תוכן עניינים:
- אתה מרגיש פתאום זקן
- ייתכן שתקדיש זמן להתרגל לגופך
- ההתאמה לחיים החברתיים החדשים שלך, או חוסר מהם, היא מעט מביכה
- קביעת עדיפות מתמדת של צרכיו של מישהו אחר משלך היא התאמה, בלשון המעטה
- ניסיון לנהל שיחות מבוגרים יכול להיות קצת טריקי
- אתה מגלה רמה חדשה לחלוטין של תשישות
- אתה מסתכל קצת על חדשות מגמות
- באופן כללי, אתה פשוט מרגיש הרבה פחות רלוונטי
- לפתע השיר, "לא ילדה, עדיין לא אישה" מדבר אליך כרכים
להיות אימא בכל גיל בהחלט יכול להיות מאבק, אבל כל שלב בחיינו מציג מערכת אתגרים ספציפית. נשים שהופכות לאמהות כשהן מתבגרות מתמודדות עם הנסיבות המיוחדות שלהן, ואילו גם נשים שהופכות לאמהות בשנות ה -30 או ה -40 לחייהן יש מערכת מכשולים ייחודית משלהן. בעוד שרוב הנשים שיש להן ילדים הופכות לאמהות בשלב כלשהו במהלך שנות ה -20 לחייהן, יש בהחלט רשימת מאבקים שרק אמהות בשנות העשרים לחייהן מבינות.
אין גיל "נכון" להפוך להורה, ואני בהחלט אמהר לטעון שגם כשאתה חושב שאתה "מוכן" להיות אמא, אתה בהחלט מוכן להיות אמא. הפכתי לאמא בשנות ה -20 לחיי, בכוונה, ולמרות שהרגשתי שהייתי מוכנה כמו שאדם באמת יכול להיות, עדיין לא הייתי מוכנה לחלוטין לכמה מהמאבקים שעמדתי בהם פעם שהיו לי ילדים. ספרי התינוקות לא ממש מספרים לך על מה שילדת תינוק תעשה לחיי החברה שלך או שאתה עלול בסופו של דבר לרגש רגשות לא מוכרים של טינה או עצב או חוסר רלוונטיות. הם גם לא ממש מסבירים כמה מהדברים המוזרים שקורים אחרי שהפכת לאמא, ותסמכו עלי, יש המון מוזר ומביך ומביך להסתובב.
אני מבין שהמסע ההורי האישי שלי ייחודי בעיניי, אבל אני מרגיש כמו שהרבה חברות שלי שהפכו לאמהות בשנות ה -20 לחייהן התמודדו עם כמה מאותם אתגרים. נחמד להרגיש שאני לא נלחמת בקרבות האלה לבד, וגם את לא. לכן, אם את אמא (או שאתה מתכונן להפוך לאחת) בשנות ה -20 לחייך, הנה תשעה מאבקים שסביר להניח שתתמודד איתה בשלב מסוים. עם זאת, אין צורך לדאוג, אני שורד אותם בסדר גמור, וגם אתם.
אתה מרגיש פתאום זקן
אני בכלל לא זקן (רחוק מזה, בעצם) אבל להורות יש דרך למצות אותך פיזית, נפשית, רגשית ובאופן בלתי נמנע תישחק אותך בשלב מסוים. זה יכול לנקז כל גרם אחרון שפיותך, ולאפשר לך רק כמה שעות של מנוחה כדי לנסות ולהחזיר את המנטליות שלך. לפעמים אני מתעורר כואב בבוקר, כמו ששיחקתי במשחק כדורגל יום לפני, ואני תוהה מה קרה לי. לוקח לי כמה שניות להבין שזה לא רק דבר אחד, זה אלף דברים. רדפתי אחרי שני בנים כל היום וניקיתי את הבלגן שלהם ובישלתי את הארוחות שלהם ועבדתי והפעלתי סידורים וערכתי מיטות, ובכן, אני עושה המון דברים שגורמים לי להרגיש שאני בן 90 כשאני יוצא מהמיטה בבוקר.
ייתכן שתקדיש זמן להתרגל לגופך
ההריון גבה מחיר בגופי, וכך גם נשים רבות. ידעתי שגופי ישתנה, אבל לא הייתי מוכן איך ארגיש לגבי השינויים האלה. אני בריא מאוד מבחינה גופנית, אבל אני לא נראה כמו שעשיתי כשהייתי בן 18. אין בזה שום דבר לא בסדר, ועכשיו אני לובש שאני לובש כל סימן מתיחה ועקומה חדשה כתג של כבוד, אבל עדיין יש לי את הימים שבהם לבש ג'ינס מעורר בי חרדה. ללמוד לאהוב את הגוף החדש שלך יכול להיות אתגר, אבל הגוף הזה עשה דבר מדהים וזה בהחלט ראוי שיאהבו אותו.
ההתאמה לחיים החברתיים החדשים שלך, או חוסר מהם, היא מעט מביכה
לא יצאתי כל סוף שבוע אחד לפני שהיו לי ילדים, אבל היה לי חופש לעשות זאת. כשיש לך ילדים לפני כמה מחבריך, לשבת בבית במוצאי שבת כי אין לך סיטר עוקץ קצת יותר ממה שהיה כשבחרת להיות אנטי-חברתית לפני שהיו לך ילדים. להיות הורה יכול להרגיש לפעמים מבודד, ולמצוא את האיזון הנכון בין נטייה לכל צורך של ילדך למילוי הצורך שלך באינטראקציה של מבוגרים מבלי לחוש אשמה הוא לפעמים מאבק.
קביעת עדיפות מתמדת של צרכיו של מישהו אחר משלך היא התאמה, בלשון המעטה
בני אדם הם יצורים אנוכיים, מטבעם. לפני שיש לנו ילדים, לטפל בעצמנו זה לא משהו שאנחנו בכלל חושבים עליו פעמיים. אחרי ילדים? ובכן, זה משהו שאנחנו זקוקים לו באופן נואש, אך לעיתים רחוקות עדיפות. המעבר בין אי הצורך לדאוג לאף אחד מלבד עצמך, לדאוג לאדם אחר 24/7 הוא לפעמים מטלטל.
ניסיון לנהל שיחות מבוגרים יכול להיות קצת טריקי
באירוע הנדיר כשאתה כן דואג לעצמך, וכשאתה מתחיל להיות חברתי, השיחה עם מבוגרים אחרים שאין להם ילדים היא מעט מביכה. כשאתה מבלה את כל היום, כל יום בטיפול באדם קטן שעדיין לא יכול לתקשר, היכולת שלך לתקשר נוטה לסבול. ולגבי חלקם, אני מתכוון שלמעשה אתה תהיה האדם המביך במסיבה שאין לו מושג באיזה מההפניות התרבותיות שחבריך משתמשים, אבל אתה מצחיק בצורה לא מבוטלת בכל דרך שאתה גוגל מה " פליק "פירושו.
אתה מגלה רמה חדשה לחלוטין של תשישות
חשבתי, כפי שהורגלתי לילות מאוחרים בקולג ', שהשינה של שינה מועטה ללא הורים תהיה מעבר חלק. זה לא היה. להיות עייף בתיכון ובמכללה זה היה כמעט הנורמה כשאתה נשאר בחוץ באיחור המסיבות. זה מעולם לא היה עניין גדול, כיוון שאתה יכול פשוט לישון אותו כל עוד אתה צריך. אין דבר כזה "לישון בזה" כשיש לך ילדים, ולקום בהפסקת השחר כל יום ויום, לא משנה כמה שינה עשית או שלא קיבלת, סוג של מרגיש כמו הנגאובר נורא. לעולם אין לך סיכוי להתעדכן בשעות המנוחה שאתה מפספס כל יום מביא אותך לרמה חדשה של תשישות.
אתה מסתכל קצת על חדשות מגמות
לא, הלימונדה של ביונסה אינה מתכון למשקה או כותרת של ספר בישול, אלא סרטון מוסיקה אפי / תיעודי / סרטים שהוא כנראה אבן דרך מוזיקלית בתרבות שלנו. בכנות, אני עדיין לא בטוח כי לא ראיתי את זה. אם דוק מקסטופינס לא תיקן את זה ומיקי מאוס לא שר על זה, טוב, אני כנראה לא מודע על מה לעזאזל אתה מדבר.
באופן כללי, אתה פשוט מרגיש הרבה פחות רלוונטי
כשהתינוק שלך צעיר מכדי להראות הכרת תודה, המאמצים הרבים שלך אינם זוכים לשבחים באופן המגיע להם בהחלט. לבזבז את כל זמנך בטיפוח ילדך הוא מתגמל בדרכו המדהימה שלו, בטוח, אבל להרגיש מבודד מהעולם החיצוני יש דרך לגרום לך להטיל ספק ברלוונטיות שלך. אני מכיר יותר מדי את התחושה הזו, כיוון שהרגשתי לבד ומבודד וכעס יותר פעמים מכפי שהיה אכפת לי להודות. לא לדעת מה קורה בעולם החיצון, או על מה החברים שלך מדברים כשהם מתייחסים למשהו מתרבות הפופ, או לא להיות בראש סדר העדיפויות בחייהם של החברים שלך שעדיין אין להם ילדים רק בגלל שיש לך אותם עוקץ מעט לפעמים. העניין הוא עם זאת, לידת ילד למעשה הופכת אותך לרלוונטית מתמיד לאדם אחד בפרט: הילד שלך. טיפול בהם אולי לא יהיה הדבר "הכי מגניב" בעולם לאנשים אחרים בשנות ה -20 לחייהם, אך זו ללא ספק התפקיד הטוב והחשוב ביותר שיהיה לך.
לפתע השיר, "לא ילדה, עדיין לא אישה" מדבר אליך כרכים
שרתי את השיר הזה בשכנוע גדול כנער, אבל לא היה לי מושג מה זה באמת אומר עד שהתבגרתי. זה גבינה, כן, אבל זה כל כך הגיוני עכשיו. לפעמים אני מרגיש כמו ילד; כאילו אין לי מושג לאן אני הולך או מה אני עושה עם החיים שלי (אם כי אני בעצם בעיקר יודע את הדברים האלה רוב הזמן). לפעמים אני עדיין רוצה לפנות להורים שלי כדי לענות על כל השאלות הדחופות של החיים, ובהחלט יש ימים שבהם אני לא מרגיש מצויד אפילו לטפל בעצמי, הרבה פחות מהילדים שלי.
אותם ימים ורגשות הם, למרבה המזל, חולפים. העניין בלהפוך להורה, בכל גיל שהוא באמת, זה שזה נותן לך את האפשרות לתת לאדם אחר כל מה שתמיד רצית. אתה מקבל הזדמנות להעניק לילדים שלך חיים מדהימים, ללמד אותם שיעורים ולראות אותם צומחים ומשגשגים ולומדים, כך שגדול למען לעזור לילדיך לעשות את אותו הדבר זה כמעט אינסטינקט. זה משנה אותך, כן, אבל בצורה הטובה ביותר. המעבר שקורה בשנות ה -20 לחייך בין להיות ילדה ואישה, במיוחד כשיש לך ילדים, לעולם לא יהיה מביך קשה או מאתגר, אבל דבר אחד שאני יודע בוודאות הוא שתמיד יהיה שווה את זה.
