9 דברים שכל אמא עם חרדה באמת רוצה לדעת

כאמא הסובלת מחרדה, אני יכולה לומר לך ממקור ראשון שיכול להיות אתגר להעביר עד כמה הדאגות שלי שונות מהדאגות ההורות "הרגילות". ישנם דברים שכל אמא עם חרדה רוצה לדעת, עם זאת, במיוחד אם אתה רוצה להבין את מה שעובר עלינו קצת יותר טוב, ואף על פי שיהיה קשה לנו לנסח בדיוק את מה שאנחנו מרגישים. מבחינתי חרדה היא כזו שחור ** שפשוט לא ילך הביתה בסוף המסיבה, רק שחור ** נמצא בראש שלך ובאמת אין לך לאן ללכת. בדיוק כמו האדם שממשיך הלאה, הרבה אחרי שהדברים הסתיימו והולכים ומתגברים יותר ויותר, החרדה שלי פשוט ממשיכה לבנות על עצמה. מה שמתחיל כדאגה לניהול פשוט הולך וגדל ומפחיד עד שבסופו של דבר אני מרגיש שאיבדתי את כל השליטה בפחד שלי.

אני בא משורה ארוכה של "דאגות". לא לוחמים, חברי. עובדים. זה נשמע כל כך תמים כשזה מתייחס כך, לא? למען האמת, זה תיאור מחריד למה שאני עוברת על בסיס יומי. לקח אותי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה להבין סוף סוף שמה שאני חווה למעשה זה חרדה. ולמרבה הצער, הפיכה לאמא רק הגבירה את כל הרגשות האלה, משהו שלדעתי הרבה נשים יכולות להתייחס אליו.

אם יש דבר אחד שלמדתי מההתנסויות שלי בהתמודדות עם חרדה כאמא, זה שהעולם (ובמיוחד אמהות, שלעתים קרובות נערצים ומשתבחים על כך שהעלו את עצמן אחרונות והקריבו כל חלק ממי שהם כבני אדם) זקוקים לעוד תומכי בריאות הנפש. הסטיגמה העומדת בפנינו היא אמיתית וצריך לדחוף אותה באופן פעיל, וזו הסיבה שאמהות הסובלות מחרדה צריכות שתדעו את הדברים הבאים:

זה לא עוזר לומר לנו "פשוט להירגע"

כשחשבתי על כל התרחישים שאני שונאת לשמוע שאנשים אומרים לי להירגע, הבנתי שאני בעצם משתמש בביטוי הזה על אנשים אחרים (במיוחד על ילדי) כל הזמן. חזה. בלי קשר, זה ביטוי פוגעני שאני לא סובל לשמוע, ואני בהחלט מתאמץ יותר להימנע מלומר את זה לאף אחד אחר.

כשאומרים לנו שאנו מגיבים יתר על המידה רק גורם לנו להרגיש גרועים יותר

אני יודע שאני לא צריך לדאוג באופן פעיל שהילד שלי יחטוף לטיול בכיתה. אני מודע לחלוטין לכך שהתמונות המהבהבות במוחי שהיא קשורה במרתף חשוך איפשהו, הן מעבר לדאגת הורות רגילה. אבל מחשבות פולשניות לרוב הולכות יד ביד עם חרדות (ו- OCD), וזו רק סיבה נוספת להרגיש שאני שוב מגוחכת.

לפעמים, אין שום סיבה לחרדה

אחת התחושות הגרועות ביותר שחוויתי תוך כדי סבל מחרדה, היא סוג החרדה הכללית שכביכול אין שום סיבה מאחוריה. אני יכול לעטוף את הראש סביב הפחדים בנוגע לביטחונם של ילדי, אבל כשאני רק מתחיל לחרד יותר ויותר, מרגיש שאני רוצה לזחול מהעור שלי, ללא סיבה נראית לעין? זה יכול להיות מטריד.

תמונות איומות יכולות לצוץ לראשנו באופן אקראי

אלה נקראים מחשבות פולשניות. אצל הרבה אנשים יש אותם, בעיקר הורים, אבל לפעמים זה נראה גרוע פי אלף כשאתם סובלים מחרדה. יצאתי לשייט עם משפחתי וחמותי, כשהבת שלי הייתה בת שנה בדיוק, ונבהלתי מהבת שלי תעבור על המסילות. כל כך מבועת, למעשה, שהמשכתי לנגן בראשי דימויים ותרחישים חודשים לאחר שהשייט הסתיים בפועל.

לעיתים אנו חשים בשליטה, וזה באמת מפחיד

שוב, זה לא כל כך יוצא דופן בימינו. הגישה שלנו לחדשות ברחבי הארץ (והעולם) והתרחבות אירועי הידע עם התפתחותם, גרמו לנו להיות מודעים יותר לסכנות שעומדים בפני ילדינו בעולם הזה. עם זאת, כשאתה נאבק בחרדה, זה יכול להרגיש כאילו הסכנה קרובה, וזה רק עניין של זמן עד שאלו שאנחנו אוהבים יסבלו גם כן. זה בגלל התגובה המריבה או הבריחה ההיא שאנשים עם חרדה חיים כל הזמן בפחד.

יתכן וננסה מאוד להתמודד עם חרדתנו, גם אם זה לא נראה כמו זה

האמת, לא הכל עובד לכולם, במיוחד כשמדובר בטיפול במחלות נפש. באופן אישי נאבקתי במיינדפולנס ובטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שניהם טיפולים ידועים בחרדה.

שמנים אתריים ככל הנראה לא "ירפאו" את החרדה שלנו

מצטער לשים לב לאנשים האלה, אבל בכנות, חלק משילובי השמנים האתריים האלה גורמים לי לרצות להקיא. בבעלותי הרבה שמנים אתרים, מכיוון שביליתי כמה זמן להיות אמא היפית, אבל בדרך כלל השמנים האלה אינם התשובה.

אמירתנו "להפסיק לדאוג כל כך הרבה" משפיעה ממש על אפס

תודה על ההצעה, אבל אם הייתי יכול להפסיק אתה לא חושב שיהיה לי עכשיו? אני לא דואג כי אני חושב שזה הופך אותי לאמא טובה יותר, אני דואג ממיליון סיבות שונות שאני עובדת כרגע עם המטפל שלי. בנוסף, ביולוגיה.

נטילת תרופות לא הופכת אותנו לחלשים

הסטיגמה סביב בריאות הנפש ממשיכה להיות רחבה, במיוחד כשמדובר באמהות שמנסות לטפל בעצמם. לא, זה לא תמיד "פארמה גדולה" שמנסה למכור לנו עוד כדורים. לפעמים זו הדרך היחידה שמישהו יכול להמשיך להורה בצורה שלא תזיק לילדים שלהם.