9 דברים אינטנסיביים שלא הייתי מוכנה אליהם כשהפכתי לאמא עובדת

אפילו כשבתי בקושי הייתה מספיק זקנה כדי להתגבר על רגליה, ידעתי שאני רוצה קריירה. באותה תקופה עסקתי בפרילנסינג של פרויקטים שונים בצד כדי לעזור בתשלום חשבונות, אבל הרגשתי מוכנה לקחת על עצמי יותר. למעשה, השתוקקתי לזה. עם זאת, היו כל כך הרבה דברים עזים שלא הייתי מוכנה אליהם כשהפכתי לאמא עובדת. אני מניח שיכולתי לומר שיצאתי למסע באופטימיות תמימה. הייתי רוצה לחשוב שהייתי זהיר ולתת לעצמי לעבור, כי קשה היה לדעת כמה קשה יהיה לאזן בין חיים ועבודה, אבל לא הייתי זהיר אז אני לא מצליח לעבור. אם כבר, קפצתי לחיי "אמא עובדת" עם כל מה שבי.

כשמדובר בקריירה שלי, ידעתי איזה מסלול רציתי לנסוע כל עוד אני זוכרת את עצמי, אבל ככל שהתבגרתי והחיים התערבו, עברתי אחרי "דרך החיים" הפתגמית שלי. לא הלכתי בדרך המסורתית לקריירה שלי, אבל זה בסדר. הגעתי לכאן בסופו של דבר, ותקופת הזמן הזו אפשרה לי לצמוח לעצמי כאישה, ובסופו של דבר, כאישה ואם.

עד שהיה לי את בתי ובני, בעקבות חלומותיי הפכו מאתגרים יותר עם כל פרויקט שקיבלתי על עצמי וכל עמדת כתיבה שקיבלתי בשמחה. רציתי להיות אמא פנטסטית, אבל הייתי צריכה גם את הקריירה הזו, ככותבת, כדי להיות האני הכי טוב שלי. הבעיה הייתה שהשניים לא תמיד היו רשת. היו הרבה כאבי גדילה ובשלב מסוים לקחתי על עצמי משרה חלקית מחוץ לבית, מה שרק הוסיף לתחושות העזות שחשבתי שאני מוכן אליהן, אבל לגמרי לא הייתי.

עכשיו שמצאתי קצת חריץ עם האופן בו אני עובדת ואמא במקביל, הדברים טובים יותר. הרגעים המפוצפצים הראשונים האלה אחרי שהחלטתי שאחפש את התשוקה שלי במשרה מלאה גרמו לי לשאול עד כמה אני רוצה "שיהיה הכל." עם זאת, הנה כמה מהרגשות האלה שהיו לי, כשהפכתי לאמא עובדת (שלפעמים אני עדיין נאבקת בה היום).

כמה הייתי עייף

ג'יפי

ידעתי שלקח על עצמה את תפקיד האם ואשת הקריירה יהיה מיסוי, אבל לא ציפיתי עד כמה המיסוי. מעולם לא הלהטטתי עם השניים לפני כן, אז לקח זמן להבין את הדרכים הטובות ביותר לנווט בימי. אף על פי כן, ניהול זמן הוא המפתח או שאגשש ונכשל בכל מה שאני אחראי עליו.

כמה קשה היה למצוא איזון

ג'יפי

אני לא לגמרי בטוח שאפשר להשיג איזון כשאת אמא וקיימת קריירה. אני הטיפוס שצריך להיות זה שאחראי על משימות היום, לוחות הזמנים של ילדי וכל אחריות העבודה שלי. אני מתחיל לחוש המום והגשמה מוחלטת, אך עדיין לא מצאתי איזון אמיתי. בדרך כלל אני נותן יותר להורות או לקריירה שלי בכל זמן נתון, אך לא את שניהם בו זמנית. ואז, כמובן, יש הזמנים שאני עושה אחת כזו, אבל חושב על השני. אני קורא לזה "קללת האמא העובדת", כי אני רוצה לעשות את הכל ולהיות נהדר גם בזה. אבל זה לא תמיד קורה ככה, ולקח לי הרבה זמן לקבל את זה שאולי זה מה שהאיזון הוא בעצם.

כמה הייתי מוצף

GIPHY

כשניסיתי לראשונה לנווט במי האימהות העובדות, הכל הרגיש כמו יותר מדי. או שלא ביליתי מספיק זמן עם התינוק שלי או שלא הקדשתי מספיק זמן לעבודה ולעבודה פרילנסרית. אני חושב שנשים נשפטות באופן לא הוגן בגלל שהן עושות את שניהם, ולא משנה כמה אנחנו מצליחים זה הכישלונות שאחרים מציינים. כן, ביליתי זמן רב בבניית קורות החיים שלי, אבל זה גם אומר הרבה אוכל לקחת או ארוחות קפואות. מצד שני, כן, היה לי לוח זמנים ספציפי עם התינוק שלי. פירוש הדבר היה שעליי לפצל את עבודתי לחלקים שונים של היום.

באיזו תדירות נכשלתי

ג'יפי

איכס. אני עדיין נכשל. הרבה. חלק מלהפוך לאמא עובדת פירושו ללמוד לקבל את זה שכישלון נתפס הולך להיות בלתי נמנע. לפעמים אני נכשל בסוף ההורות ולפעמים בסוף העבודה. בלי קשר, ממש לא הייתי מוכן לזה. בפעמים הראשונות שחוויתי את מה שנחשב לי ככישלון, הייתי ממש קשה לעצמי. הציפיות שלי לא היו מציאותיות וכתוצאה מכך גרמו להרבה מתח מיותר.

כמה הייתי מערער על החלטתי

ג'יפי

מכיוון שהדברים לא התנהלו בצורה מושלמת בשבועות הראשונים של לקיחת עבודה רבה יותר והיותי אמא שהייה בבית, תהיתי אם בכלל קיבלתי את ההחלטה הנכונה. אם היה כל כך קשה להיות טוב בשניהם, אז אולי בחרתי לא נכון.

זה מה שטענתי בראשי בסוף כל יום. זה היה אינטנסיבי, אבל אני כל כך שמח שדחקתי. אם לא הייתי, לא הייתי במקום שאני נמצא עכשיו.

כמה קשה היה למצוא סיטרים

ג'יפי

חלק מהמאבק האישי שלי היה למצוא מישהו שיצפה עם בתי כדי שאוכל לעשות עבודה. לא גרנו קרוב למשפחה ובעלי עבד הרבה. זה ירד לי ולתזמון הנוקשה שלי שיחסוך אותנו רוב הזמן (מלחיץ ככל שיהיה). ברגע שעברנו והיה לי את הבן שלי, העבודות שלי התרבו, אבל היו לנו אפשרויות נוספות אם הייתי זקוק לתינוק סיטר מדי פעם. עדיין, וגם היום זה מסתכם בי ובילדי ובדרך בה אני מנהל את זמני.

כמה מעט הייתי רואה את בן זוגי

ג'יפי

חשבתי למצוא זמן עם בעלי קשה לפני שהתחלתי לעבוד כל כך הרבה. לאחר מכן? כן, זה היה ברמה הבאה קשה. לוחות הזמנים שלנו התנגדו אחד לשני (עדיין סוג של לעשות) ושהילדים הזקוקים לתשומת לבנו, אני כאמא עובדת התכוונה להיות בררנית באילו פרויקטים אוכל לעבוד עליהם בכל זמן נתון. כשזה הגיע לזה, לפעמים הייתי צריך לדחות את העניינים (כמו פרויקטים נוספים או שעות נוספות בעבודה במשרה חלקית), אם זה אומר זמן איתו.

כמה הייתי מפספס זמן איכות עם הילדים שלי

ג'יפי

הדבר המצחיק בלהיות כל הזמן בבית עם הילדים שלי זה שאני מתגעגע לרגעים, אפילו כשאני ממש שם. המוח שלי נסחף כל הזמן לעבודה או לדברים אחרים שצריך לעשות, ובכנות, אני לוקח את זמני איתם כמובן מאליו. כשאני עובד (במיוחד מחוץ לבית), אני ממש מתגעגע לכל הדברים שבדרך כלל היו מעצבנים אותי בבית. להיות אמא עובדת זה מוזר ככה.

כמה נהניתי ומתעבה בו-זמנית "שיש את הכל"

ג'יפי

הדבר הכי אינטנסיבי שקרה כשהפכתי לאמא עובדת היה הבלבול הרגשי. התרגשתי לצאת למסע הקריירה שלי ולהתחיל לעקוב אחר החלומות שלי, אבל פחדתי להיכשל כאמא. הייתי אסירת תודה לילדיי, אך לא יכולתי להתעלם מהמשיכה שבלבי לנסוע בדרכים אחרות שלא היו כרוכות באמהות. זה לקח הרבה שיקול דעת, אבל בסופו של יום, אני מניח שכן "יש לי הכל". יש לי ילדים מדהימים שאני גאה בהם, וקריירה שמגשימה אותי.