל המכשולים שהייתי בטוח שעומדים בפניהם, אז הייתי מוכן. בעלי ואני למדנו שיעור הנקה והיינו ההורים הלא חדשים החדשים שנכחו. הגעתי לשיעור עם מטרה יחידה: ללמוד כיצד להביא את הילד שלי לתפס. זה כל מה שרציתי. כשנולד בני, התעקשתי גם על תשומת ליבו של יועץ ההנקה. בעיקרון אמרתי לכולם בבית החולים שאני מתכנן לבקש את היועץ כמה שיותר, כי הייתי צריך ללמוד להניק את ילדתי לפני שיצאתי מבית החולים, ובכן, לא היה הרבה זמן. הנחישות, העקשנות, המחקר והנכונות שלי להכין היו, לדעתי, אחראיות למסע ההנקה המוצלח שלי עם בני. אבל אני יודע שלא הייתי המשתנה היחיד במשחק שלי במהלך ההנקה האחרונה, והאנשים למטה יכולים לעשות או לפרוץ את המסע הזה עבור כל אמא חדשה שמקווה לאחות את ילדה.
התינוק שלך
